א. שִׁעְבּוּד מִצְרָיִם
א "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ"1493 – אָמַר רַ' יוּדָן: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹרִים1494 אוֹתָהּ אַחַת אֶחָת1495, וְאַחַר־כָּךְ שְׁתַּיִם, וְאַחַר־כָּךְ שָׁלשׁ, עַד שֶׁאוֹרִים אוֹתָהּ בְּסַלִּים וּבְמַגְרֵפוֹת1496, כָּךְ בַּתְּחִלָּה "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ"1497, וְאַחַר־כָּךְ שְׁנַיִם: אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַחַר־כָּךְ שְׁלשָׁה: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַד "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד"1498 (ב"ר מו; ילק"ש הושע).
ב "וַיָּקֶם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם"1499 – רַב וּשְׁמוּאֵל, אֶחָד אָמַר: חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְאֶחָד אָמַר: שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְזֵרוֹתָיו. וּמַהוּ "אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף"1500? שֶׁהָיָה דוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא יְדָעוֹ כְלָל.
חֲכָמִים אָמָרוּ: לָמָּה קְרָאוֹ מֶלֶךְ חָדָשׁ, וַהֲלֹא פַרְעֹה עַצְמוֹ הָיָה? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ הַמִּצְרִים לְפַרְעֹה: בֹּא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ1501. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים אַתֶּם, עַד עַכְשָׁו מִשֶּׁלָּהֶם אָנוּ אוֹכְלִים1502 וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶם? אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיִינוּ חַיִּים. כֵּוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְאוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: כָּל־מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים הֲרֵינִי עִמָּכֶם – וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: "וַיָּקֶם מֶלֶךְ־חָדָשׁ" (סוטה יא.; שמ"ר א).
ג "אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף"1503 – כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף הֵפֵרוּ בְרִית מִילָה, אָמְרוּ: נִהְיֶה כַּמִּצְרִים; וְכֵוָן שֶׁעָשׂוּ כֵן הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים אוֹהֲבִים אוֹתָם לְשִׂנְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו"1504 (שמ"ר א).
ד "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ"1505 – "לָהֶם" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "לוֹ". אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בּוֹאוּ וְנִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל1506. בַּמֶּה נְדוּנֵם? נְדוּנֵם בָּאֵשׁ – נֶאֱמַר: "כִּי־הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא"1507, וְנֶאֱמַר: "בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט"1508; נְדוּנֵם בַּחֶרֶב – "וּבְחַרְבּוֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂר"1509. אֶלָּא בּוֹאוּ וּנְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ"1510. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁעַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת הוּא מֵבִיא; וְעוֹד, הוּא אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹךְ הַמָּיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְיָ אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם"1511. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם"1512 – בִּקְדֵרָה1513 שֶׁבִּשְּׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשֵּׁלוּ (סוטה יא.; ע"י).
ה "וַיְמָרֲרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה… וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה"1514 – מַהוּ "וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה"? לְאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתָּם בְּטִיט וּבִלְבֵנִים בָּאִין לָעֶרֶב לְבָתֵּיהֶם לָנוּחַ – בָּא הַמִּצְרִי וְאוֹמֵר לוֹ: צֵא לַקֶּט־לִי יָרָק מִן הַגִּנָּה, בַּקַע לִי עֵץ זֶה, מַלֵּא לִי חָבִית זוֹ מִן הַנָּהָר – הֱוֵי: "וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה".
מַהוּ "אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם… בְּפָרֶךְ"1515? שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֲבוֹדַת הָאִישׁ1516 עַל הָאִשָּׁה וַעֲבוֹדַת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ. אוֹמֵר לָאִישׁ: קוּם וֶאֱפֵה; אוֹמֵר לְאִשָּׁה: מַלְאִי חָבִית זוֹ, בַּקְּעִי עֵץ זֶה, לְכִי לַגִּנָּה הָבִיאִי יְרָקוֹת (תנח' ויצא).
ו אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ מִצְרִים כְּמָרוֹר? לוֹמַר לָךְ: מַה מָּרוֹר זֶה, שֶׁתְּחִלָּתוֹ רַךְ וְסוֹפוֹ קָשֶׁה, אַף מִצְרִים תְּחִלָּתָם רַכָּה וְסוֹפָם קָשֶׁה (פסח' לט.).
ז "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו"1517 – "עֲלֵיהֶם" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "עָלָיו", תְּנָא דְבֵי רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מַלְבֵּן1518 וְתָלוּ לוֹ לְפַרְעֹה בְּצַוָּארוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לָהֶם: אַסְטְנִיס1519 אָנִי, אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אַסְטְנִיס אַתָּה יוֹתֵר מִפַּרְעֹה? (סוטה יא.; שמ"ר א).
ח "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפֶרֶךְ"1520 – רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּפֶה רַךְ1521. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה "הָבָה נִתְחַכְּמָה" קִבֵּץ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה1522. נָטַל פַּרְעֹה סַל וּמַגְרֵפָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִלְבֵנִים, הָיָה עוֹשֶׂה אַף הוּא כָךְ. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ כָּל־הַיּוֹם לְפִי כֹחָם1523. כֵּוָן שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים, אָמַר לָהֶם: חַשְּׁבוּ אֶת־הַלְּבֵנִים. עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָן. אָמַר לָהֶם: כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים לִי בְּכָל־יוֹם וָיוֹם (סוטה יא.; תנה"ק בהעלתך).
