📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 240–299

240

דברים ל"ב, יב.

↩ חזרה לטקסט
241

תהלים פ', ט.

↩ חזרה לטקסט
242

טרשים – סלעים.

↩ חזרה לטקסט
243

בולשין וכו' – מחפשים תחתיה במקום נטיעתה ומוציאים את האבנים מתחתיה.

↩ חזרה לטקסט
244

תהלים פ', ט.

↩ חזרה לטקסט
245

שם שם, י.

↩ חזרה לטקסט
246

שם שם, י.

↩ חזרה לטקסט
247

במדבר ב', ב.

↩ חזרה לטקסט
248

ומכבש וכו' – שעולה עליהם ע"י זלזליו.

↩ חזרה לטקסט
249

נרפסת – נדרכת, שדורכין את הענבים ברגלים.

↩ חזרה לטקסט
250

איכה ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
251

דברים כ"ח, א.

↩ חזרה לטקסט
252

ישעיה מ"ט, כג.

↩ חזרה לטקסט
253

תהלים קכ"א, ד.

↩ חזרה לטקסט
254

קנוקנות – השרביטים והזלזלים הריקים שבה.

↩ חזרה לטקסט
255

משם – מארץ־ישראל.

↩ חזרה לטקסט
256

האשכולות על העלים – תלמידי החכמים על עמי הארץ.

↩ חזרה לטקסט
257

אל תהנה ממנו – מן הצל שלו.

↩ חזרה לטקסט
258

שיר השירים א', טו.

↩ חזרה לטקסט
259

שמות כ"ד, ז.

↩ חזרה לטקסט
260

יונה זו מצוינת – משאר העופות.

↩ חזרה לטקסט
261

לפעמי רגלים – עליה לרגל.

↩ חזרה לטקסט
262

הולכת וחוזרת – לשובכה, אע"פ שנתרחקה משם.

↩ חזרה לטקסט
263

הושע י"א, יא.

↩ חזרה לטקסט
264

מפרכסת – מפרפרת ומזדעזעת.

↩ חזרה לטקסט
265

שיר השירים ב', יד.

↩ חזרה לטקסט
266

דברים ל"ב, ו.

↩ חזרה לטקסט
267

כרכא דכולא ביה – דרש "ויכוננך" מל' כנן, שענינו כריכה; שעשה הקב"ה את ישראל ככריכה וחבילה זו, שהכל בה.

↩ חזרה לטקסט
268

זכריה י', ד.

↩ חזרה לטקסט
269

שיר השירים א', טז.

↩ חזרה לטקסט
270

אף שאתה מביא עלי – דרש" אף נעים" מלשון אף וחימה.

↩ חזרה לטקסט
271

כתישה – שכותשין וחובטין את הזית.

↩ חזרה לטקסט
272

ירמיה א', טז.

↩ חזרה לטקסט
273

מגרגרין – מלקטין אותו אחד אחד; וי"מ: עושין סימן בגרגרים שנתבשלו.

↩ חזרה לטקסט
274

ונחבט – נדוש כדי לרככו.

↩ חזרה לטקסט
275

לגת – של בית הבד.

↩ חזרה לטקסט
276

במטחן – מין טחנה.

↩ חזרה לטקסט
277

מקיפין אותם בחבלים – מעשה רשת, והוא הקרוי "עָקָל".

↩ חזרה לטקסט
278

אבנים – לכבוש הזיתים.

↩ חזרה לטקסט
279

וכופתין אותם בקולרים – אוסרים אותם במוטות ברזל ושלשלאות.

↩ חזרה לטקסט
280

אסטרטיוטין – אנשי צבא.

↩ חזרה לטקסט
281

גדולה הסרת טבעת – על דרך הכתוב "ויסר המלך את טבעתו… ויתנה להמן: (אסתר ג', י); כלומר גזרות קשות על ישראל ע"י שונאיהם כגזירת המן בשעתה, גדול כוחן להחזיר את ישראל למוטב יותר מכל תוכחות מ"ח נביאים וז' נביאות (שבכתבי־הקדש).

↩ חזרה לטקסט
282

בשביל ישראל – שיקחו מוסר.

↩ חזרה לטקסט
283

צפניה ג', ו־ז.

↩ חזרה לטקסט
284

ישעיה מ"ח, י.

↩ חזרה לטקסט
285

לחרובא – לפרי חרובים; כלומר למזונות.

↩ חזרה לטקסט
286

שיר השירים ד', ג.

↩ חזרה לטקסט
287

ומדברך נאוה – דרש "ומדברך" מל' מדבר, שממה וחורבן.

↩ חזרה לטקסט
288

בחרבנה – של כנסת ישראל

↩ חזרה לטקסט
289

ישעיה נ"ד, א.

↩ חזרה לטקסט
290

זכריה ב', יב.

↩ חזרה לטקסט
291

עומץ – עוצם וסוגר.

↩ חזרה לטקסט
292

איכה ב', ג

↩ חזרה לטקסט
293

איכה ב', ג.

↩ חזרה לטקסט
294

תהלים י"ד, ז.

↩ חזרה לטקסט
295

הושע ז', א.

↩ חזרה לטקסט
296

הושע ז', א.

↩ חזרה לטקסט
297

ישעיה י"ט, כב.

↩ חזרה לטקסט
298

כאשכרוע – מין ארז, תאשור (בוקסבוים).

↩ חזרה לטקסט
299

ישעיה י"ט, כב.

↩ חזרה לטקסט