📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2940–2999

2940

הרגת שלשה – שכבר הייתה נשואה לשלשה וכלם מתו.

↩ חזרה לטקסט
2941

משום סכנה – שלא יבואו לחתוך את היד.

↩ חזרה לטקסט
2942

קלקול סעודה – שימאס הבשר על האוכלין.

↩ חזרה לטקסט
2943

על מטה ארמית – מפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
2944

אחורי ביהכ"נ – שלא יהא נראה כמבריח עצמו מפתח בית־הכנסת.

↩ חזרה לטקסט
2945

בלא קריאת שמע – ומטתו של זה כאילו היא מטת גויים.

↩ חזרה לטקסט
2946

תינוק שמת – והיא נתכוונה להעליל עליו.

↩ חזרה לטקסט
2947

מנמנם – גוסס.

↩ חזרה לטקסט
2948

שושבינו – רע וחבר ולבו גס בו, ויאמר הוא עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2949

שנמסר מזלי – בידו של מלאך המות.

↩ חזרה לטקסט
2950

יראה לי מר – אחרי מותו.

↩ חזרה לטקסט
2951

צער – בשעת יציאת נשמה.

↩ חזרה לטקסט
2952

כרבד של כוסלת – כדקירת החתך של כלי האומן המקיז דם.

↩ חזרה לטקסט
2953

אביי ורבא – כל אחד בזמנו.

↩ חזרה לטקסט
2954

נשקו וכו' – מרוב המלוים את הארון שמלאו את הנשר נראו גדות הנהר כאלו נתחברו יחד.

↩ חזרה לטקסט
2955

העשרתם קצת – כלומר, אין אתם צריכים להבטל מן התורה כדי לטרוח ולחזר אחרי מזונות?

↩ חזרה לטקסט
2956

שלקחנו וכו' – שקנינו חלקת אדמה והיא מפרנסתנו.

↩ חזרה לטקסט
2957

כמעשה הרשעים וכו' ־ הרשעים נוטלים שכר מועט, שכן מעשים טובים שלהם בעוה"ז ונידונים על רוב מעשיהם הרעים בעוה"ב, וחלוף הדברים בצדיקים, ואשרי הצדיקים שיש להם שני עולמות, העוה"ז והעוה"ב.

↩ חזרה לטקסט
2958

מטיל שכר – מטיל שעורים לעשות שכר, שזו הייתה מלאכתו.

↩ חזרה לטקסט
2959

אלמלא נשאתי וכו' –שאמר ר' יוחנן: הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן.

↩ חזרה לטקסט
2960

ושותה יין – שדמיו מרובין משל שכר.

↩ חזרה לטקסט
2961

בל תשחית – דברים כ', יט, לאו שיש בכללו כל מיני השחתה ואבוד דמים לבטלה.

↩ חזרה לטקסט
2962

אותי חשדו – יש מי שמפרש שחשדו בו, שהזהיר על שתיית יין במקום שכר, כנ"ל, משום שהוא בעצמו היה עושה שכר, כנ"ל, ועל זה אמר: אותי חשדו וכו'.

↩ חזרה לטקסט
2963

אמרו לו וכו' – כשנזדמן למקום שאין מכירין אותו.

↩ חזרה לטקסט
2964

משלי כ"ז ב.

↩ חזרה לטקסט
2965

אם אין זר וכו' – דרש "ולא – פיך", אם אין זו מהללך – יהללך פיך; ודרך חידוד והלצה דרש כך.

↩ חזרה לטקסט
2966

וברוך חכם הרזים – ברכה היא שמברך הרואה אוכלוסי ישראל.

↩ חזרה לטקסט
2967

לקחו – קנו.

↩ חזרה לטקסט
2968

קבלו עליהם וכו' – המלחים קבלו עליהם אחריות על כל מקרה אסון שיארע לשומשמין.

↩ חזרה לטקסט
2969

נסכר – נסתמו המים, ולא יכלו להעביר את השומשמין בזמנם.

↩ חזרה לטקסט
2970

אוזים לבנים – בדרך תרעומת אמר כך לרב פפא ורב הונא שהיו בעלי שיבה. ואולי על שם שהיו עטופים סדינים לבנים, כדרך תלמידי חכמים.

↩ חזרה לטקסט
2971

שאינו מצוי – וכגון זה לא קבלו עליהם.

↩ חזרה לטקסט
2972

לתואך – שם עיר בבבל.

↩ חזרה לטקסט
2973

הפיל לו שור – טבח שור לכבודו.

↩ חזרה לטקסט
2974

יהי רצון וכו' – לעצמו אמר רב פפא כך, שהרגיש שזה נתכוון לקפחו בשאלות ולבישו.

↩ חזרה לטקסט
2975

והיה מקשה עליו – רב שימי על רב פפא.

↩ חזרה לטקסט
2976

מבשתו של שימי – שהוא מבישני בקושיותיו.

↩ חזרה לטקסט
2977

עסק לו בבנו – השתדל בדברי שידוכים להשיאו בת אבא סוראה.

↩ חזרה לטקסט
2978

שמע יהודה וכו' – שבא רב פפא לסורא.

↩ חזרה לטקסט
2979

יצא ובא לראותו – נטפל אליו ללוותו לבית אבא סוראה.

↩ חזרה לטקסט
2980

שאין הדבר נוח לו – כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
2981

מה טעמך – שאתה מפקפק להכנס.

↩ חזרה לטקסט
2982

שיננא – עי' למעלה סעיף תקע.

↩ חזרה לטקסט
2983

מבן לבת – שרב פפא השתדל להוציא מיד אבא סוראה כסף מרובה לנדונית בתו, ונמצא ממעט נחלת הבנים.

↩ חזרה לטקסט
2984

תקנת חכמים היא – שיפסוק אדם לבתו ממון ונכסים בתורת נדוניא, ואין בזה משום העברת נחלה.

↩ חזרה לטקסט
2985

לדעתו – ברצונו.

↩ חזרה לטקסט
2986

לעשותו – על־ידי כפיה**. **

↩ חזרה לטקסט
2987

כניסתי היא עשויי – שירבה האב לפסוק נדוניא בשביל כבודי.

↩ חזרה לטקסט
2988

כפהו – בדברים.

↩ חזרה לטקסט
2989

היה יושב – רב יהודה.

↩ חזרה לטקסט
2990

שהוא כועס – לפי שאין הנדוניא הוגנת בעיניו.

↩ חזרה לטקסט
2991

אם לפי שלי – כלו' אלו שאלת בעצתי.

↩ חזרה לטקסט
2992

לא נוח לי – אין דעתי נוחה להרבות נדוניא לבנות ולמעט חלק הבנים.

↩ חזרה לטקסט
2993

אחזור בי – ואמעט את הסכום.

↩ חזרה לטקסט
2994

חזרן – איש שדרכו לחזור בו.

↩ חזרה לטקסט
2995

לא נזקק לו – לא נתן דעתו עליו לפרנסו.

↩ חזרה לטקסט
2996

אין נזקקין לו – כמפורש בסמוך

↩ חזרה לטקסט
2997

אמור מעתה – מכאן יש ללמוד.

↩ חזרה לטקסט
2998

שנתחייב שונאי – על עצמו אמר כך ותלה בשונאו משום „אל תפתח פה לשטן"; כלומר, נתחייבתי סקילה כמחללי שבת, ואמרו חכמים: בזמן הזה שאין מיתת בי"ד, מי שנתחייב סקילה נופל מן הגג וכו', שדומה לסקילה.

↩ חזרה לטקסט
2999

נאמר כאן – במלוה לעניים.

↩ חזרה לטקסט