כ. עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל דָּוִד
צב "וְדָוִד מְכַרְכֵר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יְיָ"2952 – הֵיאַךְ הָיָה עוֹשֶׂה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין2953 דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר: כִּירִי־רָם2954! וְכֵוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵר הָיָה הַזָּהָב הַמְּסֻנָּן שֶׁעָלָיו קוֹלוֹ פוֹזֵז2955; [וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אִסְפִּירַס2956 וּמְשַׁוֵּר2957. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבְכָל־כְּלֵי שִׁיר. כֵּוָן שֶׁבָּא לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ. לֹא הִנִּיחַתּוּ מִיכַל לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבָּיִת, אֶלָּא יָצְאָה לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ2958 בִּדְּבָרִים. "וַתֹּאמֶר מַה־נִכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו"2959 – אָמְרָה לוֹ: הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹדוֹ שֶׁל בַּיִת אַבָּא; בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא: כָּל־בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים (אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל, שֶׁלֹּא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גוּדָל מִימֵיהֶם) – וְאַתָּה עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. אָמַר לָהּ: וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שִׂחַקְתִּי, וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שִׂחַקְתִּי? שֶׁל בֵּית אָבִיךָ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָם וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמָיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן, אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמָיִם. "וְעִם־הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה"2960 – אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחַתְּ2961 אוֹתָן "אֲמָהוֹת" אֵינָן "אֲמָהוֹת", אֶלָּא "אִמָּהוֹת" – לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶן לֶעָתִיד־לָבוֹא.
"יְיָ, לֹא־גָבַהּ לִבִּי"2962 – בְּשָׁעָה שֶׁמְּשָׁחַנִי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, "וְלֹא־רָמוּ עֵינַי"2963 – בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת־גָּלְיַת, "וְלֹא־הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת"2964 – בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירַנִי לְמַלְכוּתִי, "וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי"2965 – בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵיתִי אֶת־הָאָרוֹן; "אִם־לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ"2966 – כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כֵּן שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדֶךָ (במ"ר ד).