ד. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים
יא מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן־יוֹסֵף, שֶׁהִנִּיחוֹ אָבִיו בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ. בְּכָל־יוֹם הָיְתָה אִמּוֹ מוֹדַדְתּוֹ בִטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ זָהָב לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב טְבָחַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ. וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: "אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים".4435 מְשִׁיבָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמָרֶת: "אִם יֵהָרֵג4436 בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא".4437 (יומא לח:; ע"י).
יב מַעֳשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן.4438 הִרְגִּישׁוּ בְעַצְמָם לְמָה הֵם מִתְבַּקְּשִׁים. אָמְרוּ: אִם אָנוּ טוֹבְעִים בַּיָּם אָנוּ בָאִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא? דָּרַשׁ לָהֶם הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם: "אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם";4439 "מִבָּשָׁן אָשִיב" – מִבֵּין שִנֵּי אַרְיֵה, "אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם" – אֵלּוּ שֶטּוֹבְעִים בַּיָּם. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יְלָדוֹת כָּךְ קָפְצוּ כֻלָּן וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַיָּם. נָשְׂאוּ יְלָדִים קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמָם וְאָמָרוּ: מַה הַלָּלוּ, שֶׁדַּרְכָּן לְכָךְ4440 – כָּךְ, אָנוּ שֶׁאֵין דַּרְכֵּנוּ לְכָךְ – עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. אַף הֵם קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצאֹן טִבְחָה"4441 (גטין נז:).
יג מַעֲשֶׁה בִּבְנוֹ וּבְבִתּוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע שֶׁנִּשְׁבּוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים. לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד: זֶה אוֹמֵר: יֵשׁ־לִי עֶבֶד, שֶׁאֵין כְּיָפְיוֹ בְּכָל־הָעוֹלָם; וְזֶה אוֹמֵר: יֵשׁ־לִי שִׁפְחָה, שֶׁאֵין בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּיָפְיָהּ. אָמָרוּ: בֹּא וְנַשִּׂיאֵם זֶה לָזֶה וּנְחַלֵּק בִּוְלָדוֹת. הִכְנִיסוּם לֶחָדֶר. זֶה יוֹשֵׁב בְּקֶרֶן־זָוִית זוֹ וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת בְּקֶרֶן־זִוית זוֹ. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי, כֹּהֵן בֶּן־כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶשָּׂא שִׁפְחָה! וְזֹאת אוֹמֶרֶת: אֲנִי, כֹּהֶנֶת בַּת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶנָּשֵׂא לְעָבֶד! – וּבָכוּ כָל הַלָּיְלָה. כֵּוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד־הַשַּׁחַר הִכִּירוּ זֶה אֶת־זֶה וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה וְגָעוּ בִּבְכִיָּה, עַד שֶּיָּצְאָה נִשְׁמָתָם. וַעֲלֵיהֶם קוֹנֵן יִרְמְיָה: "עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם"4442 (שם נה.).
יד מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת וְצָפְנַת בַּת פְּנִיאֵל שְׁמָהּ − ("צָפְנַת" – שֶׁהַכֹּל צוֹפִין בְּיָפְיָּהּ; "בַּת פְּנִיאֵל" – בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן־גָּדוֹל, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים) – שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כָּל הַלָּיְלָה. לְמָחָר הִלְבִּישָׁהּ שִׁבְעָה חֲלוּקִים4443 וְהוֹצִיאָהּ לְמָכְרָהּ. בָּא אָדָם שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֶת־יָפְיָהּ. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, אִם אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח קַח, שֶׁאֵין כְּיָפְיָהּ בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלֹּו. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. הִפְשִיטָהּ שִׁשָּׁה חֲלוּקִים, וּשְׁבִיעִי קְרָעַתּוּ וְנִתְפַּלְּשָׁה בָאֵפֶר. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִם עָלֵינוּ לֹא חָסְתָּ – עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ הַגִּבּוֹר לָמָּה לֹא תָחוֹס? וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: "בַּת־עַמִּי חִגְרִי־שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר… כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשּׁוֹדֵד עָלֵינוּ".4444 "עָלֶיךָ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "עָלֵינוּ" – כִּבְיָכוֹל, עָלַי וְעָלֶיךָ בָּא שׁוֹדֵד (שם).
טו מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה4445 אַחַת, שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְעֶשֶׂר שִׁפְחוֹתֶיהָ, וּנְטָלָהּ נָכְרִי אֶחָד, וְהָיְתָה מִתְגַּדֶּלֶת וּבָאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. יוֹם אֶחָד נָתַן לָהּ כַּדָּהּ וְאָמַר לָהּ: צְאִי וְהָבִיאִי לִי מָיִם. עָמְדָה אַחַת מִשִּׁפְחוֹתֶיהָ וּנְטָלַתּוּ מִמֶּנָּה. אָמַר לָהּ: מַהוּ? אָמְרָה לוֹ: חַיֵּי רֹאשְׁךָ, אֲדוֹנִי, אֲנִי הָיִיתִי מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁפָחוֹת שֶׁל אִמָּהּ שֶׁל רִיבָה זוֹ. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע אֶת־דְּבָרֶיהָ שִׁגְּרָהּ בַּת־חוֹרִין, הִיא וְעֶשֶׂר שִׁפְחוֹתֶיהָ.
