יא. מַחֲשֶׁבֶת הָמָן

כב "וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים"3595 – מָשָׁל שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְעוֹף שֶׁקִּנֵּן עַל שְׂפַת הַיָּם, עָלָה הַיָּם וְהֵצִיף אֶת־קִנּוֹ. מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל נוֹטֵל מַיִם מִן הַיָּם בְּפִיו וְשׁוֹפֵךְ לַיַּבָּשָׁה, וְנוֹטֵל עָפָר מִן הַיַּבָּשָׁה וּמַשְׁלִיךְ לַיָּם. בָּא חֲבֵרוֹ וְעָמַד לוֹ עַל גַּבָּיו וְאָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה וּמִתְיַגֵּעַ? אָמַר לוֹ: אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה יָם יַבָּשָׁה וְיַבָּשָׁה יָם. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! סוֹף־סוֹף כַּמָּה אַתָּה יָכוֹל? כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָמָן הָרָשָׁע: אִי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַשְׁמִידָם כִּבְיָכוֹל וְלֹא יָכֹלְתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית"3596, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד – חַיֶּיךָ, רֹאשְׁךָ יוּסַר תַּחַת רֹאשָׁם, שֶׁהֵם לְהַצָּלָה וְאַתָּה לִתְלִיָּה (שם, שם).