📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2041–2100

2041

בפני מי – לפניו, בראש.

↩ חזרה לטקסט
2042

ולא הרהרתי – בדברי תורה.

↩ חזרה לטקסט
2043

ולא ששתי בתקלת חברי – לא שמחתי בכשלונו של חברי.

↩ חזרה לטקסט
2044

בחניכתו – בכנויו, ולא בשמו הפרטי.

↩ חזרה לטקסט
2045

שנער – בבל.

↩ חזרה לטקסט
2046

הרה וילדה – את ר' זירא.

↩ חזרה לטקסט
2047

ארץ צבי – ארץ־ישראל.

↩ חזרה לטקסט
2048

רקת – טבריא.

↩ חזרה לטקסט
2049

כשעלה – מבבל.

↩ חזרה לטקסט
2050

לפני רבי – לפני ר' יהודה הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
2051

שבע עשרה שורות – של תלמידים.

↩ חזרה לטקסט
2052

מפיו של רב וכו' – שהיו מפלפלין בדברי הלכה בחריפות יתרה וכל דבריהם כגחלי אש.

↩ חזרה לטקסט
2053

אבא אריכא קורא לו – בדרך זלזול.

↩ חזרה לטקסט
2054

דרוסה – אחד ממיני הטרפות הוא: עוף או בהמה שדרסתם חיה; ודרוסה שאין מקום הדריסה ניכר בה מבחוץ, צריכה בדיקה בכל הגוף כנגד בני המעים, היינו לבה וכרסה וצדיה.

↩ חזרה לטקסט
2055

האלהים – לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
2056

מי הוא רב וכו' – כלומר, שמזכירים שמו כל שעה.

↩ חזרה לטקסט
2057

בישיבה וכו'– הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני.

↩ חזרה לטקסט
2058

ומי גבר – מי משנינו כחו יפה יותר.

↩ חזרה לטקסט
2059

בכל – בתורה ובחסידות.

↩ חזרה לטקסט
2060

פסק סדרו – למד שעור היום; וי"מ: פרשת השבוע.

↩ חזרה לטקסט
2061

לראש – לראש הסדר.

↩ חזרה לטקסט
2062

בן־אחיו… ובן אחותו – איבו, אביו של רב, היה אחיו של ר' חיא מן האב, ואמא, אמו של רב, היתה אחותו של ר' חיא מן האם.

↩ חזרה לטקסט
2063

לשם – מבבל לא"י ללמוד תורה.

↩ חזרה לטקסט
2064

אמא קימת – ורמז בכך שאביו אינו חי.

↩ חזרה לטקסט
2065

חלוץ לי מנעלי – לשם אבלות על אחי ואחותי.

↩ חזרה לטקסט
2066

והולך כלי וכו' – להורות לתלמידים שאין אבלות על שמועה רחוקה (זו שבאה אחרי שלשים יום למיתה) אלא יום אחד, ומקצת היום ככלו, ודי בשעה קלה.

↩ חזרה לטקסט
2067

רבה בר חנה – אף הוא בן־אחיו של ר' חיא.

↩ חזרה לטקסט
2068

יורה? – כלומר, סומכו אתה להוראה, ונוסח זה (יורה יורה, ידין ידין) נהוג בסמיכה להוראה עד היום.

↩ חזרה לטקסט
2069

יתיר בכורות – בכור בהמה מותר באכילה לזרים על־ידי מום, ורק מי שבקי ויודע להבחין בין מום קבוע למום עובר יכו להתיר בכורות.

↩ חזרה לטקסט
2070

לחלוק לו כבוד וכו' – לפיכך העדיפו בדבר זה על רב, כדי שבני בבל ינהגו בו כבוד, ורב אינו זקוק לכך, שגם בלא זה יהיו נוהגים בו כבוד.

↩ חזרה לטקסט
2071

נהר המלך – שם נהר בבבל (נהר מלכא).

↩ חזרה לטקסט
2072

ועכורים הם – משום צערו של רב, שאף הוא עכור.

