📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1501–1560

1501

לבזות כבודו ‒ שלא יראהו האורחים בכשלונו ובמומו.

↩ חזרה לטקסט
1502

שנראה ואינו נראה ‒ הסומא.

↩ חזרה לטקסט
1503

שרואה ואינו נראה ‒ הקדוש־ברוך־הוא.

↩ חזרה לטקסט
1504

ושאל בהם ‒ שאל בשלומם.

↩ חזרה לטקסט
1505

מנהג מקומכם ‒ אם מותר במקומכם לשאול בשלום אבלים בשבת.

↩ חזרה לטקסט
1506

כמה ממון שקעו… כאן ‒ בבנינים.

↩ חזרה לטקסט
1507

ולא היו… עמלים וכו' ‒ כלומר, וכי לא היה מוטב שיתנו ממונם לפרנסת תלמידי־חכמים שיוכלו לעסוק בתורה.

↩ חזרה לטקסט
1508

מלכים א' י"א, טז.

↩ חזרה לטקסט
1509

יטפל ‒ יזקק, יתחבר אליו להשיב לו תשובה.

↩ חזרה לטקסט
1510

כלם ‒ כל היהודים.

↩ חזרה לטקסט
1511

אינם אצלכם ‒ שהם מפוזרים בתוך כמה מלכיות.

↩ חזרה לטקסט
1512

קטועה ‒ קצוצה ופגומה, שמכלה את תושביה.

↩ חזרה לטקסט
1513

גפה של רומי ‒ לשון שבועה.

↩ חזרה לטקסט
1514

בכך אנו יורדים וכו' ‒ כלו' אף אנו מתחבטים בענין זה ואין יודעים להכריע.

↩ חזרה לטקסט
1515

פילוסופוס ‒ חכם מחכמי האומות.

↩ חזרה לטקסט
1516

מפני מה לא נתנה וכו' ‒ כלו' למה לא נברא האדם כשהוא מהול, כלום יש פגם ביצור כפיו של הקדוש־ברוך־הוא?

↩ חזרה לטקסט
1517

אותו האיש ‒ כלו', אתה.

↩ חזרה לטקסט
1518

פאת ראשו ‒שבאה עמך לעולם.

↩ חזרה לטקסט
1519

פאת זקנו ‒ שצמחה אחר־כך.

↩ חזרה לטקסט
1520

בשטות ‒ בימי הילדות.

↩ חזרה לטקסט
1521

ולדברים אלו באנו ‒ כלומר, בדברים אלה, שנראים כדברי ליצנות, אתה דוחני.

↩ חזרה לטקסט
1522

להוציאך חלק ‒ לפטרך בלי כל תשובה.

↩ חזרה לטקסט
1523

עשיה ‒ תקון.

↩ חזרה לטקסט
1524

החרדל ‒ שהוא מר מבריָתו, וכן התורמוס (לופינע).

↩ חזרה לטקסט
1525

דייניך ‒ הדיינים של בית־דינך.

↩ חזרה לטקסט
1526

קהלת ב', יז.

↩ חזרה לטקסט
1527

אנטיפותא ‒ נציב העיר (פרוקונסול).

↩ חזרה לטקסט
1528

לזקנך ‒ ליעקב, שחזר אף הוא מעם עשו צולע (ורומי נמשלה לאדום בדברי חכמים).

↩ חזרה לטקסט
1529

בראשית ל"ב, לב.

↩ חזרה לטקסט
1530

בשבת וכו' ‒ אם כך מרבים אתם בתבשילים בחול, מה הנחתם לשבת.

↩ חזרה לטקסט
1531

בר בא ‒ בר אבא.

↩ חזרה לטקסט
1532

מה היה ‒ כלומר, איך היה בשעה זו, אם התחיל כבר ברחיצה אם לא.

↩ חזרה לטקסט
1533

כך היה ‒ תיכף לכניסתו נזכר ויצא.

↩ חזרה לטקסט
1534

מופשט כליו ‒ שכבר פשט בגדיו והתחיל ברחיצה, ואעפי"כ נתלבש ויצא, כלהלן.

↩ חזרה לטקסט
1535

והודעתם… יום… ‒ כלו' זה דומה לזה.

↩ חזרה לטקסט
1536

דברים ד', ט, י.

↩ חזרה לטקסט
1537

ופרחה רוחו ‒ נתעלף עלוּף ממושך.

↩ חזרה לטקסט
1538

עליונים למטה ‒ אלו שהם חשובים במעלה בעוה"ז הם ירודים בעולם הבא, וכן להפך.

↩ חזרה לטקסט
1539

ואנו ‒ תלמידי חכמים.

↩ חזרה לטקסט
1540

כך אנו שם ‒ במעלתנו עומדים.

↩ חזרה לטקסט
1541

הרוגי לוד ‒ שני אחים פפוס ולוליינוס מהרוגי מלכות. ועי' ספר ראשון פ"י, סי' ב.

↩ חזרה לטקסט
1542

בלע ‒ מכה בגרון.

↩ חזרה לטקסט
1543

מבני פנדירא ‒ מינים, ועסקו ברפואה ע"י לחשים.

↩ חזרה לטקסט
1544

ונשם ‒ החולה.

↩ חזרה לטקסט
1545

ולא ישמע פסוק זה ‒ שאסור להשתמש בפסוקי קודש לשם לחש על המכה.

↩ חזרה לטקסט
1546

והיה לו כך ‒ שמת.

↩ חזרה לטקסט
1547

קהלת י', ה.

↩ חזרה לטקסט
1548

במקראות ‒ בוכוחי דברים מתוך מקראות דברי הקדש.

↩ חזרה לטקסט
1549

של זעם ‒ לפי דברי האגדה במקום אחר, הקב"ה "זועם בכל יום", וכמה זעמו? רגע ("כי רגע באפו"), וקללה שיוצאת מפי אדם ברגע זה מתקיימת. ואימתי רגע הזעם? אותה שעה קלה שהתרנגול עומד בלילה על רגלו אחת וכרבלתו מלבינה.

↩ חזרה לטקסט
1550

תהלים קמ"ה, ט.

↩ חזרה לטקסט
1551

גם ענוש ‒ את הבריות.

↩ חזרה לטקסט
1552

משלי י"ז, כו.

↩ חזרה לטקסט
1553

קושב ‒ נו"א: קישר.

↩ חזרה לטקסט
1554

נתבע למלכות ‒ נתחייב למלכות ונתבקש לתפסו**. **

↩ חזרה לטקסט
1555

אותו האיש ‒ כלו' אתה לבדך.

↩ חזרה לטקסט
1556

למסורות ‒ למלשינים, שגרמת למסור איש למלכות.

↩ חזרה לטקסט
1557

ולא משנה עשיתי ‒ שכן הוא הדין, שמוסרין את היחיד, המתבקש למלכות כדי להציל את הרבים.

↩ חזרה לטקסט
1558

אבני כדכד ‒ שנבא עליהן הנביא לימות המשיח (ישע' נ"ד, יב).

↩ חזרה לטקסט
1559

נחשול ‒ סער.

↩ חזרה לטקסט
1560

מטרפת ‒ מסוערת ומטולטלת וקרובה לטבוע.

↩ חזרה לטקסט