📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ז: חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן
#146

ה. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה

יא "וַיִּקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד"3428 – בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אָמָר: כָּל־זְמַן שֶׁאֲנִי בְתוֹכוֹ אֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם נוֹגְעוֹת בּוֹ, אֶלָּא אֶכְבֹּשׁ3429 אֶת־עֵינַי מִמֶּנוּ וְאֶשָּׁבַע שֶׁלֹּא אֶזָּקֵק לוֹ עַד עֵת קֵץ, וְיָבֹאוּ הָאוֹיְבִים וְיַחֲרִיבוּ אוֹתוֹ. מִיָּד נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּימִינוֹ וְהֶחֱזִירָה לַאֲחוֹרָיו, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב"3430. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ אוֹיְבִים לַהֵיכָל וּשְׂרָפוּהוּ; וְכֵוָן שֶׁנִּשְׂרַף אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שׁוּב אֵין לִי מוֹשָׁב בָּאָרֶץ – אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִמֶּנָּה וְאֶעֱלֶה לִמְכוֹנִי הָרִאשׁוֹן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: אוֹי לִי, מֶה עָשִׂיתִי? הִשְׁרֵיתִי שְׁכִינָתִי לְמַטָּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ חָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן; חָס־וְשָׁלוֹם, שְׂחוֹק לַגּוֹיִם הָיִיתִי וְלַעַג לַבְּרִיּוֹת! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מְטַטְרוֹן3431 וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמָר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אֲנִי אֶבְכֶּה וְאַתָּה לֹא תִּבְכֶּה! אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ לִי לִבְכּוֹת – עַכְשָׁו אֶכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת לִכָּנֵס וְאֶבְכֶּה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי"3432.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: בֹּאוֹ וְנֵלֵךְ אֲנִי וְאַתֶּם לְבֵיתִי וְנִרְאֶה מֶה עָשׂוּ אוֹיְבִים בּוֹ. מִיַּד הָלַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְיִרְמְיָהוּ לְפָנָיו. וְכֵוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אָמַר: בְּוַדַּאי זֶהוּ בֵיתִי וְזוֹהִי מְנוּחָתִי, שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וְעָשׂוּ בוֹ כִּרְצוֹנָם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: אוֹי לִי עַל בֵּיתִי! בָּנַי, הֵיכָן אַתֶּם? כֹּהֲנַי וּלְוִיַּי, הֵיכָן אַתֶּם? מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? כַּמָּה פַעֲמַיִם הִתְרֵיתִי בָכֶם וְלֹא חֲזַרְתֶּם בִּתְשׁוּבָה.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִרְמְיָהוּ: אֲנִי דוֹמֶה הַיּוֹם לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵן יְחִידִי וְעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וּמֵת בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ – וְאֵין לְךָ כְאֵב לֹא עָלַי וְלֹא עַל בְּנִי?! לֵךְ וּקְרָא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וּלְמֹשֶׁה מִקִּבְרֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִבְכּוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן משֶׁה קָבוּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ עֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְהָרֵם קוֹלְךָ וּקְרָא: בֶּן־עַמְרָם, בֶּן־עַמְרָם, עֲמֹד וּרְאֵה צֹאנְךָ שֶׁקְּרָעוּן אוֹיְבִים!

מִיָּד הָלַךְ יִרְמְיָה לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְאָמַר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם: עִמְדוּ, שֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתֶּם מִתְבַּקְּשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרוּ לוֹ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים3433 שֶׁאָנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לָהֶם: אֵינִי יוֹדֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בְּיָמֶיךָ הָיְתָה זֹאת לְבָנֵינוּ.

הִנִּחָם יִרְמְיָהוּ וְעָמַד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְקָרָא: בֶּן־עַמְרָם, בֶּן־עַמְרָם, עֲמֹד! הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתָּה מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים, שֶׁאֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ יִרְמְיָהוּ: אֵינִי יוֹדֵעַ.

הִנִּיחוֹ משֶׁה וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתָם מִשְּׁעַת מַתַּן־תּוֹרָה, אָמַר לָהֶם: מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹנִים! כְּלוּם אַתֶּם יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? אָמְרוּ לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְיִשְׂרָאֵל גָּלוּ? מִיָּד קָרַע בִּגְדֵי כָבוֹד שֶׁהִלְבִּישׁוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל אֲבוֹת־הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ אֲבוֹת־הָעוֹלָם: משֶׁה רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, מָה הַיּוֹם מִיָּמִים? אָמַר לָהֶם: אָבוֹת אֲבוֹתָי, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְיִשְׂרָאֵל גָּלוּ לְבֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם? מִיַּד אַף הֵם קָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְהִנִּיחוּ יְדֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעֲרֵי בֵית־הַמִּקְדָּשׁ.

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מִיַּד "וְיִקְרָא יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק"3434 (וְאִלְמָלֵי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב אִי־אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ), וְהָיוּ בוֹכִים וְהוֹלְכִים מִשַּׁעַר לְשַׁעַר, כְּאָדָם שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סוֹפֵד וְאוֹמֵר: "אוֹי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הִצְלִיחַ וּבְזִקְנָתוֹ לֹא הִצְלִיחַ!" (פתיח' איכ"ר: ילק"ש איכה).