📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2759–2818

2759

אין בהם משום מעילה – למי שנהנה מן ההקדש, שאין בהם ממש.

↩ חזרה לטקסט
2760

ושוברו – דבר המבטל אותו.

↩ חזרה לטקסט
2761

קומקומא וכו' – כשהקומקום רותח הוא שופך (מים) על צדו.

↩ חזרה לטקסט
2762

מטילים בעיני – בקיד' עא הגיר': משימים לי בין עיני.

↩ חזרה לטקסט
2763

קושטא וכו' – אמת עומדת ושקר אינו עומד.

↩ חזרה לטקסט
2764

קל וחמר של חשך – בלי טעם.

↩ חזרה לטקסט
2765

קלני מראשי וכו' – קל אני מראשי וכו'; כלו' כבד עלי ראשי וכו', וזו לשון נקיה כלפי השכינה, שהדברים אמורים בה.

↩ חזרה לטקסט
2766

קלקלת עובדך וכו' – קלקלת מעשיך טול חוט ותפור; כלו' אתה בעצמך תקן מה שקלקלת.

↩ חזרה לטקסט
2767

קם ליה וכו' – עומד לו בגדול ממנו; כלו' מי שנתחייב בשני עונשין, גדול וקטן, נענש בגדול בלבד.

↩ חזרה לטקסט
2768

קמחא טחינא טחנת – קמח טחון טחנת; כלומר עשית מעשה לבַטָלה.

↩ חזרה לטקסט
2769

קמי דשתי וכו' – לפני שותה יין (מביאין) יין, לפני גנן – סאה ירקות; כלו' לכל אחד נותנין ממה שהוא רגיל בו.

↩ חזרה לטקסט
2770

קרב לגבי וכו' – קרב אצל משוח בשמן המור ותתבסם.

↩ חזרה לטקסט
2771

קרינא וכו' – קורא האגרת הוא יהא השליח.

↩ חזרה לטקסט
2772

קרית חברך וכו' – קראת לחברך (לדין) ולא ענך, הפל כותל גדול וזרוק בו; כלו' עשה מה שתמצא ידך להוציא את שלך מתחת ידו.

↩ חזרה לטקסט
2773

שאין מתאחים – אינם מתחברים ע"י תפירה.

↩ חזרה לטקסט
2774

קרתא וכו' – עיר שרופה שרפת.

↩ חזרה לטקסט
2775

גזל הנאכל – שאי־אפשר להחזירו.

↩ חזרה לטקסט
2776

קשוט עצמך וכו' – כלו' היטב תחילה את מעשיך ואח"כ תוכיח את אחרים.

↩ חזרה לטקסט
2777

ראו מה וכו' – לאה אמרה כך: ראו מה בין בני לבן יצחק, כלו' לעשו.

↩ חזרה לטקסט
2778

קולר – שלשלת.

↩ חזרה לטקסט
2779

בני אבות – מיוחסים, הגונים.

↩ חזרה לטקסט
2780

פקחים – חכמים.

↩ חזרה לטקסט
2781

רבותא וכו' – כלום דבר גדול הוא לשאול שאלות.

↩ חזרה לטקסט
2782

רבי וכו' – ר' חיא תלמידו של רבי (ר' יהודה הנשיא); ואם הרב לא שנה הלכה מאין ידע זאת התלמיד?

↩ חזרה לטקסט
2783

רבי, לך שרי וכו' – רבי, לך מותר ולי אסור?

↩ חזרה לטקסט
2784

רבים שתו וכו' – את כוס האבל; כלו' רבים מתו ורבים עתידים למות.

↩ חזרה לטקסט
2785

רביע וכו' – רבוץ תחלה על הארץ ותלקה ואח"כ אודיעך ראיה לדברי.

↩ חזרה לטקסט
2786

רגלוהי וכו' – רגליו של אדם ערֵבות לו, למקום שמתבקש לשם מוליכות אותו.

↩ חזרה לטקסט
2787

רהיט ונפל וכו' – כשהשור רץ ונופל מעמידין סוס באבוסו (באֻרְוָתו, כלו' במקומו).

↩ חזרה לטקסט
2788

רווחא לבסימא וכו' – רווח מצוי למעדנים; כלו' בשביל מעדנים בטנו של אדם מתרחבת ומקבלת הרבה.

