כג. דָּוִד וְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ
צו כָּל־הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת2986 סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ… דָּוִד שֶׁלֹּא יִסֵּר לְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ וְלֹא רִדָּהוּ, יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה2987 וּבִקַּשׁ לַהֲרוֹג אֶת־אָבִיו, וְגָרַם לוֹ לֵילֵךְ יָחֵף וְהוּא בוֹכֶה, וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת, וְגָרַם לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף (שמ"ר א).
צז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי – קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ"2988, וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: "יְיָ מָה־רַבּוּ צָרָי! רַבִּים קָמִים עָלָי"2989, וְאִלּוּ אֵצֶל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג נֶאֱמַר: "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם"2990, וְאִלּוּ "מָה־רַבּוּ צָרָי" לֹא נֶאֱמָר (בר' ז:).
צח "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ"2991 – מִזְמוֹר לְדָוִד? – "קִינָה לְדָוִד!" הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיָּצָא עָלָיו שְׁטַר־חוֹב; קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ2992 הָיָה עָצֵב, לְאַחַר שֶׁפְּרָעוֹ שָׂמֵחַ; אַף כֵּן דָּוִד, כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: "הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ"2993 הָיָה עָצֵב, אָמַר: שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר הוּא, שֶׁלֹּא יָחוּס עָלָי, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁאַבְשָׁלוֹם הוּא – שָׂמָח, אָמַר: סְתָם בֵּן מְרַחֵם עַל אָבִיו (שם).
צט "אֵלְכָה נָא וַאֲשַׁלֵּם אֶת־נִדְרִי"2994 – אָמַר לוֹ אַבְשָׁלוֹם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ טוֹבָה אֶחָת, שֶׁתִּתֵּן לִי שְׁנֵי זְקֵנִים שֶׁיֵּלְכוּ עִמִּי, שֶׁיִּהְיֶה עַל פִּיהֶם כָּל־דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. כָּתַב לוֹ שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ שְׁנֵי זְקֵנִים מִכָּל־עִיר וָעִיר שֶׁיִּרְצֶה. וְנָטַל אֶת־הָאִגֶּרֶת וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל־עִיר וָעִיר וְרוֹאֶה שְׁנֵי זְקֵנִים וּבְחוּרִים2995 שֶׁבָּעִיר וְהָיָה מַרְאֶה לָהֶם הָאִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב לוֹ אָבִיו וְאָמַר לָהֶם: רְאוּ מַה שֶׁכָּתַב לִי אָבִי; אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב אֶתְכֶם הַרְבֵּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם2996. וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל עִיר וָעִיר, עַד שֶׁנָּטַל עִמּוֹ מָאתַיִם זְקֵנִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת־אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַםִ קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם"2997 – לֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מֶה הָיוּ הוֹלְכִין. עָשָׂה לָהֶם אַבְשָׁלוֹם סְעֻדָּה, וְהָיָה מַרְבִּיצָם2998 שְׁנֵי זְקֵנִים2999 וְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ בְּאֶמְצַע. אָמָר: רָאוּ מַה נָאֶה אַבְשָׁלוֹם! לוֹ נָאָה הַמְּלוּכָה. נַנִּיחַ אֶת־דָּוִד וְנֵלֶךְ לָנוּ עִמּוֹ. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין? אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא עַל דָּוִד, וְהָיוּ אוֹמְרִין: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּפּוֹל אָנוּ בְּיַד דָּוִד וְלֹא דָּוִד בְּיָדֵנוּ, שֶׁאִם נוֹפְלִים אָנוּ בְּיַד דָּוִד – מִתְרַחֵם עָלֵינוּ, וְאִם נוֹפֵל דָּוִד בְּיָדֵנוּ – אֵין אָנוּ מִתְרַחֲמִים עָלָיו (ילק"ש שמואל ב' ט"ו; במ"ר ט').