📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2639–2698

2639

נקט מרגניתא וכו' – אוחז מרגלית בידו ואתן לו חרס?

↩ חזרה לטקסט
2640

נר לאחד – די לאחד.

↩ חזרה לטקסט
2641

נרשאה וכו' – אם בן נרש (עיר מפורסמת בגנבים) נשק אותך, מנה שניך (שמא גנבן).

↩ חזרה לטקסט
2642

שמחל – וִתֵּר.

↩ חזרה לטקסט
2643

נתן אצבע וכו' – ונשכה אותה; כלו' הוא גרם לעצמו את ההפסד.

↩ חזרה לטקסט
2644

החבילה – כלו' החבורה.

↩ חזרה לטקסט
2645

סבא בביתא וכו' – זקן בבית מארה בבית, זקנה בבית אוצר בבית; שהזקן אינו עושה כלום והוא לטורח על בני הבית, והזקֵנה עוזרת במלאכת הבית.

↩ חזרה לטקסט
2646

סדנא בסדניה וכו' – עושה הסד ישב בסדו (כלו' מי שעושה סד לשים בו רגלי אסירים, לסוף משימין בו רגליו), מפּועַל ידיו ישולם.

↩ חזרה לטקסט
2647

סדנא דארעא וכו' – סדן הארץ אחד הוא; כלו' כל גוף הארץ מקום אחד הוא.

↩ חזרה לטקסט
2648

סהדי שקרי וכו' – עדי שקר בזויים על שוכרם.

↩ חזרה לטקסט
2649

סיג – גדר.

↩ חזרה לטקסט
2650

סיני ועוקר הרים – בקי בתורה וחריף.

↩ חזרה לטקסט
2651

סמא דכלא וכו' – סם שהכל בו השתיקה.

↩ חזרה לטקסט
2652

סימן טוב – נ"א סימן יפה.

↩ חזרה לטקסט
2653

סימנא מלתא – סימן, דבר (של ממש) הוא.

↩ חזרה לטקסט
2654

שהנאתך – שגרמה לך הנאה, שערבה לך.

↩ חזרה לטקסט
2655

משוך וכו' – שלא תמלא את כריסך.

↩ חזרה לטקסט
2656

ספי וכו' – אבסהו והלעיטהו כשור.

↩ חזרה לטקסט
2657

וסיף – חרב.

↩ חזרה לטקסט
2658

ירדו כרוכים – כלו' אם אינו עוסק בתורה סופו לַחֶרב.

↩ חזרה לטקסט
2659

סק דרגא וכו' – עי' סי' א'ףצו.

↩ חזרה לטקסט
2660

סקבא וכו' – גֵרוּי של ימות השנה רגל (יו"ט); כלו' בימי הרגל, שאוכלין ושותין בהם ובטלין ממלאכה, בני אדם עלולים להתגרות בהם יצה"ר ולבוא לידי חטא.

↩ חזרה לטקסט
2661

סרס – הפוך.

↩ חזרה לטקסט
2662

גוי – נכרי.

↩ חזרה לטקסט
2663

אנס – חומס וגזלן.

↩ חזרה לטקסט
2664

עסקניות – ממשמשות בכל דבר.

↩ חזרה לטקסט
2665

עבדא דנהום וכו' – עבד שאינו שוה מאכל בטנו, למה הוא מתבקש לאדונו ולגברתו? כלו' מה תועלת בו.

↩ חזרה לטקסט
2666

עבדא בהפקרא וכו' – עבד נוח לו בהפקר: כלו' לפרוץ גדר.

↩ חזרה לטקסט
2667

חבר – תלמיד חכם.

↩ חזרה לטקסט
2668

עבדי בישי וכו' – עבדים רעים לאחר שעושים נמלכים (שואלים עצה).

↩ חזרה לטקסט
2669

מטמטמת – אוטמת וסותמת.

↩ חזרה לטקסט
2670

מכבה מצוה – כלו' מבטלת מצוה.

↩ חזרה לטקסט
2671

עד ארבעין וכו' – עד ארבעים שנה אכילה יפה (לגוף), מכאן ואילך שתיה יפה.

↩ חזרה לטקסט
2672

עד דהיא פגה וכו' – עד שהיא פגה (התאנה בוסר) הוציאה קוצים.

↩ חזרה לטקסט
2673

עד דכפנת – עד שאתה רעב אכול, עד שאתה צמא שתה.

↩ חזרה לטקסט
2674

עד דלא ידע וכו' – כלו' ישתה הרבה עד שתתבלבל דעתו ולא ידע להבדיל בין וכו'.

↩ חזרה לטקסט
2675

עד דסנדלא וכו' – עד שהסנדל ברגליך דרוס (דרוך) את הקוצים.

↩ חזרה לטקסט
2676

עד דרתחא וכו' – עד שקדירתך רותחת – שפוך: כלו' אל תשהה את נקביך.

↩ חזרה לטקסט
2677

עד דשמינא וכו' – עד שהשָׁמן יעשה כחוש, נפשו של הכחוש יוצאת.

↩ חזרה לטקסט
2678

עד הכאה – עד שהוא מכה את מוכיחו.

↩ חזרה לטקסט
2679

מגבב דברים – מרבה דברים בלי טעם.

↩ חזרה לטקסט
2680

הפקחות – החכמות.

↩ חזרה לטקסט
2681

עד שמינא וכו' – עד שהשָׁמֵן נעשה כחוש הכחוש מת.

↩ חזרה לטקסט
2682

עליונים – גדולים וחשובים.

↩ חזרה לטקסט
2683

שקלקלו – שחטאו.

↩ חזרה לטקסט
2684

עומדים צפופים וכו' – בבית המקדש היו העם עומדים דחוקים ומשתחוים ברווחה.

↩ חזרה לטקסט
2685

דש – דורס.

↩ חזרה לטקסט
2686

עורבא וכו' – עורב שהביא אש לקנו.

↩ חזרה לטקסט
2687

עורבא פרח – עורב התעופף; בלשון זו אדם משיא את חברו לדבר אחר.

↩ חזרה לטקסט
2688

עטרה וכו' – כלו' כבוד שאינו ראוי לו.

↩ חזרה לטקסט
2689

עינא ולבא וכו' – העין והלב שני סרסורים של חטא הם: כלו' הם מביאים את האדם לידי חטא. בירוש' שם הגיר': ליבא ועינא תרין וכו'.

↩ חזרה לטקסט
2690

עכברא דשכב – עכבר ששוכב על דינרין: כן קוראים לעשיר קמצן שאינו נהנה מממונו.

↩ חזרה לטקסט
2691

סורם – מזגם.

↩ חזרה לטקסט
2692

עכברין וכו' – העכברים רשעים הם.

↩ חזרה לטקסט
2693

וצללנו – עשינו אותה צלולה (זכה).

↩ חזרה לטקסט
2694

על דאטפת וכו' – על שטִבַּעת (את אחרים) טִבעוּך, וסוף מטבעיך יטבעו.

↩ חזרה לטקסט
2695

ידוו הדוים – יכאבו הכואבים; כלו' כל בעל לב ורגש.

↩ חזרה לטקסט
2696

על כל צרה שלא תבוא – לשון נקיה במקום על כל צרה שתבוא.

↩ חזרה לטקסט
2697

מדוכה – כּסא הדומה למדוֹכה.

↩ חזרה לטקסט
2698

על מדוכה זו – כלו' במקום זה.

↩ חזרה לטקסט