📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2101–2160

2101

וננדהו – נטיל עליו נדוי, שהתיר שלא כדין, כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
2102

נשלח לו תחילה – לשם בירור.

↩ חזרה לטקסט
2103

מים שאין להם סוף – מי שראוהו עדים שטבע במים שאין להם סוף (ולפי הדין אינו בחזקת מת ודאי, שמא צף ועלה במקום אחר וניצל).

↩ חזרה לטקסט
2104

ומפני מה עשה כך – שהתיר את האשה.

↩ חזרה לטקסט
2105

מכונסים ועומדים – שאינם זוחלין.

↩ חזרה לטקסט
2106

לא יאונה לצדיק כל און – שלא נכשל בנידוי תלמיד־חכם לחנם.

↩ חזרה לטקסט
2107

משלי י"ב, כא.

↩ חזרה לטקסט
2108

תשועה ברב יועץ – שעל־ידי עצתו ניצל מן המכשול.

↩ חזרה לטקסט
2109

שם כ"ד, ו.

↩ חזרה לטקסט
2110

פסוקות – שנפסקו גידיהן.

↩ חזרה לטקסט
2111

בצומת הגידין – בשוק סמוך לארכובה.

↩ חזרה לטקסט
2112

אומצא – בשר צלוי במקצת על הגחלים.

↩ חזרה לטקסט
2113

משום נקור – שמא נשכו נחש במקום זה ואסור משום סכנת נפשות.

↩ חזרה לטקסט
2114

משלי י"ב, כא.

↩ חזרה לטקסט
2115

וכל רז לא אנס לך – שהכל גלוי לפניך.

↩ חזרה לטקסט
2116

דניאל ד', ו.

↩ חזרה לטקסט
2117

לנציבין – שם מקום בבבל.

↩ חזרה לטקסט
2118

התירו בשמן – של נכרים לישראל. שהיה אסור מגזירת ראשונים.

↩ חזרה לטקסט
2119

אמר – לאחר שנאמרו הדברים, נהג שמואל היתר בשמן ואכל.

↩ חזרה לטקסט
2120

זקן ממרא – ממרה, על־פי הכתוב דבר' י"ז, יא־יג, שאתה חולק על רבי ובית־דינו.

↩ חזרה לטקסט
2121

שהייתי שם – בארץ־ישראל.

↩ חזרה לטקסט
2122

מי ערער על כך – מי חלק על אסור השמן.

↩ חזרה לטקסט
2123

שמלאי הדרומי – ואיני מקבל עלי את דעתו.

↩ חזרה לטקסט
2124

לא בשם ר' יודן נשיאה? – ואתה חייב לקבל עליך.

↩ חזרה לטקסט
2125

הטריח עליו – כפהו.

↩ חזרה לטקסט
2126

נכנסין תחילה – נכנסין בראש לבית הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
2127

שניים אנו – לכניסה לישיבה לפני הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
2128

עוברין תחתיו – לקצר את הדרך.

↩ חזרה לטקסט
2129

ונקיף – כמו שנהגנו עד עכשיו.

↩ חזרה לטקסט
2130

שזכותו מרובה – ותגן עלינו שלא יפול הכותל.

↩ חזרה לטקסט
2131

אגרונימוס – מפקח על המדות ועל השערים בשוק.

↩ חזרה לטקסט
2132

על המדות – על רמיה במדות.

↩ חזרה לטקסט
2133

על השערים – על המחירים, שלא יעלום.

↩ חזרה לטקסט
2134

חבשו – נתנו במאסר.

↩ חזרה לטקסט
2135

נכנס… אצלו – אצל רב בבית האסורים.

↩ חזרה לטקסט
2136

ולא לשערים – אינו מוזהר להשגיח ולענוש על השערים.

↩ חזרה לטקסט
2137

יצא וכו' – קרנא יצא והצדיק את הדין על רב.

↩ חזרה לטקסט
2138

כבש של כפניות – "כפניות" – מין תמרים גרועים שלא הגיעו לבישול, וטעמם רע; ושכובשים אותם זהו "כבש של כפניות", והוא משל לדברים שאין להם טעם; כלומר, אדם שאומר דברים סותרים זה את זה בלי טעם ראוי הוא לעונש חבישה.

↩ חזרה לטקסט
2139

לטעון – לשאת על גבם.

↩ חזרה לטקסט
2140

בשאינו שלו – שסוף נכסים לאבוד.

↩ חזרה לטקסט
2141

הוא ונכסיו לטמיון – הוא בעבודתו ונכסיו בעינם לטובת אוצר המלך.

↩ חזרה לטקסט
2142

תן לי בתך – בן כותי היה ואמו ישראלית.

↩ חזרה לטקסט
2143

גמלא במדי וכו' – כלומר, הרוצה לשקר ירחיק עדותו, וכשמגיעין למעשה ממש הוא מתבדה; אף אתה הורית להיתר להלכה ולעשות מעשה בעצמך אין אתה רוצה.

↩ חזרה לטקסט
2144

לא הלך מלפניו – אותו בן הכותי.

↩ חזרה לטקסט
2145

היה לו דבר – של קטטה.

↩ חזרה לטקסט
2146

להרוג נפש – כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
2147

נשמטה עצם – ניתזה מן הגולגולת.

↩ חזרה לטקסט
2148

עדשים – תבשיל של עדשים.

↩ חזרה לטקסט
2149

היה מהפך לה דברי אביו – כדי שאם תעשה אמו להפך, כמנהגה, יתקיים רצון אביו.

↩ חזרה לטקסט
2150

הוטבה – חזרה למוטב במנהגה עמי.

↩ חזרה לטקסט
2151

היוצא ממך – בנך היוצא ממך.

↩ חזרה לטקסט
2152

ירמיה ט', ד.

↩ חזרה לטקסט
2153

בהלכה – ללמדך הלכה.

↩ חזרה לטקסט
2154

עד שהחול וכו' – בעוד החול על רגליך מן הדרך מכור מכרך בשוק; כלומר, שתזדרז בדבר, שמא לא תמצא קופצים אחר כך.

↩ חזרה לטקסט
2155

חוץ מן היין – שעשוי להחמיץ.

↩ חזרה לטקסט
2156

התר כיסך וכו' – כלומר, התר קודם את הכיס לקבל את הממון לתוכו ואחר־כך תפתח את שק התבואה ליתנה ללוקח.

↩ חזרה לטקסט
2157

קב מן הארץ וכו' – כלו' טוב מעט הקרוב מן המרובה הרחוק.

↩ חזרה לטקסט
2158

בחלוזך – בכלי שלך שהתמרים נתונים בתוכו; וי"מ: בחיק חגורתך.

↩ חזרה לטקסט
2159

לבית סודנא – לבית מעשה השכר; כלומר, אין להשהות את התמרים בכלים, שמא יאכלו או יפסדו, אלא יש להביאם מיד למקום שעושים מהם שכר.

↩ חזרה לטקסט
2160

לא תשתה סם – כלומר, לא תהא רגיל בשתית סממני רפואה.

↩ חזרה לטקסט