📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1321–1380

1321

כרתא – חציר; כלו', הרי יכרת זרעי.

↩ חזרה לטקסט
1322

חסא – מין ירק (סאלאט); כלו', חוס עליה.

↩ חזרה לטקסט
1323

מרצוף – שק עור.

↩ חזרה לטקסט
1324

זהב פרוך – גרגרי זהב.

↩ חזרה לטקסט
1325

למי שיבוא אחריך – לבניך.

↩ חזרה לטקסט
1326

אין זה בן־אדם – כלומר, דומה הוא למלאך.

↩ חזרה לטקסט
1327

על הקלקלה – על מאורע רע (והוא לא ידע שהמלך הרג את העבד).

↩ חזרה לטקסט
1328

עובדיה א', יח.

↩ חזרה לטקסט
1329

נתפרדה חבילה – בטלה החבורה, שהיו קשורים זה בזה ועכשיו נתפרדו.

↩ חזרה לטקסט
1330

עמוס ד', יג.

↩ חזרה לטקסט
1331

עמוס ד', יג.

↩ חזרה לטקסט
1332

מין עומד בפתח – מין אחר היה.

↩ חזרה לטקסט
1333

ויתנו בברותי וגו' – כלומר, אפילו בשעת סעודה אין לי מנוחה מפני המינים.

↩ חזרה לטקסט
1334

תהלים ס"ע, כב.

↩ חזרה לטקסט
1335

אויבך – המין הראשון.

↩ חזרה לטקסט
1336

כוס של ברכה וכו' – בשכר בשורה.

↩ חזרה לטקסט
1337

לאותה משפחה – של המבשר.

↩ חזרה לטקסט
1338

במקומו – כמו בחיי.

↩ חזרה לטקסט
1339

חיפני – מעיר חיפה.

↩ חזרה לטקסט
1340

והושיבו ישיבה וכו' – כלומר, שתחזרו לעסוק בתורה ולא תרבו בהספד.

↩ חזרה לטקסט
1341

ישב בראש – הישיבה.

↩ חזרה לטקסט
1342

ברמים – בחשיבות.

↩ חזרה לטקסט
1343

זרוק מרה – הטל אימה בשעת הצורך.

↩ חזרה לטקסט
1344

עליונים… ותחתונים – מלאכים ובני אדם.

↩ חזרה לטקסט
1345

שיכופו – שיכניעו.

↩ חזרה לטקסט
1346

מצטער הרבה – בגסיסה.

↩ חזרה לטקסט
1347

בני ידעיהו – תושבי צפורי, שמשמר ידעיה קבוע שם.

↩ חזרה לטקסט
1348

אראלים ומצוקים – מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ.

↩ חזרה לטקסט
1349

גופפתא – שם מקום.

↩ חזרה לטקסט
1350

ישעיה נ"ז, ב.

↩ חזרה לטקסט
1351

על תורה ומצות – שהמתים פטורים מהן.

↩ חזרה לטקסט
1352

אין כהונה היום – כלו' אף כהנים מותרים לעסוק בקבורתו.

↩ חזרה לטקסט
1353

מפלפולי – על ידי חריפותי.

↩ חזרה לטקסט
1354

ואסרוג – אקלע.

↩ חזרה לטקסט
1355

מפני מה אין אתה מרחם עלי – שאוכל לקיים שליחותי.

↩ חזרה לטקסט
1356

הראהו שבט של אש – וידע ר' היא שהוא מלאך־המות.

↩ חזרה לטקסט
1357

לראות את ר"ח – לאחר שנפטר מן העולם.

↩ חזרה לטקסט
1358

אדם קטן היה – ולא היה כדאי לראותו.

↩ חזרה לטקסט
1359

גרדי – אורג.

↩ חזרה לטקסט
1360

סומכו – שלא יפול.

↩ חזרה לטקסט
1361

רבץ תורה – הרבה ללמד תורה ברבים.

↩ חזרה לטקסט
1362

מצין מערות – מעמיד ציונים על קברות החכמים שיהא להם היכר.

↩ חזרה לטקסט
1363

הריני כפרת וכו' – לשון כבוד וחבה כלפי נפטר.

↩ חזרה לטקסט
1364

נצטננו התבשילים ‒ שנמשכו הקרואים אחרי המשלים.

↩ חזרה לטקסט
1365

לעוברי רצונו ‒ של הקדוש־ברוך־הוא, והכונה על רבי; ולהכעיסו אמר כך.

↩ חזרה לטקסט
1366

כך ‒ כל־כך עושר וגדולה.

↩ חזרה לטקסט
1367

בן־אלעשה ‒ חתנו של רבי, ועשיר גדול היה, אבל לא בן־תורה.

↩ חזרה לטקסט
1368

שואלים את־רבי ‒ בהלכה; ונתכון בר־קפרא לבישו..

↩ חזרה לטקסט
1369

שאול משמים נשקפה וכו' ‒ שאול תמה מתחת עלתה למרום ומשמים נשקפה וכו', ובדברי חידה אלה יש רמז של לעג כלפי בן־אלעשה, שלא היה בן־תורה ועלה לגדולה והפיל פחדו על בעלי כנפים, כלומר, על תלמידי חכמים; וי"מ "שאול" ‒ שאַל, והדברים ("משמים נשקפה" וכו') נאמרו כלפי בתו של רבי, אשתו של בן־אלעשה שהיתה נוהגת יהירות בעצמה ומטילה אימתה על סביבותיה.

↩ חזרה לטקסט
1370

איני מכירך ‒ כלומר, איני רוצה להכירך; ולשון של כעס וקפידא היא על שבייש בר־קפרא את חתנו..

↩ חזרה לטקסט
1371

שלא יתמנה ‒ שלא יהא נסמך לרב וחכם

↩ חזרה לטקסט
1372

השמועה ‒ ההלכה שעמדו בה.

↩ חזרה לטקסט
1373

צריך רבי ‒ רק רבי (ר' יהודה הנשיא) יכול לפרשה.

↩ חזרה לטקסט
1374

ומה רבי וכו' ‒ דרך זלזול אמר כך; כלומר, מה יכול לומר בדבר זה!

↩ חזרה לטקסט
1375

שיש בלבו עליו ‒ טינה.

↩ חזרה לטקסט
1376

באה פורענות וכו' ‒ שהיה רבי בעל יסורים והשחוק קשה לו.

↩ חזרה לטקסט
1377

וכפהו ‒ והפכו.

↩ חזרה לטקסט
1378

חרון־אף ‒ החוטם הוא אף.

↩ חזרה לטקסט
1379

לא תצטרך וכו' ‒ לא תצטרך להתפרנס מיגיע כפיך.

↩ חזרה לטקסט
1380

ואנטיפיטא ‒ נציב העיר (פרוקונסול) בל"י.

↩ חזרה לטקסט