הערות וביאורים · 2879–2937
2879שֵכָר קודם שתאכלם.
תן לו משלו – תן צדקה משל הקב"ה.
2880תנא ושיר – שנה ושייר מקצת.
2881תעלא וכו' – השועל בזמנו (בשעת ממשלתו) השתחווה לו.
2882תפיס תירוס וכו' – תרבה השפחה להתריס (כנגד בעליה) ובחבטה אחת
של מקל (כלו' בבת אחת) יפרעו ממנה.
2883תפסת מרובה וכו' – אם תפסת הרבה בבת אחת לא תעלה בידך כלום.
2884תקופות וכו' – חשבון תקופות של המזלות וחשבונות מדידה הם
לחכמה כפרפרת (מטעמים שבאים בסוף סעודה).
2885תקפא וכו' – מריבה בבית כתולעת לשומשמים.
2886תרי אודי וכו' – שני אודים יבשים ואחד לח שרפו היבשים את הלח.
2887תרי תמיהי וכו' – שני דברים תמוהים בני אדם זוכרים.
2888תרעא דלא וכו' – פתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא.
2889תרעא וכו' – שער כיון שנתרחב נתרחב.
2890תרעיא היך וכו' – השוער (עושה שערים), היאך שערך שבור
ומקולקל! כלו' עושה שערים לאחרים ואינו מתקן את השער שלו.
2891תרתי קלי וכו' – שני קולות מאיש אחד אינם נשמעים.
2892עד שילבין ראשה – עד שתזקין.
2893כתריס וכו' – כמגן בפני העונש.
2894הגרים וכו' – שעלובים הם ועוזרים זה לזה.
2895אין הפרגוד וכו' – מסך הרקיע אינו נסגר; כלו' הקב"ה רואה
ומשגיח תמיד ונפרע מן העוברים עליהם.
2897מלכותם וכו' – כלו' קרובה גדולתם לבוא ויתנקמו במתגרים בהם.
2898אין רואין פני גיהנם – מפני שבעלי יסורים הם בעולם הזה.
2899דקדוקי עניות – מי שמדוכא בעניות.
2900והרשות – מי שהרשות (בעלי ממשלה) מצערת אותו בגביית מסים
וחובות וכדומה.
2901בהיסח הדעת – פתאום, שלא בידיעה תחילה.
2903ושוחקת הגוף – מבלה ומכלה את הגוף.
2905מכריז – קורא וקובע ביאתם.
2907מעבירים את האדם וכו' – כלו' מתעים את לבו.
2910עלו במחשבה וכו' – שיהיו בעולם.
2911דין הוא שיעלו – שאם לא כן לא היה העולם מתקיים.
2912שיסריח – שאם לא כן היו קרוביו מצניעין אותו בביתם ורואים את
צערם תמיד לפניהם.
2913שתרקב – שאם לא כן היו בעלי התבואות אוצרים את תבואתם
ומייקרים את השער וגורמים לרעב.
2914שיצא – שיתקבל במדינות, שאם לא כן אין משא־ומתן בעולם.
2917הגשמים – קול המון הגשמים; ועי' להלן סי' מ"ה.
2918והסירוב – מי שמניח להפציר בו הרבה נקרא סרבן.
2919מעמעם – מגמגם, רוצה ואינו רוצה.
2920רץ ובא – לעשות רצון מבקשו.
2922ואינו מעמיד על מדותיו – אלא מעביר עליהן.
2923ומעיד בו יחידי – שאין בעדות זו אלא הוצאת דבה בלבד.
2924למטעתם – למקום נטיעתם; כלו' למקורם הראשון.
2925ישראל – שגלו לארץ כשדים, למקום שאברהם יצא משם.
2926כסף מצרים – שנטלו ישראל ממצרים ועלה בימי רחבעם שישק מלך
מצרים על ירושלים ובזז את אוצרותיה.
2927וכתב לוחות – שנאמר בהם: "המכתב מכתב אלהים". וכשנשברו הלוחות
פרחו, לפי האגדה, האותיות למעלה.
2929ואניני הדעת – חלושי מזג ומפונקים.
2930אבות העולם – אברהם יצחק ויעקב.
2931דורו של שמד – שעונו על קידוש השם.
2932מקח על לוקחו – דבר הנקנה על קונהו.
2933שם טוב – של מעשים טובים.
2935מכריז עליהם – על גודל זכותם.