יד. חַוָּה
עה "וּלְאָדָם לֹא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"502 – שֶׁהֶעֱבִיר לְפָנָיו אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף זוּגוֹת זוּגוֹת. אָמַר אָדָם: לַכֹּל יֵשׁ בֶּן־זוּג וְלִי אֵין בֶּן־זוּג!
וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה? אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹא עָלֶיהָ תִּגָּר503, לְפִיכָךְ לֹא בְרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ504 בְּפִיו. כֵּוָן שֶׁתְּבָעָהּ – מִיָּד "וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם"505 (ב"ר יז).
עו "וַיִּבֶן506 יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע507" רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְרֹאתָהּ. אָמַר: לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ – שֶׁלֹּא תְהֵא מְיַקֶּרֶת508 רֹאשָׁהּ; וְלֹא מִן הָעַיִן – שֶׁלֹּא תְהֵא סַקְרָנִית509; וְלֹא מִן הָאֹזֶן – שֶׁלֹּא תְהֵא צַיְּתָנִית510; וְלֹא מִן הַצַּוָּאר – שֶׁלֹּא תְהֵא גַבְהָנִית; וְלֹא מִן הַפֶּה – שֶׁלֹּא תְהֵא פַטְפְּטָנִית511; וְלֹא מִן הַלֵּב – שֶׁלֹּא תְהֵא קַנְאֲתָנִית512; וְלֹא מִן הַיָּד – שֶׁלֹּא תְהֵא מַשְׁמְשָׁנִית513; וְלֹא מִן הָרֶגֶל – שֶׁלֹּא תְהֵא פַרְסָנִית514; אֶלָּא מִן הַצֵּלָע, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם; וְעַל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר שֶׁהָיָה בוֹרֵא בָהּ, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: תְּהִי אִשָּׁה צְנוּעָה, אִשָּׁה צְנוּעָה! – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – "וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי"515, שֶׁכֻּלָּן יֶשׁ בָּהּ516 (שם יח; דב"ר ו; תנח' וישב).
עז אָמַר רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' אִידִי: כֵּוָן שֶׁנִּבְרֵאת חַוָּה – נִבְרָא שָׂטָן עִמָּהּ (ב"ר יז).
עח אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו"517. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנִּיחֵהוּ וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ [לְקֵיסָר]: תְּנוּ לִי דּוּכָס518 אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לָךְ? [אָמְרָה לוֹ]: לִסְטִים519 בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: וּלְוַאי520 שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. – וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֵלָע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ אִשָׁה לְשַׁמְּשׁוֹ521? (סנה' לט.).
עט דָּרַשׁ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע"522 – מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן; שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי־הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעֲתָא בִּנְיָתָא523 (בר' סא.; עיר' יח.).
פ "וַיְבִיאֶהָ אֶל־הָאָדָם"524 – מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה525 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוּשְׁבִינוּת לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.
אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל הֵם הָיוּ שׁוּשְׁבִינִין שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (ב"ר ח).
פא אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קִשְּׁטָהּ כְּכַלָּה וְאַחַר־כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ.
אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: אַתָּה סָבוּר שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב526 אֶחָד אוֹ שִׁקְמָה אַחַת הֱבִיאָהּ לוֹ? אֶלֶּא מִשֶּׁקִּשְּׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה527 מִינֵי תַכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָּתֶךָ"528 וגו' (שם יח).
פב וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם"529 – זוֹ הִיא שֶׁעֲתִידָה לְהַקִּישׁ עָלַי530 כְּזוּג, כְּעֵין מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן"531; זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְפַעַמְתֵּנִי532 כָּל הַלַּיְלָה כֻּלֹּו.
אָמַר רֵיש־לָקִיש: מִתְּחִילַּת בְּרִיָּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בַחֲלוֹם533 (שם).