טז. דָּוִד הָרוֹעֶה
פא "יְיָ צַדִּיק יִבְחָן"2916 – בָּדַק לְדָוִד בַּצֹּאן וּמְצָאוֹ רוֹעֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקָּחֻהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן"2917. מַהוּ "מִמִּכְלְאֹת צֹאן"? – שֶׁהָיָה דָּוִד כּוֹלֵא אֶת־הַצֹּאן אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. הָיָה מוֹצִיא הַגְּדָיִים וּמַאֲכִילָם רָאשֵׁי עֲשָׂבִים, שֶׁהֵם רַכִּים, מוֹצִיא הַתְּיָשִׁים וּמַאֲכִילָם אֶמְצָעָם שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא בֵינוֹנִי, מוֹצִיא הַבַּחוּרִים וּמַאֲכִילָם עִקָּרָם2918 שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא קָשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כֹחוֹ – יָבֹא וְיִרְעֶה צֹאנִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ"2919 (שמ"ר ב; ילק"ש תהלים עח).

פב בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָוִד רוֹעֶה אֶת־הַצֹּאן הָלַךְ וּמָצָא אֶת־הָרְאֵם יָשֵׁן בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא הָר – וְעָלָה עָלָיו וְהָיָה רוֹעֶה. נִנְעַר הָרְאֵם וְעָמָד, וְהָיָה דָוִד רָכוּב עַל קַרְנָיו וּמַגִּיעַ עַד לַשָּׁמָיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּלֵּל דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיּוֹרִידֵהוּ מִן הָרְאֵם]. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? זִמֵּן2920 לוֹ אַרְיֵה אֶחָד. כֵּוָן שֶׁרָאָה הָרְאֵם אֶת־הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ וְרָבַץ בְּפָנָיו, לְפִי שֶׁהָאַרְיֵה מֶלֶךְ עַל כָּל־הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת. כֵּוָן שֶׁרָאָה דָוִד אֶת־הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ, זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צְבִי, קָפַץ הָאַרְיֵה אַחֲרָיו – וְדָוִד יָרַד וְהָלַךְ לוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי"2921 (שו"ט כב).