📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1258–1317

1258

שם זה הכתב – שעל־ידי הכתב מתפרסם העם בעולם.

↩ חזרה לטקסט
1259

ושאר זה לשון – שנותן לעם שארית בעולם.

↩ חזרה לטקסט
1260

בזוי אתה מאד – על אדום נאמר.

↩ חזרה לטקסט
1261

עובדיה א', ב.

↩ חזרה לטקסט
1262

במדבר כ"ב, כט.

↩ חזרה לטקסט
1263

לשונו סרוח – כלו' משתמש בלשון שאינה נקיה ("התעללת" לשון זמה, שכן נאמר: "ויתעללו בה כל הלילה" – שופ' י"ט, כה).

↩ חזרה לטקסט
1264

בראשית י"א, ז.

↩ חזרה לטקסט
1265

משוין וכו' – כלומר, כאיש אחד.

↩ חזרה לטקסט
1266

צפניה ג', ט.

↩ חזרה לטקסט
1267

הקפידו על לשונם – הקפידו לדבר בלשון ברורה ומדויקת.

↩ חזרה לטקסט
1268

גון – צבע.

↩ חזרה לטקסט
1269

כתרדין – כמין ירק (שפּינאַט); כלו' הטלית ירקרקת כצבע זה של תרדין כשהוא על אדמה.

↩ חזרה לטקסט
1270

אמר למי וכו' – למי יש למכור "אמר"? ומפני שאין בני גליל מבטאים את הא' כהלכה לא היה ניכר אם נתכוון לַחֲמָר (חֲמוֹר) או לַחֲמַר (חֶמֶר, יין), ואם לעמר (צמר) או לאִמר (כבש).

↩ חזרה לטקסט
1271

כנגד הכל – כנגד כל הקללות שבתוכחה.

↩ חזרה לטקסט
1272

בי־רב – בית מדרשו של רב.

↩ חזרה לטקסט
1273

גלות – שהגלה את ישראל.

↩ חזרה לטקסט
1274

ויקרא כ"ו, לג.

↩ חזרה לטקסט
1275

יחזקאל כ"ב, טו.

↩ חזרה לטקסט
1276

ירמיה ט"ו, ז.

↩ חזרה לטקסט
1277

איכה א', ג.

↩ חזרה לטקסט
1278

שאוכלים מפתם – של אותן האומות שגלו שם.

↩ חזרה לטקסט
1279

בראשית כ"ה, לא.

↩ חזרה לטקסט
1280

יום אחד משלך – מחיי שלוה שלך.

↩ חזרה לטקסט
1281

שם ל"ג, יג.

↩ חזרה לטקסט
1282

כל הצאן – כלו' כל העם.

↩ חזרה לטקסט
1283

בימי אדרינוס – שרבו אז הגזירות על ישראל בימי מלחמת ביתר ואחריה.

↩ חזרה לטקסט
1284

שם ל"ב, יז.

↩ חזרה לטקסט
1285

הרוח להם – תן להם ריוח והנחה בין צרה לצרה.

↩ חזרה לטקסט
1286

איכה א', יד.

↩ חזרה לטקסט
1287

סקודה – מדוקרת דקירות הרבה, כדקירות הדרבן.

↩ חזרה לטקסט
1288

משרגות – בסרוּגין, אחת קשה ואחת מתונה, כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
1289

דניאל ב', מב.

↩ חזרה לטקסט
1290

בראשית ט"ו, יז.

↩ חזרה לטקסט
1291

גיהנם – "תנור אש" רמז לגיהנום.

↩ חזרה לטקסט
1292

ומלכיות – "אימה חשכה" רמז לארבע מלכיות, ועי' בסעיף הסמוך.

↩ חזרה לטקסט
1293

ומתן תורה – "ולפיד אש" רמז למתן תורה, שהתורה נִתנה בקולות וברקים.

↩ חזרה לטקסט
1294

ובית המקדש – מקום עבודת הקרבנות, שנרמזו ב"איל ותור" וגו'.

↩ חזרה לטקסט
1295

עסוקים בשתים – בתורה ובעבודה.

↩ חזרה לטקסט
1296

נצלים משתים – מגיהנם ומלכיות.

↩ חזרה לטקסט
1297

דברים ל"ב, ל.

↩ חזרה לטקסט
1298

זה אברהם – שנקרא צור, עדה"כ "הביטו אל צור חֻצבתם" (ישע' נ"א, א).

↩ חזרה לטקסט
1299

דברים ל"ב, ל.

↩ חזרה לטקסט
1300

הרכבת אנוש לראשנו וגו' – כלו' במקום אש של גיהנם הרכבת לראשנו עול מלכות.

↩ חזרה לטקסט
1301

תהלים ס"ו, יב.

↩ חזרה לטקסט
1302

חתוך את הדבר – פְסוק, ודרש "כרת ה" במשמעות חתוך הדין.

↩ חזרה לטקסט
1303

בראשית ט"ו, יח.

↩ חזרה לטקסט
1304

שם שם, יב.

↩ חזרה לטקסט
1305

אימה זו בבל – שנאמר בה: "איום ונורא הוא" (חב' א', ז).

↩ חזרה לטקסט
1306

גדולה זו יון – שגדולתה מרובה.

↩ חזרה לטקסט
1307

נופלת עליו זו אדום – שנאמר באדום: "מקול נפלם רעשה הארץ" (ירמ' מ"ט, כא).

↩ חזרה לטקסט
1308

דברים ה', טו.

↩ חזרה לטקסט
1309

ירמיה ה', ו.

↩ חזרה לטקסט
1310

אריה… זו בבל – שנאמר בה: "עלה אריה מִסֻבּכוֹ" (שם ד', ז).

↩ חזרה לטקסט
1311

ירמיה ה', ו.

↩ חזרה לטקסט
1312

ירמיה ה', ו.

↩ חזרה לטקסט
1313

נמר… זו יון – שהיתה מנמרת גזרותיה; כלו' היתה גוזרת גזרות שגוניהן משונים זה מזה.

↩ חזרה לטקסט
1314

ירמיה ה', ו.

↩ חזרה לטקסט
1315

כל היוצא… זו אדום – רומי.

↩ חזרה לטקסט
1316

זכריה ו', א.

↩ חזרה לטקסט
1317

שם שם, ב.

↩ חזרה לטקסט