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת שֶׁנִּשְבֵּית, וּנְטָלָהּ נָכְרִי אֶחָד, וְהָיְתָה מִתְגַּדֶּלֶת וּבָאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. בָּא לוֹ בַּעַל־הַחֲלוֹם4446 וְאָמַר לוֹ: הוֹצֵא רִיבָה זוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: אַל תּוֹצִיאֶנָּה. שׁוּב בָּא לוֹ בַּעַל־הַחֲלוֹם אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה מוֹצִיאָהּ הֲרֵינִי הוֹרְגֶךָ. עָמַד וְהוֹצִיאָהּ. וְהָיָה מְהַלֵּךְ אַחֲרֶיהָ, אָמָר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מַה־יְּהֵא בְּסוֹפָהּ שֶׁל רִיבָה זוֹ. כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ צָמְאָה וְיָרְדָּה לִשְתּוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן. כֵּוָן שֶׁהִנִּיחָה יָדָהּ עַל הַכֹּתֶל יָצָא עָלֶיהָ נָחָשׁ וּנְשָׁכָהּ וָמֵתָה, וְהָיְתָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. יָרַד וּנְטָלָהּ וְהֶעֱלָהּ וּקְבָרָהּ. בָּא וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: עַם זֶה שֶׁאַתְּ רוֹאָה, לֹא כָעַס עֲלֵיהֶם אֶלָּא אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם (אדר"נ יז).
טז תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן: כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, כְּלֵי־מִילַת4447 הָיוּ מַצִּיעִין תַּחְתָּיו, וּבָאוּ עֳנִיִּים וּמְקַפְּלִים4448 אוֹתָם מֵאַחֲרָיו.
וּמַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן שֶׁפָּסְקוּ4449 לָהּ חֲכָמִים אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים לְקֻפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים לְבוֹ־בַיּוֹם.4450 אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ4451 לִבְנוֹתֵיכֶם! וְעָנוּ אַחֲרֶיהָ "אָמֵן".
וּמַעֲשֶׂה בְּכַלָּתָוֹ שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן לְצִיקֵי קְדֵרָה4452 מֵעֶרֶב־שַׁבָּת לְעֶרֶב־שַׁבָּת. אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם! וְלֹא עָנוּ אַחֲרֶיהָ "אָמֵן", שֶׁשּׁוֹמֶרֶת יָבָם4453 הָיָתָה.
אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' צָדוֹק: אֶרְאֶה בְנֶחָמָה,4454 אִם לֹא רָאִיתִי אֶת־בִּתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין טַלְפֵי4455 סוּסִים בְּעַכּוֹ. קָרָאתִי עָלֶיהָ מִקְרָא זֶה: "אִם־לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי־לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹאן וּרְעִי אֶת־גְּדִיֹּתַיִךְ"4456 − אַל תִּקְרָא "גְּדִיֹּתַיִךְ" אֶלָּא "גְּוִיּוֹתָיִךְ".4457
וּמַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֳמוֹר וְהָיָה יוֹצֵא מִירוּשָׁלָיִם, וְהָיוּ תַלְמִידָיו מְהַלְּכִים אַחֲרָיו. רָאָה רִיבָה אַחַת שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין גֶּלְלֵי בְהֶמְתָּם שֶׁל עַרְבִיִּים. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִתְעַטְּפָה בִשְׂעָרָהּ וְעָמְדָה לְפָנָיו. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי אָתְּ? שָׁתָקָה. שׁוּב אָמַר לָהּ: מִי אָתְּ? אָמְרָה לוֹ: בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן אֲנִי. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מָמוֹן שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הֵיכָן הָלָךְ? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לֹא כָךְ מוֹשְׁלִים מָשָׁל בִּירוּשָׁלָיִם: "מֶלַח מָמוֹן חָסֵר"4458 (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: "חָסֶד"4459)? – וְשֶׁל חָמִיךְ הֵיכָן הוּא? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, בָּא זֶה וְאִבֵּד אֶת־זֶה. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה כְּשֶׁחָתַמְתָּ עַל כְּתֻבָּתִי? אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו: זָכוּר אֲנִי, כְּשֶׁחָתַמְתִּי עַל כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, הָיִיתִי קוֹרֵא בָהּ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב מִבֵּית־אָבִיהָ, חוּץ מִשֶּׁל חָמִיהָ…
בָּכָה רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְאָמָר: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין כָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם; וּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – מוֹסְרָם בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, וְלֹא בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, אֶלָּא בְּיַד בְּהֶמְתָּם שֶׁל אֻמָּה שְׁפָלָה (כת' סה־סז; אדר"נ יז).