הערות וביאורים · 1921–1980
אין אנו מוצאים מיתה לחנוך – ונתכוון המין (הנוצרי) למצוא בכך סעד לאחד מעיקרי אמונתם.
↩ חזרה לטקסטפירושו של אותו פסוק – המינים היו מתגדרים בבקיאותם במקרא למצוא שם סיוע לאמונתם ומתוכחים בענינים אלה עם חכמי ישראל.
↩ חזרה לטקסטתמות נפשי וכו' – ר' אבהו קרוב למלכות היה ולא חששו המינים מאימת הדין ובלבד שימיתוהו.
↩ חזרה לטקסטאבהו של גולתיות וכו' – כלו' אבהו שהוא עשיר ויש לו הרבה גולתיות (טליתות נאות) נסמך ומקבל שכר, ושמעון בר־אבא שאין לו אלא מעפריות (בגדי עוני, שאינם מכסים ראשו ורובו של הלובש), כלומר, שהוא עני וזקוק לפרנסה, לא נתמנה (מפי ר' י. נ. אפשטיין).
↩ חזרה לטקסטיודעים וכו' – כלו' הכותים ( או המינים) שהם רחוקים ומתנכרים, הם רואים בעמודים מהרהורי לבם, לפי שגם הם שמחים במיתתו. וי"מ בלשון שאלה.
↩ חזרה לטקסטהוי קבל וקים – היה אפל וחיה; כלומר, שב באפלה (שלא תֵראה בין הגדולים) ותאריך ימים, שהרבנות מקברת את בעליה.
↩ חזרה לטקסטלא כחל וכו' – מדברי קילוס הוא שהיו מקלסין לפני כלה צנועה, שאינה מיפה עצמה בסממנים והיא נאה ומלאת חן כיעלה; אף ר' זירא ענו הוא ואינו מתגדר בתורתו והכל מכירים בגדולתו ("כחל" – צבע מראה כחול, "שרק" – מראה אדום, "פרכס**" –** כל צבע במשמע).
↩ חזרה לטקסטמאור עינים – סגי נהוֹר, כלו' סומא, ולא ראה בעיניו את בעל השמועה, ולפיכך אין כח מסירתו יפה.
↩ חזרה לטקסטשל יום הן – כלומר, שלמדתין ביום ולא בלילה; ונחלקו חכמים בדבר, אם למוד לילה עדיף או למוד יום.
↩ חזרה לטקסט