📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2699–2758

2699

עלובה היא העסה – בזוי הוא הבצק.

↩ חזרה לטקסט
2700

שנחתומה – שהאופה שלה.

↩ חזרה לטקסט
2701

עלובה מדינתא וכו' – עלובה המדינה שהרופא (שלה) חולה פודגרא (מין מחלת הרגלים) ושרופא־העינים בעל עין אחת.

↩ חזרה לטקסט
2702

עלת כלתא וכו' – נכנסה הכלה (לחופה) – יצאה הטרחה! כלו' אין עוד טרחה. שהרי כל צרכי הנשואין הוכנו קודם.

↩ חזרה לטקסט
2703

עלת לקרתא וכו' – נכנסת לעיר – נהג כמנהגה. ועי' אזלת וכו'.

↩ חזרה לטקסט
2704

עמא פזיזא וכו' – עם בהול, שהקדמתם פיכם לאזניכם; כלו' עם ישראל הקדימו "נעשה" ל"נשמע", שקבלו עליהם את התורה קודם ששמעו כדי לידע אם יכולים הם לקבלה.

↩ חזרה לטקסט
2705

עמי היתה וכו' – כלו' דבר זה היה בידי ועכשיו אינו עוד.

↩ חזרה לטקסט
2706

בענבי הסנה – בענבי הבר.

↩ חזרה לטקסט
2707

סיג – גדר.

↩ חזרה לטקסט
2708

מהפך בחררה – מטפל בעוגה; כלו' עוסק בדבר להרויח.

↩ חזרה לטקסט
2709

עניי עירך קודמים – ליתן להם צדקה.

↩ חזרה לטקסט
2710

עפרא וכו' – עפר לפיו; ולשון קללה הוא למי שמדבר רע.

↩ חזרה לטקסט
2711

עץ קטן וכו' – כלו' לפעמים הגדול לומד מן הקטן.

↩ חזרה לטקסט
2712

עקרבתא וכו' – עקרב מפיל את הגמל, נושכו בעקבו ואומר לו: חייך שאגיע עד קדקדך.

↩ חזרה לטקסט
2713

ערבך וכו' – העָרֵב שלך אף הוא צריך לעָרֵב; בשהש"ר א הגיר': ערבך צריך ערב.

↩ חזרה לטקסט
2714

עשה אזנך – הט אזנך לשמוע היטב.

↩ חזרה לטקסט
2715

כאפרכסת – כלי שפיו רחב מלמעלה וצר מלמטה.

↩ חזרה לטקסט
2716

עד שאתה מוצא וכו' – כל זמן שיש בידך לעשות והדבר מצוי לך.

↩ חזרה לטקסט
2717

רצונו – של הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
2718

עשה שבתך חל – לענין סעודה.

↩ חזרה לטקסט
2719

עשיק וכו' – יָקר לגופך ושָׁוֶה לבטנך; כלו' כסות תוכל לקנות ביותר משויה ומאכל לא תקנה אלא בשויו.

↩ חזרה לטקסט
2720

עשר וכו' – תן מעשר ובזכות זה תתעשר.

↩ חזרה לטקסט
2721

קבים – מדות.

↩ חזרה לטקסט
2722

חלים – בריא.

↩ חזרה לטקסט
2723

עתיקתא וכו' – ישן קשה מחדש; כלו' ללמוד דברים ישנים שנשתכחו קשה מללמוד דברים חדשים.

↩ חזרה לטקסט
2724

פגום נכנס וכו' – זה נאמר בעיבור הערים: כשבאים לציין סימן תחום העיר ובאים למדוד אלפים אמה מחוצה לה, ופגום נכנס ופגום יוצא כלו' שיש מגדלים בולטים בחומה לפנים ולחוץ, הדין שמוציאים את המדה כנגדם ואם הבליטות הללו בקרן אחת רואים כאילו יש עוד בליטה אחרת כנגדה בקרן השניה ומשם מודדין את התחום. ומשתמשים בזה בדרך לגלוג על אדם פגום שעומד בפגימתו.

↩ חזרה לטקסט
2725

פומבדיתאה וכו' – אם איש פומבדיתא לווך בדרך – שנה בית־מלונך, שלא ידע מקומך, מפני שבני פומבדיתא גנבים הם.

