📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 4557–4616

4557

ברכו במטעמים – שיהא טעם התבשילים יפה בשבת.

↩ חזרה לטקסט
4558

תבל אחד – מין תבלין שמבשמים בו המאכל.

↩ חזרה לטקסט
4559

ושבת שמו – של התבלין; וי"מ שהכונה לירק ששמו שבת (דילל) המוזכר במשנה (פאה פ"ג, מ"ב), ומין תבלין הוא.

↩ חזרה לטקסט
4560

מטילים – נותנים.

↩ חזרה לטקסט
4561

מה יום מימים – כלו' במה חשוב יום השבת משאר הימים שמכבדן אותו.

↩ חזרה לטקסט
4562

ומה גבר בגברים – כלו' במה אתה חשוב משאר בני אדם שמכבדין אותך.

↩ חזרה לטקסט
4563

לכבדני – למנותני שר.

↩ חזרה לטקסט
4564

מי יאמר שהיום שבת – שמא טועים אתם בחשבון הימים.

↩ חזרה לטקסט
4565

לרוח אתה מוליכני – כלו' אתה דוחני בקש, והרוצה לשקר מרחיק עדותו.

↩ חזרה לטקסט
4566

שהוא עולה – בכשפים.

↩ חזרה לטקסט
4567

שאינו מעלה עשן בשבת – שבשבת אין הרשעים נדונים באש של גיהנם, ולהרעימו נתכוון, לומר שהוא רשע בן רשע.

↩ חזרה לטקסט
4568

בזיתו וכו' – כלו' כעס על שבזה בכבוד אביו המת.

↩ חזרה לטקסט
4569

בדק באביו – העלהו באוב.

↩ חזרה לטקסט
4570

תפח רוחו – תצא נשמתו, והוא לשון קללה.

↩ חזרה לטקסט
4571

הרי מותר לטלטל – כדין רשות־היחיד.

↩ חזרה לטקסט
4572

נצפה – מין אילן (קאפפערנבוש); ובבבלי הגיר': צלף.

↩ חזרה לטקסט
4573

בשיחין – שם מקום בגליל התחתון.

↩ חזרה לטקסט
4574

אנשי גסטרא – אנשי גדוד צבא של רומא.

↩ חזרה לטקסט
4575

שאפטרופוס של מלך – ממונה על רכושו.

↩ חזרה לטקסט
4576

הניחו לגבאי וכו' – כלו' הצדיק על עצמו דין שמים.

↩ חזרה לטקסט
4577

סלע – בבבלי: שתי סלעין.

↩ חזרה לטקסט
4578

לימים – לאחר זמן.

↩ חזרה לטקסט
4579

תורתה – פרה בל' ארמית.

↩ חזרה לטקסט
4580

נובלת העוה"ב – תאנה שלא בשלה ונשרה מן האילן לפני זמנה קרויה נובלת; כלו' מעין העוה"ב.

↩ חזרה לטקסט
4581

שנה בשבת תענוג – ראשי תיבות שבת.

↩ חזרה לטקסט
4582

צדקה לעניים –שאין ידם משגת לתענוג שבת.

↩ חזרה לטקסט
4583

מלאכי ג', כ.

↩ חזרה לטקסט
4584

שמות ל"א, יז.

↩ חזרה לטקסט
4585

וינפש – דרש: וי נפש.

↩ חזרה לטקסט
4586

לכזית – לדבר מועט.

↩ חזרה לטקסט
4587

מלוגמא – סם מרפא.

↩ חזרה לטקסט
4588

שמות ל"א, יד.

↩ חזרה לטקסט
4589

קדש היא לכם – כלו' לטובתכם ולהנאתכם.

↩ חזרה לטקסט
4590

שם שם, טז.

↩ חזרה לטקסט
4591

צווחת – צועקת, קוראת.

↩ חזרה לטקסט
4592

שם י"ב, א.

↩ חזרה לטקסט
4593

אורלוגין – כלי מורה שעות.

↩ חזרה לטקסט
4594

שעמד… על פרקו – הגיע לפרקו, כלו' גדל.

↩ חזרה לטקסט
4595

העדים מתכנסים – אלו שראו את הלבנה בחדושה נאספים שם להעיד על כך לפני בית־דין, שבימיהם היו מקדשין את החדש לא על פי חשבון, אלא על פי ראיה.

↩ חזרה לטקסט
4596

לצפונה – של החמה.

↩ חזרה לטקסט
4597

כמה היה גבוה – הירח מן הארץ לפי ראות עיניכם.

↩ חזרה לטקסט
4598

לאן היה נוטה – מראשי הפגימה שלו.

↩ חזרה לטקסט
4599

ראשי דברים – בלא פרטים יתרים.

↩ חזרה לטקסט
4600

בפחי־נפש – נעלבים, שלא חששו לעדותם.

↩ חזרה לטקסט
4601

צורות לבנות – צורות של לבנות.

↩ חזרה לטקסט
4602

בטבלא – בלוח.

↩ חזרה לטקסט
4603

את ההדיוטות – שאינם בקיאים בדבר ומתקשים לברר את דבריהם.

↩ חזרה לטקסט
4604

הביתוסים – כת ידועה, כמו הצדוקים, שלא הודו בדברי חכמי הפרושים.

↩ חזרה לטקסט
4605

עצרת – חג השבועות.

↩ חזרה לטקסט
4606

אלא באחד בשבת – שלדבריהם המקראות "וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום" (ויק' כ"ג, טו־טז) כפשוטם, וחשבון מועדיהם משונה משל הפרושים.

↩ חזרה לטקסט
4607

משלנו – משל הפרושים.

↩ חזרה לטקסט
4608

במעלה אדומים – שם מקום.

↩ חזרה לטקסט
4609

שהוא רבוץ – הירח.

↩ חזרה לטקסט
4610

ראשו דומה לעגל וכו' – דרך לגלוג בביתוסים אמר כך.

↩ חזרה לטקסט
4611

ונרתעתי – חרדתי.

↩ חזרה לטקסט
4612

בפונדתי – מין אזור של עור שהולכי דרכים מטמינים בו מעותיהם.

↩ חזרה לטקסט
4613

וימתח על העמוד – להלקותו.

↩ חזרה לטקסט
4614

משיאין משואות – מדליקין מדורות אש, כדי להודיע לרחוקים שנתקדש החדש, כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
4615

משקלקלו הכותים – והשיאו משואות שלא בזמן, כדי להטעות את ישראל, כמפורש לעיל.

↩ חזרה לטקסט
4616

שיהו שלוחים יוצאים – למקומות הרחוקים.

↩ חזרה לטקסט