↩ חזרה לטקסט
2789

רווחא לקרנא וכו' – הריוח משתעבד להקרן.

↩ חזרה לטקסט
2790

בקב שלו – כלו' במועט שיש לו.

↩ חזרה לטקסט
2791

מתשעה קבין – כלו' מהרבה.

↩ חזרה לטקסט
2792

רוצה אשה בקב – של מזונות.

↩ חזרה לטקסט
2793

ותפלות – שחוק.

↩ חזרה לטקסט
2794

ריחים בצוארו – כלו' עול אשה.

↩ חזרה לטקסט
2795

רחלא וכו' – רחלה הולכת אחרי רחלה, כמעשי האם כך מעשי הבת.

↩ חזרה לטקסט
2796

רחמי דאבא וכו' – אהבת האב לבנים; אהבת הבנים לבנים שלהם.

↩ חזרה לטקסט
2797

רחמנא וכו' – הקב"ה מבקש לב (כוונה טובה).

↩ חזרה לטקסט
2798

רטין וכו' – מלחש המכשף ואינו יודע מה אומר.

↩ חזרה לטקסט
2799

ריש תורא וכו' – אם ראש השור (נתון) בתוך הסל, עלה לגג והפל את הסולם מתחתיך; כלו' אפילו בשעה שהשור טרוד באכילתו תברח מפניו, שלא יזיקך.

↩ חזרה לטקסט
2800

רישיה דחטייה וכו' – החטא ראשו מתוק וסופו מר.

↩ חזרה לטקסט
2801

רישך בקרירי וכו' – ראשך בצוננים, וראשו של ראשך בחמים; כלו' אני רבך איני נכוה (נענש), אבל רבי שלי יכוה בחמין.

↩ חזרה לטקסט
2802

רישך והר – הרי ראשך והרי הר, הכה זה על זה.

↩ חזרה לטקסט
2803

רמאה וכו' – הרמאי זהיר ברמאותו, מפני שהוא בקי בדרכי תרמית.

↩ חזרה לטקסט
2804

ולא נרמז – לא הבין את הרמז.

↩ חזרה לטקסט
2805

עקצתו – בדברים.

↩ חזרה לטקסט
2806

ולא נעקץ – לא הבין את העוקץ.

↩ חזרה לטקסט
2807

פזר רגליך – צא למקום אחר.

↩ חזרה לטקסט
2808

רעיא חגרא וכו' – הרועה חגר והעזים רצות, בשער גדרות הצאן דברים ובפתח הדיר חשבון; כלו' כשהרועה חגר ואינו יכול להשיג את העזים הרצות יבוא עמהן בדברים ויעשה להן דין וחשבון כשיגיעו לפתח הדיר. והנמשל שסוף אדם חוטא לעונש ואל יתיאש מן הפורענות.

↩ חזרה לטקסט
2809

וסרבנות – מי שנותן להפציר בו הרבה.

↩ חזרה לטקסט
2810

שאור שבעסה וכו' – כלו' היצה"ר מעכב מלעשות טוב.

↩ חזרה לטקסט
2811

שב בירי וכו' – שבעה בורות לאיש שלום ואחד לעושה רע; כמו שאמר הכתוב (מש' כ"ד, טז): "שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה".

↩ חזרה לטקסט
2812

שב שני וכו' – שבע שנים היה רעב ועל פתח האומן לא עבר.

↩ חזרה לטקסט
2813

שב שני הוא מותנא – שבע שנים היתה מגפה ואדם בלא שניו (עתו) לא מת.

↩ חזרה לטקסט
2814

שבעה דברים בגולם – וכולם מנויים ב"אבות" (פ"ה).

↩ חזרה לטקסט
2815

שבקיה – הנח לו לשכור שבעצמו יפול.

↩ חזרה לטקסט
2816

שבשתא כיון וכו' – שבוש (שגיאה בקריאה) כיון שנכנס נכנס; כלו' כיון שנתרגל אדם בשגיאה קשה להמלט ממנה.

↩ חזרה לטקסט
2817

שגגת וכו' – שגגה (טעות בלמוד) נחשבת כזדון; שהלומד צריך להיות זהיר בתלמודו.

↩ חזרה לטקסט
2818

שדי נופו וכו' – זרוק נופו של אילן אחר עיקרו; כלו' הענף הולך אחר השורש.

↩ חזרה לטקסט