📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1861–1920

1861

היה עושה – כלומר, מורה הלכה.

↩ חזרה לטקסט
1862

לטבריא – מקומו של ר' יוחנן.

↩ חזרה לטקסט
1863

ואש מלהטת – לפי הענין הכוונה כאן האש מלהטת בזעף. אבל בשאר המקומות מליצה זו באה על השבח, וצ"ע.

↩ חזרה לטקסט
1864

איני חורז וכו' – צירוף פסוקים וענינים שונים ושלובם זה בזה בדרשה אחת דרך בקיאות קרוי חריזה.

↩ חזרה לטקסט
1865

לקדוח – לנקוב את המרגליות; והכוונה להתעמקות בענין בכח חריפות.

↩ חזרה לטקסט
1866

מיני סדקית – כלים קטנים למלאכת נשים, כגון מחטין וצנורין.

↩ חזרה לטקסט
1867

תוספתא – תוספת למשנה, מן המשניות החיצוניות.

↩ חזרה לטקסט
1868

קהלת ח', א.

↩ חזרה לטקסט
1869

תכתק – מין כסא נמוך.

↩ חזרה לטקסט
1870

ונופח באש – לכבוד שבת.

↩ חזרה לטקסט
1871

משולש – בן ג' שנים.

↩ חזרה לטקסט
1872

כוליא – אחת הכליות, לסעודת מוצאי־שבת.

↩ חזרה לטקסט
1873

להפסיד כל־כך – את מותר הבשר של העגל.

↩ חזרה לטקסט
1874

מערב שבת – ממה ששוחטין בערב שבת.

↩ חזרה לטקסט
1875

שמטו וזקפו – מחמת כבדו מעדו רגליהם והיו נופלים ועומדים כל פעם.

↩ חזרה לטקסט
1876

כל כך למה – אתה מטריח עליהם.

↩ חזרה לטקסט
1877

חלתית – מין סם קשה לגוף (טייפעלסקויט).

↩ חזרה לטקסט
1878

על לב ריקן – קודם שטעם מזון.

↩ חזרה לטקסט
1879

קהלת ז, יב.

↩ חזרה לטקסט
1880

יבוא עלי – לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
1881

גומל חסד – חסד של אמת, כלומר, עוסק בקבורת המתים.

↩ חזרה לטקסט
1882

בית ארים – שם משפחה; ובתלמוד בבלי: "בית נתזה".

↩ חזרה לטקסט
1883

אונס – אסון של אבל.

↩ חזרה לטקסט
1884

להראות לו פנים – לנחמו.

↩ חזרה לטקסט
1885

דבר תורה – בענין ניחום אבלים.

↩ חזרה לטקסט
1886

לומר דבר תורה – לפניכם.

↩ חזרה לטקסט
1887

רשות שלמטן – שלטון של מטה.

↩ חזרה לטקסט
1888

נאמר בה – בסנה' פ"ו, מ"ו, ברשות של מטה, לאחר שהוציאה אדם למיתה על־פי דין שלה.

↩ חזרה לטקסט
1889

הקרובים – של המומת.

↩ חזרה לטקסט
1890

רשות שלמעלן – בית־דין של מעלה; כלומר, דין אדם למיתה בידי שמים.

↩ חזרה לטקסט
1891

ונתן לך רחמים – סיים בדברי נחמה.

↩ חזרה לטקסט
1892

דברים י"ג, יח.

↩ חזרה לטקסט
1893

פנטקקה – שם אדם, כנוי לגנאי לאדם שחמש אומנויות פסולות בידו (והיא מל' יונית, ופי' חמש עבירות).

↩ חזרה לטקסט
1894

משפר – מקשט.

↩ חזרה לטקסט
1895

כליהן – בגדיהן של הזונות.

↩ חזרה לטקסט
1896

בקשתי לראות וכו' – כלומר, אין לי דרך אחרת לפדיונו אלא להשכיר עצמי לעבירה.

↩ חזרה לטקסט
1897

ר' אבהו וכו' – נו"א בענין זה מתלמוד בבלי, עי' למעלה סי' תנ"ז.

↩ חזרה לטקסט
1898

דורון – שם מקום.

↩ חזרה לטקסט
1899

האריס – העובד בשכר חלק מן הפירות קרוי אריס.

↩ חזרה לטקסט
1900

תהלים ק"ז, לד.

↩ חזרה לטקסט
1901

תמר – שם אשה שחטאה ודנוה בדיני ישראל שלא כדין הרומאים.

↩ חזרה לטקסט
1902

לאנטיפיטא – לנציב הרומאים של העיר.

↩ חזרה לטקסט
1903

שלחו וכתבו – להודיעו דבר המלשינות.

↩ חזרה לטקסט
1904

פיסנו – בממון.

↩ חזרה לטקסט
1905

ליטורין – מליצים נכרים.

↩ חזרה לטקסט
1906

לטוב ילד וכו' – תרגום עברי הוא לשמותיהם הלועזיים של אותם הליטורים (טוב ילד = אבדוקוס, טוב למד = אבמסיס, תרשיש =תלסיס). וכל המכתב נכתב מפני הסכנה בדרך רמז להסתיר דבר; כלומר, כבר נמצאו לנו מליצים בממון.

↩ חזרה לטקסט
1907

אבל תמר וכו' – כלומר, היא עדיין עומדת במריה ובמרירותה, ובקשנו למתק את מרירותה ולפייס גם אותה ולהחזירה למוטב ו"לשוא צרף צרוף" – חנם טרחנו (עדה"כ בירמיה ו', כט).

↩ חזרה לטקסט
1908

ירמיה ו', כט.

↩ חזרה לטקסט
1909

בלשון חכמה – בדרך מליצות חידות שלא יבינו אחרים.

↩ חזרה לטקסט
1910

התריגו לפחמים – הבעירו אש בפחמין עד שיאדימו כאתרוג.

↩ חזרה לטקסט
1911

הרקיעו לזהבים – שטחו את גחלי האש שמראיהן מראה זהב.

↩ חזרה לטקסט
1912

ועשו לי – התקינו לי לאכילה.

↩ חזרה לטקסט
1913

מגידי בעלטה – תרנגולים (המודיעים עונות הלילה).

↩ חזרה לטקסט
1914

הצפיננו – הראנו מל' "צופיה" (משלי ל"א, כז).

↩ חזרה לטקסט
1915

צפון – נסתר, שלא ידעו התלמידים היכן הוא.

↩ חזרה לטקסט
1916

עלץ וכו' – שמח הלילה בנערה אהרונית (כהנת מבית אהרן), שהיא אחרונה לו, אשתו השניה אחרי מות הראשונה, והיא עירנית – ערה וחריפה באהבתה והיא הנעירתו בלילה, ועכשו הוא ישן.

↩ חזרה לטקסט
1917

אשה – נערה שאמר, הכוונה לאשה ממש.

↩ חזרה לטקסט
1918

מסכת – הכוונה למסכת מסדר קדשים בתורת כהנים ("אהרנית"), אחרונית – שסיים אחרת והתחיל בזו, עירנית – עמוקה וחמורה ומעוררת לומדיה.

↩ חזרה לטקסט
1919

נתיעץ במכתיר – נטל רשות מן הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
1920

והנגיב למפיבשת – הדרים (הלך לצד דרום) לפני זקני דרום החכמים כמפיבושת (שדרשו עליו חז"ל: למה נקרא שמו מפיבושת? שמבייש פני רבותיו בהלכה).

↩ חזרה לטקסט