📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1378–1437

1378

מלכות הרשעה – מלכות רומי בימי בית שני.

↩ חזרה לטקסט
1379

ממטרוניתא – מגבירה רומית חשובה.

↩ חזרה לטקסט
1380

והפגינו – צעקו בהמון.

↩ חזרה לטקסט
1381

אי שמים – לשון קריאה של צער.

↩ חזרה לטקסט
1382

ובטלון – בטלו את הגזירות.

↩ חזרה לטקסט
1383

איכה א', ה.

↩ חזרה לטקסט
1384

איוב כ"ח, כג.

↩ חזרה לטקסט
1385

לשונם – לשון הבבלים.

↩ חזרה לטקסט
1386

ששגרם לבית אמם – שלחם למקום שיצאו משם האמהות.

↩ חזרה לטקסט
1387

דניאל ב', כא.

↩ חזרה לטקסט
1388

ירמיה ב', יח.

↩ חזרה לטקסט
1389

חבר – אחד מבני כת פרסית שעובדים לאש, ויש להם חג שאין מדליקים בו אש אלא בבית ע"ז שלהם.

↩ חזרה לטקסט
1390

בצלך וכו' – כלו' או גאולה או גלות רומי. שהיא נוחה מגלות הפרסיים.

↩ חזרה לטקסט
1391

דברים כ"ח, כט.

↩ חזרה לטקסט
1392

מה איכפת לו – כלו' מה לו בכך.

↩ חזרה לטקסט
1393

אבוקה – לפיד.

↩ חזרה לטקסט
1394

ירמיה כ"א, ט.

↩ חזרה לטקסט
1395

מכפרת על הכל – מפני שקשה צערה.

↩ חזרה לטקסט
1396

את האיש הזה – יכניה.

↩ חזרה לטקסט
1397

שם כ"ב, ל.

↩ חזרה לטקסט
1398

ובני יכניה אסיר וגו' – שנולדו לו, לפי דעת חז"ל, במאסרו, הרי שבטלה ממנו גזירת "ערירי".

↩ חזרה לטקסט
1399

דהי"א, ג', יז.

↩ חזרה לטקסט
1400

שכורה ולא מיין – כלו' הרי הם כשכורים מחמת הצרות והשעבוד, והשכור אינו בר־עונשים.

↩ חזרה לטקסט
1401

ישעיה נ"א, כא.

↩ חזרה לטקסט
1402

בראשית מ"ב, א.

↩ חזרה לטקסט
1403

ישעיה נ"א, כ.

↩ חזרה לטקסט
1404

ויקרא כ"א, לו.

↩ חזרה לטקסט
1405

והטיחו – הקישו ורעשו.

↩ חזרה לטקסט
1406

ויקרא כ"ו, לו.

↩ חזרה לטקסט
1407

כתבים רעים – כתבי גזירות רעות.

↩ חזרה לטקסט
1408

הושע י"ב, יג.

↩ חזרה לטקסט
1409

שמות ב', טו.

↩ חזרה לטקסט
1410

שמואל א', י"ט, יח.

↩ חזרה לטקסט
1411

ישעיה כ"ו, כ.

↩ חזרה לטקסט
1412

חצופה – עזה.

↩ חזרה לטקסט
1413

לא תעמד כנגדה – כלו' אל תתקומם למזלך.

↩ חזרה לטקסט
1414

נתתי לה מקום – כלו' אני מניחה לשלוט בך.

↩ חזרה לטקסט
1415

איכה ב', ג.

↩ חזרה לטקסט
1416

שם ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
1417

תהלים ס"ט, יג.

↩ חזרה לטקסט
1418

בתי תיאטראות ובתי קרקסאות – מקומות ידועים למשחק ולליצנות ברבים.

↩ חזרה לטקסט
1419

תהלים ס"ט, יג.

↩ חזרה לטקסט
1420

אין אנו צריכים וכו' – כלו' מלגלגים ביהודים שאוכלים חרובים מחמת עניותם.

↩ חזרה לטקסט
1421

כחלוק של שבת וכו' – כבגד היהודים שלובשים אותו משבת לשבת והוא מאריך ימים.

↩ חזרה לטקסט
1422

שביעית – שנת השמיטה ששובתין בה מכל עבודה בשדה.

↩ חזרה לטקסט
1423

המומס – ליצן.

↩ חזרה לטקסט
1424

ומתעפרין בעפר – לפיכך נושרות שערות ראשם; והמומס הוא בדמות יהודי.

↩ חזרה לטקסט
1425

עוד אחרת – עוד חג אחר של שחוק.

↩ חזרה לטקסט
1426

אדם שלם – שאינו בעל מום; רמז לעשו.

↩ חזרה לטקסט
1427

חיגר – פסח; רמז ליעקב, שהיה צולע על ירכו.

↩ חזרה לטקסט
1428

בגדי אדם הראשון – בגדי חמודות מצוירים; וי"מ: חגורות בלבד.

↩ חזרה לטקסט
1429

קרקפלו של ר' ישמעאל – עור פניו של ר' ישמעאל כהן גדול, שהפשיטוהו בשעת הריגתו (עי' עמ' קפג "עשרה הרוגי מלכות").

↩ חזרה לטקסט
1430

ומחפין – מכסים.

↩ חזרה לטקסט
1431

בנופך – באבן טובה.

↩ חזרה לטקסט
1432

מי שראה וכו' – מי שראה חג זה ראהו, ומי שלא ראה עכשיו לא יראהו עוד, מפני שהוא אחת לשבעים שנה.

↩ חזרה לטקסט
1433

ומסימין – גומרים.

↩ חזרה לטקסט
1434

אוי לו לזה וכו' – אוי לו לעשו כשיקום יעקב.

↩ חזרה לטקסט
1435

נתפיסו – נתרצו זו לזו.

↩ חזרה לטקסט
1436

איכה א', יא. זוללה – מלשון זלזול.

↩ חזרה לטקסט
1437

תהלים ל"ט, ט.

↩ חזרה לטקסט