הערות וביאורים · 1381–1440
1381יוציא שלשה וכו' ‒ כלומר, אדם חשוב כמותך ראוי לו שיהיו עוד
מעות בידו להוצאות אחרות.
1384ויפיס עלינו ‒ את המלכות לשחרר את השבויים.
1386כרוב ‒ מין ירק (קאהל).
1387דורמסקין ‒ שזיפים של דמשק.
1388פרגיות ‒ אפרוחי תרנגולים.
1389לברך ‒ על שלשת מיני המאכלים, כל אחד כדינו.
1390שלא טעם טעם בשר ‒ והבשר היה חביב עליו לברך עליו בתחלה.
1391זקנה אין כאן ‒ כלומר, הרי אני זקן והיה לך לשאלני על מה
מברכין תחלה.
1392מה עסקיהם ‒ שהם הומים כל־כך בשוק.
1393לבעל מלאכתו ‒ למי שעשה זה אצלו מלאכה.
1394בעל מלאכתי ‒ הקדוש־ברוך־הוא.
1395רבנו ‒ ר' יהודה הנשיא.
1396כבוד היום ‒ צרכי יום־טוב**. **
1397אין בנו מי שימלאנה ‒ כלו' אני אשתדל שלא תהא חסרה.
1399. היתה ידו למטה ‒ מושפלת, כמי שמקבל דבר מחברו.
1400קבל…שדה ‒ באריסות, או שקנה אותה ממנו.
1401כמה היא עושה ‒ כמה היא רגילה לעשות פירות.
1403וירדת ‒ משמע שהגורן נמצאת במקום נמוך, שאין הרוח שולט שם
כל־כך ואינו משיב אלא את המוץ בלבד.
1404לך ונפחהו ‒ את המוץ, כלומר, שיחזור וינפה את המוץ, לברור
ממנו את הזרעים שנתערבו בו מכוח הרוח.
1405את השאר ‒ את החסר למאה כור.
1407לבעליו של זה ‒ לבעליו של רוח זה; כלו', להקדוש־ברוך־הוא.
1408שעסקן בדברים היה ‒ מטפל ובודק בטבע בעלי החיים ומנסה
נסיונות.
1412וקבע בו מסמר ‒ בלוח, כדי שלא יוכל הדוכיפת להכנס.
1413ושלפו ‒ הוציא את המסמר בכח העשב.
1414שלא ילמדו הגנבים ‒ לפתוח מנעולים בכחו של אותו העשב.
1415וטלה עליה וכו' ‒ כרך עליה, כדי לחממה, מטלית עור של צורפים;
וי"מ: של אורגים.
1416שפופרת של קנה ‒ במקום הירך.
1417נוהמים כנגדו ‒ לאכלו.
1420אין זה משלי ‒ איני עוסק בכך, ואין הדבר הגון לי.
1421הפוכה ‒ נוטה לפול, והוא היה נותן בה עין שתפול; והתינוקות
הללו היו מאותה החצר.
1422ראשו של החטא וכו' ‒ כלומר, מרה תהיה לו באחרונה, שחטא הילדים
תלוי בו, שלא למדם חכמה ומוסר.
1423והגזרה נגזרה ‒ שהחצר תפול.
1424תולה אני לך ‒ מניח את הדבר תלוי ועומד.
1425ממנו אני מישן ‒ חלק ממנו אני מניח שיתישן עוד.
1426בשמחתו ‒ במשתה נשואין שלו.
1427בשעה שאינה שעה ‒ כלומר, בלילה, בשעה שהמזיקין מצויים.
1428ואתה מי אתה? שיצאת בלילה.
1429של מקום ‒ של הקדוש־ברוך־הוא.
1430פתקו ‒ כלומר, גורלו, פסק דינו ויום מיתתו.
1432מפני מה וכו' ‒ לשון ענוה היא, והכונה להיפך: למה אין אתה בא
להקביל פני ברגל כדרך שהקבילו אבותיך לאבותי, שנהגו כבוד בנשיא.
1433סלעים וכו' ‒ כלומר, זקנתי ותש כחי וההליכה קשה עלי: סלעים
קטנים דומים עלי כגבוהים.
1434קרובים נעשו רחוקים ‒ האזנים כבדו והקול המגיע אליהן מקרוב
נשמע בכבדות כבא מרחוק; וי"מ: המקומות הקרובים נעשו עלי כרחוקים מפני
כובד הרגלים.
1435רחוקים נעשו קרובים ‒ העינים שראו קודם מרחוק אינן רואות עתה
אלא מקרוב.
1436ומשים שלום וכו' ‒ התאוה, שמשימה שלום בין איש לאשתו.
1437צוה לבנו וכו' ‒ עי' לעיל סי' שכ"ח.
1438שצוחו עליו וכו' ‒ בני צפורי היו צועקים וקובלים עליו, שהוא
מצפורי ונתגדל אצלם ואין ראוי שיתמנה עליהם.
1439וכי בשביל וכו' ‒ כלומר, למה היה לו לרבי להשגיח עליהם?
1440על שהשיבו וכו' ‒ על שהשיב ר' חנינא על דבריו והכלימו ברבים
לפיכך לא מינהו.