📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 4141–4200

4141

חותה בשל כסף – שלא להפסיד את של זהב.

↩ חזרה לטקסט
4142

ומערה – שופך את הגחלים.

↩ חזרה לטקסט
4143

וחפן – לקח מלא חפניו מן הקטרת.

↩ חזרה לטקסט
4144

וכך היתה מדתה – בכף היתה כמדת חפניו.

↩ חזרה לטקסט
4145

פרופה – שפתה שבדרום כפולה לאחוריה לצד חוץ וקשורה ואחוזה בקרס זהב.

↩ חזרה לטקסט
4146

שלא להבעית את ישראל – שלא יטמרו מת הוא.

↩ חזרה לטקסט
4147

למקום שנכנס – לקדש הקדשים.

↩ חזרה לטקסט
4148

כמצליף – כמלקה בשבט.

↩ חזרה לטקסט
4149

ויקרא ט"ז, ל.

↩ חזרה לטקסט
4150

למי שהיה מוליכו – לשליח שהיה מוליכו לעזאזל.

↩ חזרה לטקסט
4151

וכבש – מסלה, גשר.

↩ חזרה לטקסט
4152

טול וצא – שלא ישהה העוֹנוֹת.

↩ חזרה לטקסט
4153

צוק – ראשו של הר עזאזל.

↩ חזרה לטקסט
4154

ריס – שם מדה, וצ' ריס הם י"ב מיל.

↩ חזרה לטקסט
4155

בין קרניו – של השעיר.

↩ חזרה לטקסט
4156

דרכיות – בנינים גבוהים לשומרים בצדי הדרכים.

↩ חזרה לטקסט
4157

בא לו כ"ג – לעזרה.

↩ חזרה לטקסט
4158

באצטלית – לבוש, כמין חלוק.

↩ חזרה לטקסט
4159

לבן – של פשתן.

↩ חזרה לטקסט
4160

אחרי מות וגו' – פרשיות יוה"כ.

↩ חזרה לטקסט
4161

קדש – ידיו ורגליו במים.

↩ חזרה לטקסט
4162

להוציא את הכף וכו' – מן ההיכל.

↩ חזרה לטקסט
4163

אין כה"ג נכנס – לשמש ביוה"כ בבית קדשי־קדשים.

↩ חזרה לטקסט
4164

בבגדי זהב – אלא בבגדי לבן.

↩ חזרה לטקסט
4165

קטגור – משטין.

↩ חזרה לטקסט
4166

סנגור – מליץ.

↩ חזרה לטקסט
4167

לחוס על ממונם וכו' – שהבגדים באים משל צבור.

↩ חזרה לטקסט
4168

ישעיה א', יח.

↩ חזרה לטקסט
4169

שהאריך בתפלתו – כשנכנס לקדשי־קדשים.

↩ חזרה לטקסט
4170

ונמנו – החליטו.

↩ חזרה לטקסט
4171

לכנס אחריו – שמא מת ויוציאוהו.

↩ חזרה לטקסט
4172

בצדוקי – כהן מכת הצדוקים, החולקים על הפרושים ועל קבלתם.

↩ חזרה לטקסט
4173

שתקן מבחוץ וכו' – היה מתקן את הקטרת ומכין הכל מחוץ לקה"ק ומכניס לפנים כשהכל מתוקן, שלא כדעת הפרושים שאומרים שצריכים לתקן מבפנים.

↩ חזרה לטקסט
4174

כי בענן וגו' – כלו' בענן העשן של הקטרת, ומכאן למדו הצדוקים שיש לתקן מבחוץ, והפרושים מפרשים "בענן" – בעב הענן. ויקרא ט"ז, ב.

↩ חזרה לטקסט
4175

ככף רגל עגל – פיר' רבנו חננאל: "מכה ככף רגל עגל".

↩ חזרה לטקסט
4176

יחזקאל א', ז.

↩ חזרה לטקסט
4177

פעם אחת – יום־הכפורים היה.

↩ חזרה לטקסט
4178

ונתזה – נזרקה וניתזה מפיו.

↩ חזרה לטקסט
4179

צנורא – ניצוצות של רוק.

↩ חזרה לטקסט
4180

קלעי שערי – מחלפות ראשי הקלועות.

↩ חזרה לטקסט
4181

כל הקמחים וכו' – משל הוא: "כל הקמחים" – כל הנשים בניהן פשוטים, ו"קמח של קמחית" – בניה שלה – סלת, כלומר טובים וברורים.

↩ חזרה לטקסט
4182

בני עממים – שמעיה ואבטליון שהם מבני הגרים.

↩ חזרה לטקסט
4183

מעשה אהרן – שהיה אוהב שלום.

↩ חזרה לטקסט
4184

מוליכין את לולביהם – מערב שבת, מפני שאסור לטלטלם בשבת.

↩ חזרה לטקסט
4185

והחזנים – המשמשים.

↩ חזרה לטקסט
4186

האצטבא – כמין כסאות ומדרגות חצובות בהר הבית למושב בני אדם.

↩ חזרה לטקסט
4187

והזקנים מניחים… בלשכה – כדי למנעם מן הדחק למחר, כשיבאו ליטול לולביהם בחזרה.

↩ חזרה לטקסט
4188

ומלמדים אותם – את הקהל.

↩ חזרה לטקסט
4189

כל מי… במתנה – שהרי למחר כשיבאו ליטול לולביהם בחזרה – יטול כל אחד זה שיבוא לידו, ואין יוצאין ידי מצוה אלא בלולב משלו.

↩ חזרה לטקסט
4190

זורקים אותם – הלולבים.

↩ חזרה לטקסט
4191

מורביות – ענפים.

↩ חזרה לטקסט
4192

תהלים קי"ח, כה.

↩ חזרה לטקסט
4193

כמעשהו – של ענין הערבה.

↩ חזרה לטקסט
4194

מערב שבת – שאסור ללקט ולטלטל בשבת.

↩ חזרה לטקסט
4195

בגיגיות – אגנות של מים.

↩ חזרה לטקסט
4196

שלא יכמשו – שלא יבלו.

↩ חזרה לטקסט
4197

חריות של דקל – ענפי תמר.

↩ חזרה לטקסט
4198

נסוך המים – שבכל יום היו מנסכים ע"ג המזבח בקרבנות תמיד יין, ובחג הסוכות – היו מנסכים גם מים.

↩ חזרה לטקסט
4199

היה ממלא – הכהן.

↩ חזרה לטקסט
4200

השלוח – מעין סמוך לירושלים.

↩ חזרה לטקסט