📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק שלישי · ג: לָשׁוֹן
#420

א. לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ

א שָׁנוּ בְשֵׁם רַ' מֵאִיר: כָּל־הַדָּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל1188 וְקוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן־הָעוֹלָם הַבָּא (ספרי האזינו; ירוש' שבת פ"א, ה"ג).

ב "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם"1189 – מִכָּאן אָמְרוּ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר, אָבִיו מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. וְאִם אֵין מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ קוֹבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם… לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם"1190 – אִם לִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, וְאִם לָאו – יִקְצְרוּן יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, שֶׁכָּךְ דִבְרֵי תּוֹרָה נִדְרָשִׁים – מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן1191, וּמִכְּלָל הֵן – לָאו (ספרי עקב).

ג יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמָם: רְאוּבֵן וְשִמְעוֹן יָרְדוּ1192, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עָלוּ, לֹא הָיוּ קוֹרְאִים לִרְאוּבֵן – רוּפוֹס, וְלֹא לִיהוּדָה לוּלְיָאנוֹס, וְלֹא לְיוֹסֵף – לוּסְטוֹס, וְלֹא לְבִנְיָמִין – אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי; וְשֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת־לְשׁוֹנָם, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז1193 1194, וְנֶאֱמַר: "כִּי־פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם"1195 – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ויק"ר לב; שהש"ר ד; שו"ט קיד).

ד "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת"1196 – אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' סִימוֹן: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ כָּךְ נִבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶש1197. שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ1198 אוֹמֵר: גוּנֵי1199 – גוּנְיָא, אַנְתְּרוֹפִי1200 – אַנְתְּרוֹפִיָּא, גַּבְרָא1201 – גְּבַרְתָּא, אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה לָמָּה? שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן הַזֶּה (ב"ר יח).

ה כָּתוּב "וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים"1202 – רַ' לְעָזָר וְרַ' יוֹחָנָן, אֶחָד אָמַר; שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאַחֵר אָמַר: שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם1203, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ירוש' מג' פ"א, ה"ט).

––––––––

ו שָׁאַל רַ' אַסִּי אֶת־רַ' יוֹחָנָן: יַיִן שֶׁמְּסָכוֹ נָכְרִי מַהוּ? אָמַר לוֹ: וֶאֱמֹר: מְזָגוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אָמַרְתִּי: "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ"1204. אָמַר לוֹ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם.

כְּשָׁעָלָה אַסִּי בַּר הִינִי מְצָאוֹ לְרַ' יוֹחָנָן שֶׁשּׁוֹנֶה לִבְנוֹ "רְחֵלִים". אָמַר לוֹ: שְׁנֵה לוֹ "רְחֵלוֹת". אָמַר לוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "רְחֵלִים מָאתַיִם"1205. אָמַר לוֹ: לְשׁוֹן תּוֹרָה לְעַצְמָהּ, לְשׁוֹן חֲכָמִים לְעַצְמָם (ע"ז נח:; חול' קלז:).

ז רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שָׁכְחוּ דְבָרִים מִן הַתַּרְגּוּם1206 וּבָאוּ לְשׁוּק שֶׁל עַרְבִיִּים1207 לִלְמֹד מִשָּׁם. שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: "תֵּן מַשּׂוֹי זֶה עָלַי", [וְאָמַר:] תֵּן יְהָב זֶה עָלָי. שָׁמְעוּ מִזֶּה1208 "יְהָב" מַשּׂוֹי, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַשְׁלֵךְ עַל־יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ"1209. [שׁוּב בִּקֵּשׁ אֶחָד לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ:] "מָה אַתָּה מְבַסֶּה1210 בִּי?" [וְאָמַר:] מָה אַתָּה מְעַסֶּה בִּי? – וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר"1211. וְעוֹד שָׁמְעוּ שֶׁאָמְרָה אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ: "בּוֹאִי וּרְחָצִי", וְהִיא הֵשִׁיבָה: גַּלְמוּדָה אֲנִי – נִדָּה – "וַאֲנִי שְּׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה"1212. שׁוּב שָׁמְעוּ אִשָּׁה אַחֶרֶת [מְבַקֶּשֶׁת לוֹמַר לַחֲבֶרְתָּהּ:] "בּוֹאִי לְעוֹרֵר קִינָתֵךְ", [וְאָמְרָה:] בּוֹאִי לְעוֹרֵר לִוְיָתֵךְ – "הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן"1213. – "הַשְׁאִילִינִי מַכְבַּדְתֵּךְ", [וְאָמְרָה:] הַשְׁאִילִינִי מַטְאֲטֵךְ – "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד"1214. – "הַשְׁאִילִינִי מַרְגָּלִיּוֹתַיִךְ", [וְאָמְרָה:] הַשְׁאִילִינִי כְסִיתַיִךְ; – "הוֹצֵא כִבְשָׂה זוֹ לְמִרְעֶה", [וְאָמַר:] הוֹצֵא כְסִיתָה1215 זוֹ לְמִרְעֶה – "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה1216 1217. (ב"ר עט).

ח אָמַר רַ' חָנֵי: לֹא יָדְעוּ חֲכָמִים1218 מַהוּ סֵרוּגִין1219 וַחֲלוֹגְלוֹגוֹת [וּמַטְאֲטֵא], וּמִי גָדוֹל1220 – בְּחָכְמָה אוֹ בְשָׁנִים1221? אָמְרוּ: נֵלֵך וְנִשְׁאַל בְּבֵית־רַבִּי. בָּאוּ לְשָׁם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה, יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה! יָצְאָה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית־רַבִּי. אָמְרָה לָהֶם: הִכָּנְסוּ לְשָׁנִים1222. הִתְחִילוּ נִכְנָסִים קְטָעִים קְטָעִים1223. אָמְרָה לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִים סֵרוּגִין סֵרוּגִין? – הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד טָעוּן פַּרְפְּחִינִין1224, נָפְלוּ מִיָּדוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר נִתְפַּזְּרוּ חֲלוֹגְלוֹגֶיךָ; הֲרֵינִי מְבִיאָה מַטְאֲטֵא – וְהֵבִיאָה מַכְבֶּדֶת1225 (ירוש' מג' פ"ב, ה"ב).

ט דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לוֹמַר [בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ] בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. (שבת מא).