הערות וביאורים · 2940–2999
2940הרגת שלשה – שכבר הייתה נשואה לשלשה וכלם מתו.
2941משום סכנה – שלא יבואו לחתוך את היד.
2942קלקול סעודה – שימאס הבשר על האוכלין.
2943על מטה ארמית – מפורש בסמוך.
2944אחורי ביהכ"נ – שלא יהא נראה כמבריח עצמו מפתח בית־הכנסת.
2945בלא קריאת שמע – ומטתו של זה כאילו היא מטת גויים.
2946תינוק שמת – והיא נתכוונה להעליל עליו.
2948שושבינו – רע וחבר ולבו גס בו, ויאמר הוא עצמו.
2949שנמסר מזלי – בידו של מלאך המות.
2950יראה לי מר – אחרי מותו.
2951צער – בשעת יציאת נשמה.
2952כרבד של כוסלת – כדקירת החתך של כלי האומן המקיז דם.
2953אביי ורבא – כל אחד בזמנו.
2954נשקו וכו' – מרוב המלוים את הארון שמלאו את הנשר נראו גדות
הנהר כאלו נתחברו יחד.
2955העשרתם קצת – כלומר, אין אתם צריכים להבטל מן התורה כדי לטרוח
ולחזר אחרי מזונות?
2956שלקחנו וכו' – שקנינו חלקת אדמה והיא מפרנסתנו.
2957כמעשה הרשעים וכו' ־ הרשעים נוטלים שכר מועט, שכן מעשים טובים
שלהם בעוה"ז ונידונים על רוב מעשיהם הרעים בעוה"ב, וחלוף הדברים
בצדיקים, ואשרי הצדיקים שיש להם שני עולמות, העוה"ז והעוה"ב.
2958מטיל שכר – מטיל שעורים לעשות שכר, שזו הייתה מלאכתו.
2959אלמלא נשאתי וכו' –שאמר ר' יוחנן: הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של
אהרן.
2960ושותה יין – שדמיו מרובין משל שכר.
2961בל תשחית – דברים כ', יט, לאו שיש בכללו כל מיני השחתה ואבוד
דמים לבטלה.
2962אותי חשדו – יש מי שמפרש שחשדו בו, שהזהיר על שתיית יין במקום
שכר, כנ"ל, משום שהוא בעצמו היה עושה שכר, כנ"ל, ועל זה אמר: אותי
חשדו וכו'.
2963אמרו לו וכו' – כשנזדמן למקום שאין מכירין אותו.
2965אם אין זר וכו' – דרש "ולא – פיך", אם אין זו מהללך – יהללך
פיך; ודרך חידוד והלצה דרש כך.
2966וברוך חכם הרזים – ברכה היא שמברך הרואה אוכלוסי ישראל.
2968קבלו עליהם וכו' – המלחים קבלו עליהם אחריות על כל מקרה אסון
שיארע לשומשמין.
2969נסכר – נסתמו המים, ולא יכלו להעביר את השומשמין בזמנם.
2970אוזים לבנים – בדרך תרעומת אמר כך לרב פפא ורב הונא שהיו בעלי
שיבה. ואולי על שם שהיו עטופים סדינים לבנים, כדרך תלמידי חכמים.
2971שאינו מצוי – וכגון זה לא קבלו עליהם.
2973הפיל לו שור – טבח שור לכבודו.
2974יהי רצון וכו' – לעצמו אמר רב פפא כך, שהרגיש שזה נתכוון
לקפחו בשאלות ולבישו.
2975והיה מקשה עליו – רב שימי על רב פפא.
2976מבשתו של שימי – שהוא מבישני בקושיותיו.
2977עסק לו בבנו – השתדל בדברי שידוכים להשיאו בת אבא סוראה.
2978שמע יהודה וכו' – שבא רב פפא לסורא.
2979יצא ובא לראותו – נטפל אליו ללוותו לבית אבא סוראה.
2980שאין הדבר נוח לו – כמפורש בסמוך.
2981מה טעמך – שאתה מפקפק להכנס.
2982שיננא – עי' למעלה סעיף תקע.
2983מבן לבת – שרב פפא השתדל להוציא מיד אבא סוראה כסף מרובה
לנדונית בתו, ונמצא ממעט נחלת הבנים.
2984תקנת חכמים היא – שיפסוק אדם לבתו ממון ונכסים בתורת נדוניא,
ואין בזה משום העברת נחלה.
2986לעשותו – על־ידי כפיה**. **
2987כניסתי היא עשויי – שירבה האב לפסוק נדוניא בשביל כבודי.
2990שהוא כועס – לפי שאין הנדוניא הוגנת בעיניו.
2991אם לפי שלי – כלו' אלו שאלת בעצתי.
2992לא נוח לי – אין דעתי נוחה להרבות נדוניא לבנות ולמעט חלק
הבנים.
2993אחזור בי – ואמעט את הסכום.
2994חזרן – איש שדרכו לחזור בו.
2995לא נזקק לו – לא נתן דעתו עליו לפרנסו.
2996אין נזקקין לו – כמפורש בסמוך
2997אמור מעתה – מכאן יש ללמוד.
2998שנתחייב שונאי – על עצמו אמר כך ותלה בשונאו משום „אל תפתח פה
לשטן"; כלומר, נתחייבתי סקילה כמחללי שבת, ואמרו חכמים: בזמן הזה שאין
מיתת בי"ד, מי שנתחייב סקילה נופל מן הגג וכו', שדומה לסקילה.
2999נאמר כאן – במלוה לעניים.