↩ חזרה לטקסט
2726

פוץ מלחא וכו' – נפץ (הסר) את המלח והשלך את הבשר לכלב; שהמלח מעמיד טעם הבשר.

↩ חזרה לטקסט
2727

פוק חזי כמה וכו' – צא וראה כמה בטלים יש בשוק.

↩ חזרה לטקסט
2728

פוק חזי וכו' – צא וראה היאך העם נוהג.

↩ חזרה לטקסט
2729

פילא וכו' – פיל הנכנס בקוף (בנקב) של מחט.

↩ חזרה לטקסט
2730

כנהמא – כלחם.

↩ חזרה לטקסט
2731

פסחא כזיתא וכו' – הפסח כזית וה"הלל" משבר הגגות: כלו' חבורות גדולות היו נמנות על הפסח עד שלא היה מגיע לכל אחד אלא כזית, ומקול ה"הלל" שהיו אומרים עליו, דומה כאלו הגגות מתבקעים. והנמשל לעושה דבר קטן וקל ומכריז עליו בקולי־קולות.

↩ חזרה לטקסט
2732

פסיעה גסה – צעד גדול.

↩ חזרה לטקסט
2733

פסיק וכו' – כְּרוֹת ראשו ולא ימות?

↩ חזרה לטקסט
2734

פריטי וכו' – אין בני אדם עושים פרוטות (מטבעות קטנות) של זהב.

↩ חזרה לטקסט
2735

פרנס – מנהיג.

↩ חזרה לטקסט
2736

פרצה – חור.

↩ חזרה לטקסט
2737

פרקליטין – מליצים, סניגורים.

↩ חזרה לטקסט
2738

פשוט וכו' – פשוט נבלה בשוק וטול שכר ולא תאמר: כהן אני, אדם גדול אני.

↩ חזרה לטקסט
2739

פשט לו וכו' – כלו' אינו רוצה לשלם.

↩ חזרה לטקסט
2740

פתח בכד וכו' – הנמשל למי שגומר דבריו בענין אחר ממה שפתח.

↩ חזרה לטקסט
2741

פתפותי ביצים וכו' – טריפת ביצים יש כאן; כלומר דברים בלי טעם.

↩ חזרה לטקסט
2742

צא מאצטגנינות – כלו' אל תתן לב לאותות הכוכבים.

↩ חזרה לטקסט
2743

צבת וכו' – אי־אפשר לעשות מלקחים אלא ע"י מלקחים.

↩ חזרה לטקסט
2744

צוח וכו' – קורא ככרוכיא (מין צפור, קראניך) ואין מי שישגיח בו.

↩ חזרה לטקסט
2745

צורבא מרבנן וכו' – תלמיד־חכם אין דרכו להכיר (בנשים).

↩ חזרה לטקסט
2746

צידא וכו' – אתה הצייד, היאך צדו אחרים אותך?

↩ חזרה לטקסט
2747

צללת במים וכו' – להעלות מרגלית.

↩ חזרה לטקסט
2748

צנא וכו' – סל שמלא ספרים; כך קוראים לאדם בקי בספרים הרבה.

↩ חזרה לטקסט
2749

צעק מתוך וכו' – כלו' בכל כחו.

↩ חזרה לטקסט
2750

צער וכו' – כלו' אִסוּר צער בע"ח מן התורה.

↩ חזרה לטקסט
2751

מרות – שלטון.

↩ חזרה לטקסט
2752

צפרנם וכו' – כלו' יפה צפרנם של אבות מכרסם של בנים.

↩ חזרה לטקסט
2753

המקום – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
2754

צריך יהודאה וכו' – צריך היהודי לחרוּב (כלו' לאכילה) עושה תשובה. בפסיק' יד הגיר': צריכין ישראל לחרובה עושין תשובה.

↩ חזרה לטקסט
2755

קאקי וכו' – אווזים לבנים; כנוי לנשים.

↩ חזרה לטקסט
2756

קב ונקי – כלו' מעט וטוב.

↩ חזרה לטקסט
2757

קבא מארעא וכו' – קב מן הארץ ולא כור מעלייה; כלו' נוח לו לאדם להשתכר מעט בלא טורח מרובה.

↩ חזרה לטקסט
2758

קדרא דבי וכו' – קדרה של שותפים לא חמה ולא קרה; מפני שאחד סומך על חבירו.

↩ חזרה לטקסט