הערות וביאורים · 4201–4260
4201בכבש – מעלה שעולים בה למזבח.
4202ושני ספלים – אחד ליין ואחד למים.
4204כמין שני חטמין וכו' – כלומר, כל ספל דד כמין חוטם מנוקב
יוצא ממנו, ודרך בו מקלח המשקה על המזבח.
4205אחד מעובה וכו' – דד של אחד, של יין עבה ונקב שלו גדול, ושל
השני, זה של מים, דק, כמפורש בסמוך.
4206כדי שיהיו שניהם כלים בבת אחת – כלו' המים ממהרים לקלח מן
היין ולפיכך דד שלהם דק, שלא יכלה קלוחם קודם היין.
4207מערבי… מזרחי – ספל מערבי וספל מזרחי.
4208הגבה ידך – שיהיו הכל רואים שהוא מנסך על המזבח.
4209נסך אחד – כהן צדוקי, שהצדוקים לא היו מודים בנסוך המים.
4210נפגמה – נפחתה ונשברה.
4211בול של מלח – גוש מלח.
4213בית השאובה – כשהיו שואבים מים לנסוך המים.
4214היו יורדים – הכהנים והלוים.
4215תקון גדול – עושים סדרים והכנות, מניחים קרשים על גבי זיזי
הכתלים למעמד בני אדם, וכדומה שלא יגדל הדחק.
4217כדים של שמן – להדלקה.
4218מבלאי – מן הישנים והבלויים.
4219ומהמיניהם – מאבנטיהם.
4220מפקיעין – מוציאים חוטים לפתילות.
4221ואנשי מעשה – רודפי מצוה.
4225אם אני כאן וכו' – נתכון לזרז את העם שיעלו לשמחת
בית־השאובה, שכל יחיד יראה את עצמו כאלו הוא הכל.
4227שלא בישה – במעשים רעים.
4230אגודליו – בהונות ידיו.
4231בשמיני – בסוכת שבתחלת שנה שמינית.
4233זלגו עיניו דמעות – שהיה מזרעו של הורדוס האדומי.
4238גלגלו – ענינו אכילה קלה.
4239גשמי שנה מרובים ופרות מרקיבים – ואין לאצרן ומוכרים בזול.
4243חולדה – מין שרץ מזיק תרנגולים (וויזל).
4244כרי של חטיו – גל של חטים.
4245פרות גנוסר – פרות הבאים מסביבות ים כנרת, והם מתוקים
ומשובחים ביותר.
4246שלא לשמה – שלא לשם מצוה, אלא לשם הנאה.
4247והושיבו פרוסדאות – המלכות הושיבה משמרות קבועים למנוע את
העם מעליה לרגל.
4248וחפום בקציעות – כסו את הסלים מלמעלה בתאנים כתושות ויבשות
של דבלה (דבלה – זוהי ככר עגול של תאנים כתושות ודבוקות ביחד, ושמן של
התאנים הכתושות "קציעות"), ודרך מלאכה זו להעשות במכתשת ובעלי (עליונה
של מכתשת), ונתכונו הכשרים לגנוב בכך דעתם של השומרים. ועל שם מעשיהם
נקראו בני "גונבי עלי" וכו'.
4249משובך – ארובת יונים ועולים אליה בסולם.
4250והביאום לירושלים – ושברום להיות עצים למערכה.
4251סלמאי הנתוצתי – הוא שלמאי הנטופתי, עזרא ב', כב, מו ונחמ'
ז', כו, מח (ע' דהי"א, ב', נד).
4255השונא – כמפורש בסמוך.
4258גסקלגס – הוא גאיוס קאליגולי, וכל הענין מסופר בפרוטרוט
בספר יוסף בן מתתיהו ב', יא.
4260וכונו – שנהרג ממש באותה שעה שיצאה בת קול.