↩ חזרה לטקסט
2073

בא מן המערב – בא מא"י בדרך הנהר לבבל.

↩ חזרה לטקסט
2074

ועלו המים וכו' – כלומר, המים גאו בנהר ועלו לכבודו של רב, כמי שיוצא לקבלת פני גדול.

↩ חזרה לטקסט
2075

תהה על קנקנו – תריח בקנקנו אם היין טוב או החמיץ; כלומר, בדקהו אם חכם הוא.

↩ חזרה לטקסט
2076

שמות י"ג, ט.

↩ חזרה לטקסט
2077

המותר בפיך – לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
2078

מלכים ב' ג', כב.

↩ חזרה לטקסט
2079

שתצא לך וכו' – הבין שלנסותו בא והקפיד.

↩ חזרה לטקסט
2080

כדי שישתלשל – שמואל רופא היה ונתכוון להקל לו מחלי מעיו.

↩ חזרה לטקסט
2081

שבוע הבן – בזמן הגזירה על המצוות היו קורין כן לברית מילה שזמנה לאחר שעברו שבעה ימים.

↩ חזרה לטקסט
2082

ישוע הבן – משתה שעושין לפדיון הבן הבכור (ישוע – פורקן [=פדיון] בל' ארמית.).

↩ חזרה לטקסט
2083

ימתין – כלו' יבוא אחרון.

↩ חזרה לטקסט
2084

דבר בעולם – בתורת ויתור, ולא מתוך חובה. אותו מעשה שקללו – עי' למעלה סי' תקכד.

↩ חזרה לטקסט
2085

השיאו רב על עצמו – הטיל על עצמו לנהוג בו כבוד.

↩ חזרה לטקסט
2086

כשירד לשם – לבבל.

↩ חזרה לטקסט
2087

בן־עזאי – מפורסם היה בחריפותו.

↩ חזרה לטקסט
2088

למקדש מעט – נאמר על ארצות הגולה.

↩ חזרה לטקסט
2089

יחזקאל י"א, טז.

↩ חזרה לטקסט
2090

בית רבנו – בית מדרשו של רב.

↩ חזרה לטקסט
2091

כשנפטרו התלמידים – לעמוד מבית המדרש ולילך לבתיהם; ואולי המדובר בחדשי כלה לפני הרגל, שמתכנסים לביהמ"ד תלמידים רבים מסביב והם חוזרים לבתיהם לרגל, ועדיין נשתיירו אחריהם בביהמ"ד מאוכלי שלחנו של רב אלף ומאתים.

↩ חזרה לטקסט
2092

מתורגמן – דרך הדורשים להעמיד להם מתורגמן לתרגם ולפרש את דבריהם לעם בלשון ארמית המובנת להם.

↩ חזרה לטקסט
2093

מהי קריאת הגבר – הדורש דרש לפני הקהל בהלכה שבמשנה "בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר", ותרגם רב בלשון ארמית "קרא גברא".

↩ חזרה לטקסט
2094

קרא תרנגולא – שלא יהא מקום לטעות בין "גברא" – תרנגול ובין "גברא" – אדם.

↩ חזרה לטקסט
2095

אבוב וכו' – כלו' החליל זמר לשרים ואינו מתקבל להדיוט; כלו' מה שחשוב בעיני גדולים לא ייטב בעיני פחותים.

↩ חזרה לטקסט
2096

ינוח מר – כלומר, ישב לו בכבודו, שאיני כדאי שתהא מתורגמני.

↩ חזרה לטקסט
2097

איתגרת וכו' – אם נשכר אדם למלאכה והתחיל בה יגמרנה, ואפילו אם היא פחותה, כניפוץ הצמר.

↩ חזרה לטקסט
2098

מעלין בקדש וכו' – כלומר, גנאי וירידה היא לדרשה שיבוא עכשו במקומי מתורגמן אחר לגמרה.

↩ חזרה לטקסט
2099

סמקי – שם מקום בבבל.

↩ חזרה לטקסט
2100

השיא וכו' – התיר את אשתו להנשא, כדין אשת מת.

↩ חזרה לטקסט