הערות וביאורים · 1861–1920
1861היה עושה – כלומר, מורה הלכה.
1862לטבריא – מקומו של ר' יוחנן.
1863ואש מלהטת – לפי הענין הכוונה כאן האש מלהטת בזעף. אבל בשאר
המקומות מליצה זו באה על השבח, וצ"ע.
1864איני חורז וכו' – צירוף פסוקים וענינים שונים ושלובם זה בזה
בדרשה אחת דרך בקיאות קרוי חריזה.
1865לקדוח – לנקוב את המרגליות; והכוונה להתעמקות בענין בכח
חריפות.
1866מיני סדקית – כלים קטנים למלאכת נשים, כגון מחטין וצנורין.
1867תוספתא – תוספת למשנה, מן המשניות החיצוניות.
1870ונופח באש – לכבוד שבת.
1872כוליא – אחת הכליות, לסעודת מוצאי־שבת.
1873להפסיד כל־כך – את מותר הבשר של העגל.
1874מערב שבת – ממה ששוחטין בערב שבת.
1875שמטו וזקפו – מחמת כבדו מעדו רגליהם והיו נופלים ועומדים כל
פעם.
1876כל כך למה – אתה מטריח עליהם.
1877חלתית – מין סם קשה לגוף (טייפעלסקויט).
1878על לב ריקן – קודם שטעם מזון.
1880יבוא עלי – לשון שבועה.
1881גומל חסד – חסד של אמת, כלומר, עוסק בקבורת המתים.
1882בית ארים – שם משפחה; ובתלמוד בבלי: "בית נתזה".
1884להראות לו פנים – לנחמו.
1885דבר תורה – בענין ניחום אבלים.
1886לומר דבר תורה – לפניכם.
1887רשות שלמטן – שלטון של מטה.
1888נאמר בה – בסנה' פ"ו, מ"ו, ברשות של מטה, לאחר שהוציאה אדם
למיתה על־פי דין שלה.
1890רשות שלמעלן – בית־דין של מעלה; כלומר, דין אדם למיתה בידי
שמים.
1891ונתן לך רחמים – סיים בדברי נחמה.
1893פנטקקה – שם אדם, כנוי לגנאי לאדם שחמש אומנויות פסולות בידו
(והיא מל' יונית, ופי' חמש עבירות).
1895כליהן – בגדיהן של הזונות.
1896בקשתי לראות וכו' – כלומר, אין לי דרך אחרת לפדיונו אלא
להשכיר עצמי לעבירה.
1897ר' אבהו וכו' – נו"א בענין זה מתלמוד בבלי, עי' למעלה סי'
תנ"ז.
1899האריס – העובד בשכר חלק מן הפירות קרוי אריס.
1901תמר – שם אשה שחטאה ודנוה בדיני ישראל שלא כדין הרומאים.
1902לאנטיפיטא – לנציב הרומאים של העיר.
1903שלחו וכתבו – להודיעו דבר המלשינות.
1905ליטורין – מליצים נכרים.
1906לטוב ילד וכו' – תרגום עברי הוא לשמותיהם הלועזיים של אותם
הליטורים (טוב ילד = אבדוקוס, טוב למד = אבמסיס, תרשיש =תלסיס). וכל
המכתב נכתב מפני הסכנה בדרך רמז להסתיר דבר; כלומר, כבר נמצאו לנו
מליצים בממון.
1907אבל תמר וכו' – כלומר, היא עדיין עומדת במריה ובמרירותה,
ובקשנו למתק את מרירותה ולפייס גם אותה ולהחזירה למוטב ו"לשוא צרף
צרוף" – חנם טרחנו (עדה"כ בירמיה ו', כט).
1909בלשון חכמה – בדרך מליצות חידות שלא יבינו אחרים.
1910התריגו לפחמים – הבעירו אש בפחמין עד שיאדימו כאתרוג.
1911הרקיעו לזהבים – שטחו את גחלי האש שמראיהן מראה זהב.
1912ועשו לי – התקינו לי לאכילה.
1913מגידי בעלטה – תרנגולים (המודיעים עונות הלילה).
1914הצפיננו – הראנו מל' "צופיה" (משלי ל"א, כז).
1915צפון – נסתר, שלא ידעו התלמידים היכן הוא.
1916עלץ וכו' – שמח הלילה בנערה אהרונית (כהנת מבית אהרן), שהיא
אחרונה לו, אשתו השניה אחרי מות הראשונה, והיא עירנית – ערה וחריפה
באהבתה והיא הנעירתו בלילה, ועכשו הוא ישן.
1917אשה – נערה שאמר, הכוונה לאשה ממש.
1918מסכת – הכוונה למסכת מסדר קדשים בתורת כהנים ("אהרנית"),
אחרונית – שסיים אחרת והתחיל בזו, עירנית – עמוקה וחמורה ומעוררת
לומדיה.
1919נתיעץ במכתיר – נטל רשות מן הנשיא.
1920והנגיב למפיבשת – הדרים (הלך לצד דרום) לפני זקני דרום החכמים
כמפיבושת (שדרשו עליו חז"ל: למה נקרא שמו מפיבושת? שמבייש פני רבותיו
בהלכה).