הערות וביאורים · 1741–1800
1742לא היה לך וכו' ‒ שהדיין אינו רשאי להתבזות.
1744מעוני – מעיר מעון הסמוכה לטבריה.
1748לכם אמרתי וכו' – כלומר, כלום מתנות בית המלך הן, הרי לכהנים
הן, ועל חטא זה עתיד אני לבוא עמכם במשפט.
1750וכעס – שנתכון הדרשן כלפי בית הנשיא המכבידים מסים על העם.
1751מומסין – ליצנים משחקים.
1752אמר דברי תורה – ומסיע את העם מדברי בטלה לבוא לבית־הכנסת
ולשמוע את דבריו.
1754כבת כן אמה – על שם שקלקלו הבנים מבזה את אמם.
1756היה נסמך וכו' – שהיה זקן ועיניו כהות.
1757זה שעורו כשק – כלומר, אין זה בגד חשוב אלא עבה וגרוע, ושעורו
לקבלת טומאה ד' על ד' טפחים. (שבגד חשוב שעורו ד' על ד' אצבעות); ורמז
לו בכך שאין דעת חכמים נוחה ממנו.
1758משוך וכו' – משכני ונלך מכאן, שאין זה רוצה ללמוד הלכה לאמתה,
אלא בא בדברים של מה בכך.
1760לבית־הועד – של חכמים.
1761אם אין ריש־לקיש כאן… – כלומר, הרי אני כמי שחסר יד אחת
ואיני יכול לומר דברי תורה.
1762במגדל – שם מקום סמוך לטבריה.
1764דרגון שלו – חיל צבאו.
1765לומר אותו דבר – על נשיא שחטא, לפגוע בכבודי.
1767מעבירים אותו – מגדולתו.
1768באמורא – בתורת מתורגמן, לתרגם ולפרש דברי הדיין לצבור.
1770לפרע ממעמידם – לענוש מעמידי דיין כזה.
1772של רבנו – של ר' יהודה נשיאה.
1773שהמלכות הזאת – של רומי.
1774רעה היא ביותר – מכבידה עול המסים.
1775לא תטול…כלום – מתנות.
1777פמיס – עיר בצפון ארץ־ישראל (פמיס =פניאס, בניאס).
1778בערב שבת וכו' – כדי שלא יהיה סיפק בידם להגיע לשם במוצאי־שבת
ויתגולל עליהם.
1779ארוגנוטיס – שם שד, פטרונם של המלחים בים, רוח טוב המסייע
להם.
1780אחר הסדר – אחר שהשלימו סדר קדושת היום.
1782ומזג לפניהם – מים קרים לצנן את המרחץ.
1783לא תזלזלו וכו' – שמא יעלה לגדולה בסופו.
1784בגוליר – בעבד מן העבדים הפחותים.
1786וכיוצא בנו – כלומר, כחו ככחנו, ששלוחו של אדם כמותו.
1787עד שהוא מגיע אצלנו – המכתב ניתן לו עד שיחזור אצלנו; כלומר,
שלא ישתקע בחוץ־לארץ.
1788הבל תינוקות של בית־רבן – בתלמוד תורה.
1789מחריבין אותה – סופה להחרב.
1790סופרים ומשנים – מלמדי מקרא ומשנה.
1791סנטורי העיר – השומרים בשערי העיר.
1794לבית־הכנסת – שהכניסו לשם את גוף המת.
1795גופתא – שם מקום אצל צפורי, והיא גופפתא.
1796וטמאו – שאין טומאה בצדיק שמת.
1797כמשה מפי הגבורה – כמשה מפי הקדוש־ברוך־הוא; כלומר, שכחו היה
גדול בתורה כאלו קבלה מהר סיני.
1798באהבתה וגו' – מקרא זה נדרש באגדה על התורה.
1800כגון ר' אלעזר בן־פדת – שמתוך שלבו היה נתון לתורה תמיד לא
היה פנוי לשאר עניניו וחפציו, ונמצא שוגה בהם ע"י כך.