הערות וביאורים · 1258–1317
1258שם זה הכתב – שעל־ידי הכתב מתפרסם העם בעולם.
1259ושאר זה לשון – שנותן לעם שארית בעולם.
1260בזוי אתה מאד – על אדום נאמר.
1263לשונו סרוח – כלו' משתמש בלשון שאינה נקיה ("התעללת" לשון זמה,
שכן נאמר: "ויתעללו בה כל הלילה" – שופ' י"ט, כה).
1265משוין וכו' – כלומר, כאיש אחד.
1267הקפידו על לשונם – הקפידו לדבר בלשון ברורה ומדויקת.
1269כתרדין – כמין ירק (שפּינאַט); כלו' הטלית ירקרקת כצבע זה של
תרדין כשהוא על אדמה.
1270אמר למי וכו' – למי יש למכור "אמר"? ומפני שאין בני גליל מבטאים
את הא' כהלכה לא היה ניכר אם נתכוון לַחֲמָר (חֲמוֹר) או לַחֲמַר
(חֶמֶר, יין), ואם לעמר (צמר) או לאִמר (כבש).
1271כנגד הכל – כנגד כל הקללות שבתוכחה.
1272בי־רב – בית מדרשו של רב.
1273גלות – שהגלה את ישראל.
1278שאוכלים מפתם – של אותן האומות שגלו שם.
1280יום אחד משלך – מחיי שלוה שלך.
1282כל הצאן – כלו' כל העם.
1283בימי אדרינוס – שרבו אז הגזירות על ישראל בימי מלחמת ביתר ואחריה.
1285הרוח להם – תן להם ריוח והנחה בין צרה לצרה.
1287סקודה – מדוקרת דקירות הרבה, כדקירות הדרבן.
1288משרגות – בסרוּגין, אחת קשה ואחת מתונה, כמפורש בסמוך.
1291גיהנם – "תנור אש" רמז לגיהנום.
1292ומלכיות – "אימה חשכה" רמז לארבע מלכיות, ועי' בסעיף הסמוך.
1293ומתן תורה – "ולפיד אש" רמז למתן תורה, שהתורה נִתנה בקולות
וברקים.
1294ובית המקדש – מקום עבודת הקרבנות, שנרמזו ב"איל ותור" וגו'.
1295עסוקים בשתים – בתורה ובעבודה.
1296נצלים משתים – מגיהנם ומלכיות.
1298זה אברהם – שנקרא צור, עדה"כ "הביטו אל צור חֻצבתם" (ישע' נ"א,
א).
1300הרכבת אנוש לראשנו וגו' – כלו' במקום אש של גיהנם הרכבת לראשנו
עול מלכות.
1302חתוך את הדבר – פְסוק, ודרש "כרת ה" במשמעות חתוך הדין.
1305אימה זו בבל – שנאמר בה: "איום ונורא הוא" (חב' א', ז).
1306גדולה זו יון – שגדולתה מרובה.
1307נופלת עליו זו אדום – שנאמר באדום: "מקול נפלם רעשה הארץ" (ירמ'
מ"ט, כא).
1310אריה… זו בבל – שנאמר בה: "עלה אריה מִסֻבּכוֹ" (שם ד', ז).
1313נמר… זו יון – שהיתה מנמרת גזרותיה; כלו' היתה גוזרת גזרות
שגוניהן משונים זה מזה.
1315כל היוצא… זו אדום – רומי.