📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2579–2638

2579

מן דסגו וכו' – משרבו דייני שקר רבו עדי שקר.

↩ חזרה לטקסט
2580

מן סניא וכו' – מן הסנה יוצא ורד (שושנה); כלו' יצא יקר מזול.

↩ חזרה לטקסט
2581

מן שטיא וכו' – מן (עצי) שטים אין הנאה אלא בקציצתם, שאינם עושים פירות.

↩ חזרה לטקסט
2582

מן תחות וכו' – מתחת ראשך (מן המונח תחתיך) שלך הוא.

↩ חזרה לטקסט
2583

מנאפת וכו' – עי' סי' ם'סא.

↩ חזרה לטקסט
2584

מני ומניה וכו' – ממני וממנו תתברר ההלכה.

↩ חזרה לטקסט
2585

מנה בן מנה – חשוב בן חשוב.

↩ חזרה לטקסט
2586

פרס – חצי מנה.

↩ חזרה לטקסט
2587

מניה וביה אבא וכו' – מתוכו ומעצמו יבוא הקרדום ביער; כלומר מן היער עצמו נוטלים בית־יד לגרזן לכרות בו את עצי היער. "אבא" (בסורית עבא) – יער.

↩ חזרה לטקסט
2588

השיחור – הפחם.

↩ חזרה לטקסט
2589

מן ההגיון – מקריאה בספרים חיצונים.

↩ חזרה לטקסט
2590

מסאנא וכו' – נעל הגדולה מרגלי איני רוצה.

↩ חזרה לטקסט
2591

מסרבין – מי שאינו עושה דבר אלא אם כן מפצירין בו הרבה נקרא סרבן.

↩ חזרה לטקסט
2592

לקטן – לבקשת אדם קטן.

↩ חזרה לטקסט
2593

מעילין וכו' – מכניסין פיל בנקב של מחט.

↩ חזרה לטקסט
2594

מעלין וכו' – בדבר של קודש מעלין ממדרגה נמוכה למדרגה גבוהה.

↩ חזרה לטקסט
2595

מעקרא דדינא וכו' – הדין מופרך מתחילתו.

↩ חזרה לטקסט
2596

מעקרא מאי סבר וכו' – מה היתה דעתו מתחילה וכו'.

↩ חזרה לטקסט
2597

מעשה לסתור – המעשה המסופר אח"כ סותר את הדברים שנאמרו תחילה.

↩ חזרה לטקסט
2598

מפלגא וכו' – מחצי גופך ולמעלה של אהורמיז (אלהי האור והטוב לפי אמונת הפרסים) ומחצי גופך ולמטה של אהורמן (אלהי החושך והרע).

↩ חזרה לטקסט
2599

בין שני הרים וכו' – בין שני אנשים גדולים.

↩ חזרה לטקסט
2600

"מצא" או "מוצא" – כלו' לקחתָּ אשה טובה, שנאמר בה: "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח, כב) או אשה רעה, שנאמר בה: "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז', כו).

↩ חזרה לטקסט
2601

ונעור – ונתעורר.

↩ חזרה לטקסט
2602

מצוה בו – שיעשה הוא בעצמו.

↩ חזרה לטקסט
2603

אל תחמיצנה – אל תאחר אותה.

↩ חזרה לטקסט
2604

כותים – גוים שהביא מלך אשור מכותא והושיבם בערי שומרון וקבלו עליהם קצת מצוות.

↩ חזרה לטקסט
2605

מצוות עשה וכו' – מצוות עשה התלויות בזמן.

↩ חזרה לטקסט
2606

מקדיח וכו' – מקלקל את המאכל; כלו' יוצא לתרבות רעה.

↩ חזרה לטקסט
2607

להתגדר – להתפאר.

↩ חזרה לטקסט
2608

מוקצה וכו' – מופרש משום שנמאס הוא.

↩ חזרה לטקסט
2609

מקרני ראמים וכו' – מבריות גדולות ביותר עד הקטנות ביותר.

↩ חזרה לטקסט
2610

מר אמר חדא וכו' – זה אמר דבר אחד וזה אמר דבר אחד – ואינם חולקים (זה על זה).

↩ חזרה לטקסט
2611

מרבה רמה – בקבר.

↩ חזרה לטקסט
2612

מרגניתא וכו' – מרגלית שאין ערוך לה – מי שמשבחה פוגמה, מפני ש"לה דומיה תהלה".

