📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2879–2937

2879

שֵכָר קודם שתאכלם.

תן לו משלו – תן צדקה משל הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
2880

תנא ושיר – שנה ושייר מקצת.

↩ חזרה לטקסט
2881

תעלא וכו' – השועל בזמנו (בשעת ממשלתו) השתחווה לו.

↩ חזרה לטקסט
2882

תפיס תירוס וכו' – תרבה השפחה להתריס (כנגד בעליה) ובחבטה אחת של מקל (כלו' בבת אחת) יפרעו ממנה.

↩ חזרה לטקסט
2883

תפסת מרובה וכו' – אם תפסת הרבה בבת אחת לא תעלה בידך כלום.

↩ חזרה לטקסט
2884

תקופות וכו' – חשבון תקופות של המזלות וחשבונות מדידה הם לחכמה כפרפרת (מטעמים שבאים בסוף סעודה).

↩ חזרה לטקסט
2885

תקפא וכו' – מריבה בבית כתולעת לשומשמים.

↩ חזרה לטקסט
2886

תרי אודי וכו' – שני אודים יבשים ואחד לח שרפו היבשים את הלח.

↩ חזרה לטקסט
2887

תרי תמיהי וכו' – שני דברים תמוהים בני אדם זוכרים.

↩ חזרה לטקסט
2888

תרעא דלא וכו' – פתח שאינו פתוח למצוה פתוח לרופא.

↩ חזרה לטקסט
2889

תרעא וכו' – שער כיון שנתרחב נתרחב.

↩ חזרה לטקסט
2890

תרעיא היך וכו' – השוער (עושה שערים), היאך שערך שבור ומקולקל! כלו' עושה שערים לאחרים ואינו מתקן את השער שלו.

↩ חזרה לטקסט
2891

תרתי קלי וכו' – שני קולות מאיש אחד אינם נשמעים.

↩ חזרה לטקסט
2892

עד שילבין ראשה – עד שתזקין.

↩ חזרה לטקסט
2893

כתריס וכו' – כמגן בפני העונש.

↩ חזרה לטקסט
2894

הגרים וכו' – שעלובים הם ועוזרים זה לזה.

↩ חזרה לטקסט
2895

אין הפרגוד וכו' – מסך הרקיע אינו נסגר; כלו' הקב"ה רואה ומשגיח תמיד ונפרע מן העוברים עליהם.

↩ חזרה לטקסט
2896

מתקנאים – מתגרים.

↩ חזרה לטקסט
2897

מלכותם וכו' – כלו' קרובה גדולתם לבוא ויתנקמו במתגרים בהם.

↩ חזרה לטקסט
2898

אין רואין פני גיהנם – מפני שבעלי יסורים הם בעולם הזה.

↩ חזרה לטקסט
2899

דקדוקי עניות – מי שמדוכא בעניות.

↩ חזרה לטקסט
2900

והרשות – מי שהרשות (בעלי ממשלה) מצערת אותו בגביית מסים וחובות וכדומה.

↩ חזרה לטקסט
2901

בהיסח הדעת – פתאום, שלא בידיעה תחילה.

↩ חזרה לטקסט
2902

ועקרב – נשיכת עקרב.

↩ חזרה לטקסט
2903

ושוחקת הגוף – מבלה ומכלה את הגוף.

↩ חזרה לטקסט
2904

מכחישים – מחלישים.

↩ חזרה לטקסט
2905

מכריז – קורא וקובע ביאתם.

↩ חזרה לטקסט
2906

ופרנס – מנהיג הצבור.

↩ חזרה לטקסט
2907

מעבירים את האדם וכו' – כלו' מתעים את לבו.

↩ חזרה לטקסט
2908

זורקן – לאשפה.

↩ חזרה לטקסט
2909

ומאורות – של רקיע.

↩ חזרה לטקסט
2910

עלו במחשבה וכו' – שיהיו בעולם.

↩ חזרה לטקסט
2911

דין הוא שיעלו – שאם לא כן לא היה העולם מתקיים.

↩ חזרה לטקסט
2912

שיסריח – שאם לא כן היו קרוביו מצניעין אותו בביתם ורואים את צערם תמיד לפניהם.

↩ חזרה לטקסט
2913

שתרקב – שאם לא כן היו בעלי התבואות אוצרים את תבואתם ומייקרים את השער וגורמים לרעב.

↩ חזרה לטקסט
2914

שיצא – שיתקבל במדינות, שאם לא כן אין משא־ומתן בעולם.

↩ חזרה לטקסט
2915

בינתים – בין הקולות.

↩ חזרה לטקסט
2916

היום – קול גלגל חמה.

↩ חזרה לטקסט
2917

הגשמים – קול המון הגשמים; ועי' להלן סי' מ"ה.

↩ חזרה לטקסט
2918

והסירוב – מי שמניח להפציר בו הרבה נקרא סרבן.

↩ חזרה לטקסט
2919

מעמעם – מגמגם, רוצה ואינו רוצה.

↩ חזרה לטקסט
2920

רץ ובא – לעשות רצון מבקשו.

↩ חזרה לטקסט
2921

משתכר – ביין.

↩ חזרה לטקסט
2922

ואינו מעמיד על מדותיו – אלא מעביר עליהן.

↩ חזרה לטקסט
2923

ומעיד בו יחידי – שאין בעדות זו אלא הוצאת דבה בלבד.

↩ חזרה לטקסט
2924

למטעתם – למקום נטיעתם; כלו' למקורם הראשון.

↩ חזרה לטקסט
2925

ישראל – שגלו לארץ כשדים, למקום שאברהם יצא משם.

↩ חזרה לטקסט
2926

כסף מצרים – שנטלו ישראל ממצרים ועלה בימי רחבעם שישק מלך מצרים על ירושלים ובזז את אוצרותיה.

↩ חזרה לטקסט
2927

וכתב לוחות – שנאמר בהם: "המכתב מכתב אלהים". וכשנשברו הלוחות פרחו, לפי האגדה, האותיות למעלה.

↩ חזרה לטקסט
2928

חלוק – כתונת.

↩ חזרה לטקסט
2929

ואניני הדעת – חלושי מזג ומפונקים.

↩ חזרה לטקסט
2930

אבות העולם – אברהם יצחק ויעקב.

↩ חזרה לטקסט
2931

דורו של שמד – שעונו על קידוש השם.

↩ חזרה לטקסט
2932

מקח על לוקחו – דבר הנקנה על קונהו.

↩ חזרה לטקסט
2933

שם טוב – של מעשים טובים.

↩ חזרה לטקסט
2934

גר – נכרי שנתיהד.

↩ חזרה לטקסט
2935

מכריז עליהם – על גודל זכותם.

↩ חזרה לטקסט
2936

רווק – פנוי מאשה.

↩ חזרה לטקסט
2937

בכרך – בעיר גדולה.

↩ חזרה לטקסט