📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 3298–3357

3298

והיכן הוא אויל מרודך – הכתוב מדבר תחלה בנבוכדנצר ואח"כ הוא עובר אל בלשאצר ומבלשאצר לדריוש, ואינו מזכיר את אויל מרודך בנו של נבוכדנאצר שמָלך קודם לבלשאצר.

↩ חזרה לטקסט
3299

שם ה', ל, ו', א.

↩ חזרה לטקסט
3300

והיכן הוא בשנת שלש וגו' – הכתוב מדבר תחלה במיתתו של בלשאצר ואח"כ הוא אומר "בשנת שלוש למלכות בלשאצר" והיה לו לסיים קודם את דברי ימי בלשאצר.

↩ חזרה לטקסט
3301

שם ח', א.

↩ חזרה לטקסט
3302

שאמרו ברוח הקדש – כלו' שכך מצאו את הכתובים מסודרים וכך נקבעו ככתבי הקדש, ואִלו היו דברי פיוטין היה כותבם מסדר אותם בלי ערבוב פרשיות.

↩ חזרה לטקסט
3303

לסרג וכו' – כלו' לפיכך הרחיק את הכתוב "בשנת שלש… חזון נראה אלי" כדי לארגו ולחברו אל כל הספר וללמד עליו שכולו נאמר בחזון וברוח הקדש.

↩ חזרה לטקסט
3304

בראשית כ"ד, לב.

↩ חזרה לטקסט
3305

אומרה ושונה – ומכפילה פעם שנית בשעה שספר את הדברים ללבן.

↩ חזרה לטקסט
3306

בשרץ – בטומאת השרץ.

↩ חזרה לטקסט
3307

מרבוי המקרא – שלא נאמר בתורה מפורש שדם השרץ מטמא, אלא למדין זאת מתוך רבוי.

↩ חזרה לטקסט
3308

בראשית כ"ד, לב.

↩ חזרה לטקסט
3309

אלא חמשה וכו' – ולא נצרכו לתוכחות הנביאים.

↩ חזרה לטקסט
3310

ברב חכמה רב כעס – כלו' רוב ספרי הנביאים מוכיחים על הכעס שהכעיסו ישראל את הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
3311

קהלת א', יח.

↩ חזרה לטקסט
3312

מהומה – דרש "מהמה" מלשון מהומה.

↩ חזרה לטקסט
3313

קהלת י"ב, יב.

↩ חזרה לטקסט
3314

ספר בן־סירא וכו' – מן הספרים החיצונים.

↩ חזרה לטקסט
3315

בספרים חיצונים – שמחוץ לכתבי־הקדש (אַפּוֹקריפין), שיש בהם מזויפים ונבלעו בהם הרבה דברי מינות.

↩ חזרה לטקסט
3316

ספרי המירס – ספרי השירים של המשורר היוני הוֹמירוֹס; ויש גורסים: המירם, והכונה לספרי חוֹל אחרים.

↩ חזרה לטקסט
3317

כקורא באגרת – ואין עליהם לא שכר ולא עונש.

↩ חזרה לטקסט
3318

קהלת י"ב, יב.

↩ חזרה לטקסט
3319

להגיון – לקריאה קלה בעלמא.

↩ חזרה לטקסט
3320

מן ההגיון – שלא ירבו בקריאה קלה.

↩ חזרה לטקסט
3321

לבלר – סופר סת"ם.

↩ חזרה לטקסט
3322

מיתר – מוסיף.

↩ חזרה לטקסט
3323

מחריב את כל העולם – שהשבוש בספר תורה נותן מקום לדעות מוטעות ולכפירה.

↩ חזרה לטקסט
3324

בתורתו של ר"מ – בשולי הגליון.

↩ חזרה לטקסט
3325

בראשית א', לא.

↩ חזרה לטקסט
3326

שם ג', כא.

↩ חזרה לטקסט
3327

שם מ"ו, כג.

↩ חזרה לטקסט
3328

שם מ"ו, כג.

↩ חזרה לטקסט
3329

ישעיה כ"א, יא.

↩ חזרה לטקסט
3330

שאינו מוגה – שלא הגיהו והסירו מתוכו את השבושים.

↩ חזרה לטקסט
3331

לשהותו – להשהות אותו, להחזיקו בבית.

↩ חזרה לטקסט
3332

איוב י"א, יד.

↩ חזרה לטקסט
3333

תהלים קי"ב, ג.

↩ חזרה לטקסט
3334

ומשאילם לאחרים – ונמצא עושה צדקה לאחרים ו"הון ועושר בביתו", שהרי הוא לא חסר.

↩ חזרה לטקסט
3335

קולמוס – קנה כתיבה.

↩ חזרה לטקסט
3336

לבלרים נאים – סופרים מומחים.

↩ חזרה לטקסט
3337

בקלפים – עור מעובד שכותבין עליו קרוי קלף.

↩ חזרה לטקסט
3338

עורות צבאים – שהם דקים ויפים.

↩ חזרה לטקסט
3339

בשיראים – במטפחת משי.

↩ חזרה לטקסט
3340

ואנוהו – דרש מלשון נוי והִדוּר; כלו' אתנאה לפניו במצוות.

↩ חזרה לטקסט
3341

שמות ט"ו, ב.

↩ חזרה לטקסט
3342

מטמאים את הידים – משום שהספרים היו יקרים בימיהם וגזרו עליהם טומאת ידים כדי שלא יטמינום, כמו שהיו נוהגים, אצל התרומה ולא יהיו העכברים אוכלים אותם; ועוד שלא יהיו כל הידים ממשמשות בהם אלא לצורך גמור, כמפורש למעלה.

↩ חזרה לטקסט
3343

קובלים וכו' – צועקים וחולקים עליכם, שהרי יש בגזרה זו בזיון כתבי הקדש.

↩ חזרה לטקסט
3344

המירס – עי' בעמ' זה למעלה, סעיף תלה.

↩ חזרה לטקסט
3345

תרודות – כפות גדולות.

↩ חזרה לטקסט
3346

מצילין אותם מפני הדליקה – בשבת.

↩ חזרה לטקסט
3347

שקורין בהם – כגון נביאים שמפטירין בהם בביה"מ.

↩ חזרה לטקסט
3348

שאין קורין בהם – ספרי כתובים.

↩ חזרה לטקסט
3349

טעונים גניזה – הטמנה, שאסור להניחם במקום הפקר.

↩ חזרה לטקסט
3350

מפני בטול ביהמ"ד – בשבת היו נוהגים לדרוש בצבור, וטוב להם לשמוע הדרשות מלקרות בכתובים.

↩ חזרה לטקסט
3351

גפטית – מצרית (קוֹפּטית).

↩ חזרה לטקסט
3352

עברית – בכתב עברי הקדמוני שנשאר בידי השומרונים.

↩ חזרה לטקסט
3353

עילמית – בלשון מדינת עילם.

↩ חזרה לטקסט
3354

באבא – באבי; שחלפתא אביו של ר' יוסי היה.

↩ חזרה לטקסט
3355

ברבי – בן הרב; כלו' הגדול.

↩ חזרה לטקסט
3356

שקעהו תחת הנדבך – גנוז אותו תחת שורת אבנים של הבנין, שאסור, לדעתו, לקרות בתרגום כתוב, שהוא מן הדברים שבע"פ.

↩ חזרה לטקסט
3357

שמות כ', ב.

↩ חזרה לטקסט