↩ חזרה לטקסט
2613

מר כדאית ליה וכו' – זה אומר לפי דעתו, וזה אומר לפי דעתו.

↩ חזרה לטקסט
2614

משח אודניה וכו' – כמדת אזנו – ומקל אחריו, כלומר: תן לכלב נתח קטן כמדת אזנו ומיד תכהו במקל.

↩ חזרה לטקסט
2615

על ידיו – רגליו הקדומות.

↩ חזרה לטקסט
2616

מתון וכו' – המתינות שוה ארבע מאות זוז, ולשון נופל על לשון היא; "מתון. מתון" כמו "מאתן מאתן", שהן שתי פעמים מאתים בארמית.

↩ חזרה לטקסט
2617

נבח בך וכו' – נבח בך כלב – הכנס (לבית, שישתוק מיד); נבחה בך כלבה – צא! (שהכלבה מארכת בנביחה).

↩ חזרה לטקסט
2618

נגיד שמיה וכו' – מי שמחשיב ומגדל שמו – יאבד שמו; כלו' הנוהג גדולה בעצמו סופו לנחול קלון.

↩ חזרה לטקסט
2619

נגרי וכו' – פסיעותיו של החמור (לפי) השעורים (שהוא אוכל).

↩ חזרה לטקסט
2620

נדרים וכו' – ע"י נדרים אדם מפריש עצמו מן האיסור.

↩ חזרה לטקסט
2621

סלסול – חשיבות.

↩ חזרה לטקסט
2622

נהרא מכיפיה וכו' – נהר מסלעו מתברך; כלו' הנהר מתגדל ממקרו ולא ממי הגשמים.

↩ חזרה לטקסט
2623

נהרא נהרא וכו' – נהר נהר ומשיכת מימיו: כלו' כל מקום הולך אחרי מנהגו.

↩ חזרה לטקסט
2624

נהר פקודאי וכו' – אם לווך (בדרך) איש מנהר פקוד (עיר מפורסמת בגנבים) – מפני הבגד היפה שראה עליך (ורוצה לגזלו ממך).

↩ חזרה לטקסט
2625

לבימה – כלו' לממשלה.

↩ חזרה לטקסט
2626

נחית דרגא וכו' – רד מעלה ושא אשה, עלה מעלה ובחר שושבין (חבר); כלו' שא אשה פחותה ממך ובחר חבר גדול ממך.

↩ חזרה לטקסט
2627

נטוש נבלתא וכו' – הפשט נבילה בשוק וטול שכר ולא תאמר: אדם גדול אני.

↩ חזרה לטקסט
2628

נים וכו' – נָם (מתנמנם) ולא נם, עֵר ולא עֵר: כלו' עומד בין שינה ליקיצה.

↩ חזרה לטקסט
2629

נכנס יין וכו' – "יין" בגימטריא "סוד", וזה מרמז שהשכור אינו יכול לשמור סוד.

↩ חזרה לטקסט
2630

נסתחפה וכו' – נשטפה שדהו; כלו' מזלו גרם להיזקו, וההפסד עליו.

↩ חזרה לטקסט
2631

נפח וכו' – דבר שאינו כבד אלא ניפוחו מרובה כגון מוך ונוצה, דומה כמשא.

↩ חזרה לטקסט
2632

נפישי וכו' – מרובים בני הבית – מרובים האורחים והפורחים; כלו' במקום שבני הבית מרובים נוהגים להתארח עוברי דרך.

↩ חזרה לטקסט
2633

נפישי גמלי וכו' – מרובים הגמלים הזקנים שטעונים עורות של סייחים.

↩ חזרה לטקסט
2634

נפל ביתא וכו' – נפל הבית אוי לחלון.

↩ חזרה לטקסט
2635

נפל פותא וכו' – נפל הכד לתוך הבאר; כלו' קשה לברר את הדבר.

↩ חזרה לטקסט
2636

נפל… חדד וכו' – נפל השור חדד את הסכין.

↩ חזרה לטקסט
2637

נפל… סגין וכו' – נפל השור מרובים שוחטיו; בפנ"א נו"ב הגיר' בעברית: נפל שור – רבו שוחטיו.

↩ חזרה לטקסט
2638

נפלה כיפא וכו' – נפלה אבן על הקדירה אוי לקדירה; נפלה הקדירה על האבן אוי לקדירה; בין כך ובין כך אוי לקדירה.

↩ חזרה לטקסט