ט "כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"1524 – אָמַר רַ' חָנָן: מֶה הָיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת עוֹשׂוֹת? הָיוּ נוֹטְלוֹת בְּנֵיהֶן וְטוֹמְנוֹת אוֹתָם בִּמְחִלּוֹת1525, וְהָיוּ הַמִּצְרִים הָרְשָׁעִים נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים וּמַכְנִיסִים אוֹתָם לְבָתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹקְצִים1526 אוֹתָם וְהֵם בּוֹכִים, וְהָיָה הַתִּינוֹק שֶׁל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ שֶׁבּוֹכֶה – וּבוֹכֶה עִמּוֹ, וְהָיוּ הַמִּצְרִים נוֹטְלִים אוֹתָם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַיְאוֹר.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: רְדוּ מִלְּפָנַי וּרְאוּ בְנֵי חֲבִיבַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָם בַּנָּהָר; וְיָרְדוּ מִלְּפָנָיו מְבֹהָלִים וְעָמְדוּ בַמַּיִם עַד אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם1527 וְהָיוּ מְקַבְּלִים בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹצִיא לָהֶם דַּדִּים מִן הַסְּלָעִים וּמֵינִיקָם (שהש"ר ב; תדב"א ח).
י דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא: בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם; בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מַיִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַזְמִין לָהֶן דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן וְשׁוֹאֲבוֹת מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָגִים. וּבָאוֹת וְשׁוֹפְתוֹת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן לַשָּׂדֶה, וּמֵרְחִיצוֹת אוֹתָם וְסָכוֹת אוֹתָם, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וּמַשְׁקוֹת אוֹתָם, וְנִזְקָקוֹת1528 לָהֶם בֵּין שְׁפַתָּיִם1529, וּבָאוֹת לְבָתֵּיהֶן. וְכֵוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן מוֹלְדֵיהֶן1530 הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ"1531. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מִשְּׁמֵי־מָרוֹם וּמְנַקֶּה אֶת־יַלְדֵיהֶן, וּמְשַׁפֵּר1532 אוֹתָם כְּחַיָּה1533 זוֹ, שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת־הַוָּלָד, וּמְלַקֵּט לָהֶם שְׁנֵי עִגּוּלִים1534, אֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ1535 וְאֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן1536, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר"1537. וְכֵוָן שֶׁמַּכִּירִים בָּהֶם הַמִּצְרִים בָּאִים לְהָרְגָם, וְנַעֲשֶׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִים בְּקַרְקָע. וּמְבִיאִים [הַמִּצְרִים] שְׁוָרִים וְחוֹרְשִׁים עַל גַּבָּם, וּלְאַחַר שֶׁהוֹלְכִים – הָיוּ מְבַצְבְּצִים1538 וְיוֹצְאִים כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. וְכֵוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִים בָּאִים עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶם.
וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַיָּם הֵם הִכִּירוּהוּ תְחִלָּה וְאָמְרוּ: "זֶה אֵלִי"1539! (סוטה יא:; שמ"ר א).
יא כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם וְיָשְׁבוּ יָחַד, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ כֻלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָרְתוּ בְרִית יַחַד שֶׁיַּעֲשׂוּ גְמִילוּת־חֲסָדִים זֶה עִם זֶה, וְיִשְׁמְרוּ בִלְבָבָם1540 בְּרִית אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְשֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לְשׁוֹן בֵּית אֲבִיהֶם, וְשֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְשׁוֹן מִצְרַיִם, מִפְּנֵי דַרְכֵי עֲבוֹדָה־זָרָה; וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מָלִים אֶת־בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם מָלִים אֶת־בְּנֵיכֶם, וַהֲלֹא לְאַחַר שָׁעָה יִהְיוּ מַשְׁלִיכִין אוֹתָם לַנָּהָר? וְאָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: אֲנַחְנוּ נָמוּל אוֹתָם וְאַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם כִּרְצוֹנְכֶם – הַמֵּת יָמוּת, וְהַנֶּהֱרָג יֵהָרֵג, וְהַבָּא בְחַיִּים יִחְיֶה (תדא"ר כג).
יב "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת"1541 – מִי הָיוּ הַמְּיַלְּדוֹת? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: אִשָּׁה וּבִתָּהּ: יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם; וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָא חָמֵשׁ שָׁנִים, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ1542, וְהָיְתָה זְרִיזָה.
"פּוּעָה"1543 – שֶׁהוֹפִיעָה פָנִים1544 כְּנֶגֶד פַּרְעֹה וְזָקְפָה חָטְמָהּ1545 בּוֹ וְאָמְרָה לוֹ: "אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ1546!" – נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ.
"שִׁפְרָה"1547 – שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת1548 עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ1549! תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם.
"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים"1550 – יֵשׁ קִלּוּס1551 בְּתוֹךְ קִלּוּס; לֹא דַיָּן שֶׁלֹּא קִיְּמוּ אֶת־דְּבָרָיו, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן טוֹבוֹת: יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ עֲנִיּוֹת, וְהוֹלְכוֹת הַמְּיַלְּדוֹת וּמַגְבּוֹת1552 מַיִם וּמָזוֹן מִבָּתֵּיהֶן שֶׁל עֲשִׁירוֹת וּבָאוֹת וְנוֹתְנוֹת לָעֲנִיּוֹת, וְהֵן מֵחַיּוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן (שמ"ר א).