הערות וביאורים · 2579–2638
2579מן דסגו וכו' – משרבו דייני שקר רבו עדי שקר.
2580מן סניא וכו' – מן הסנה יוצא ורד (שושנה); כלו' יצא יקר מזול.
2581מן שטיא וכו' – מן (עצי) שטים אין הנאה אלא בקציצתם, שאינם
עושים פירות.
2582מן תחות וכו' – מתחת ראשך (מן המונח תחתיך) שלך הוא.
2583מנאפת וכו' – עי' סי' ם'סא.
2584מני ומניה וכו' – ממני וממנו תתברר ההלכה.
2585מנה בן מנה – חשוב בן חשוב.
2587מניה וביה אבא וכו' – מתוכו ומעצמו יבוא הקרדום ביער; כלומר
מן היער עצמו נוטלים בית־יד לגרזן לכרות בו את עצי היער. "אבא" (בסורית
עבא) – יער.
2589מן ההגיון – מקריאה בספרים חיצונים.
2590מסאנא וכו' – נעל הגדולה מרגלי איני רוצה.
2591מסרבין – מי שאינו עושה דבר אלא אם כן מפצירין בו הרבה נקרא
סרבן.
2592לקטן – לבקשת אדם קטן.
2593מעילין וכו' – מכניסין פיל בנקב של מחט.
2594מעלין וכו' – בדבר של קודש מעלין ממדרגה נמוכה למדרגה גבוהה.
2595מעקרא דדינא וכו' – הדין מופרך מתחילתו.
2596מעקרא מאי סבר וכו' – מה היתה דעתו מתחילה וכו'.
2597מעשה לסתור – המעשה המסופר אח"כ סותר את הדברים שנאמרו תחילה.
2598מפלגא וכו' – מחצי גופך ולמעלה של אהורמיז (אלהי האור והטוב
לפי אמונת הפרסים) ומחצי גופך ולמטה של אהורמן (אלהי החושך והרע).
2599בין שני הרים וכו' – בין שני אנשים גדולים.
2600"מצא" או "מוצא" – כלו' לקחתָּ אשה טובה, שנאמר בה: "מצא אשה
מצא טוב" (משלי י"ח, כב) או אשה רעה, שנאמר בה: "ומוצא אני מר ממות את
האשה" (קהלת ז', כו).
2602מצוה בו – שיעשה הוא בעצמו.
2603אל תחמיצנה – אל תאחר אותה.
2604כותים – גוים שהביא מלך אשור מכותא והושיבם בערי שומרון וקבלו
עליהם קצת מצוות.
2605מצוות עשה וכו' – מצוות עשה התלויות בזמן.
2606מקדיח וכו' – מקלקל את המאכל; כלו' יוצא לתרבות רעה.
2608מוקצה וכו' – מופרש משום שנמאס הוא.
2609מקרני ראמים וכו' – מבריות גדולות ביותר עד הקטנות ביותר.
2610מר אמר חדא וכו' – זה אמר דבר אחד וזה אמר דבר אחד – ואינם
חולקים (זה על זה).
2612מרגניתא וכו' – מרגלית שאין ערוך לה – מי שמשבחה פוגמה, מפני
ש"לה דומיה תהלה".
2613מר כדאית ליה וכו' – זה אומר לפי דעתו, וזה אומר לפי דעתו.
2614משח אודניה וכו' – כמדת אזנו – ומקל אחריו, כלומר: תן לכלב
נתח קטן כמדת אזנו ומיד תכהו במקל.
2615על ידיו – רגליו הקדומות.
2616מתון וכו' – המתינות שוה ארבע מאות זוז, ולשון נופל על לשון
היא; "מתון. מתון" כמו "מאתן מאתן", שהן שתי פעמים מאתים בארמית.
2617נבח בך וכו' – נבח בך כלב – הכנס (לבית, שישתוק מיד); נבחה בך
כלבה – צא! (שהכלבה מארכת בנביחה).
2618נגיד שמיה וכו' – מי שמחשיב ומגדל שמו – יאבד שמו; כלו' הנוהג
גדולה בעצמו סופו לנחול קלון.
2619נגרי וכו' – פסיעותיו של החמור (לפי) השעורים (שהוא אוכל).
2620נדרים וכו' – ע"י נדרים אדם מפריש עצמו מן האיסור.
2622נהרא מכיפיה וכו' – נהר מסלעו מתברך; כלו' הנהר מתגדל ממקרו
ולא ממי הגשמים.
2623נהרא נהרא וכו' – נהר נהר ומשיכת מימיו: כלו' כל מקום הולך
אחרי מנהגו.
2624נהר פקודאי וכו' – אם לווך (בדרך) איש מנהר פקוד (עיר מפורסמת
בגנבים) – מפני הבגד היפה שראה עליך (ורוצה לגזלו ממך).
2626נחית דרגא וכו' – רד מעלה ושא אשה, עלה מעלה ובחר שושבין
(חבר); כלו' שא אשה פחותה ממך ובחר חבר גדול ממך.
2627נטוש נבלתא וכו' – הפשט נבילה בשוק וטול שכר ולא תאמר: אדם
גדול אני.
2628נים וכו' – נָם (מתנמנם) ולא נם, עֵר ולא עֵר: כלו' עומד בין
שינה ליקיצה.
2629נכנס יין וכו' – "יין" בגימטריא "סוד", וזה מרמז שהשכור אינו
יכול לשמור סוד.
2630נסתחפה וכו' – נשטפה שדהו; כלו' מזלו גרם להיזקו, וההפסד
עליו.
2631נפח וכו' – דבר שאינו כבד אלא ניפוחו מרובה כגון מוך ונוצה,
דומה כמשא.
2632נפישי וכו' – מרובים בני הבית – מרובים האורחים והפורחים;
כלו' במקום שבני הבית מרובים נוהגים להתארח עוברי דרך.
2633נפישי גמלי וכו' – מרובים הגמלים הזקנים שטעונים עורות של
סייחים.
2634נפל ביתא וכו' – נפל הבית אוי לחלון.
2635נפל פותא וכו' – נפל הכד לתוך הבאר; כלו' קשה לברר את הדבר.
2636נפל… חדד וכו' – נפל השור חדד את הסכין.
2637נפל… סגין וכו' – נפל השור מרובים שוחטיו; בפנ"א נו"ב הגיר'
בעברית: נפל שור – רבו שוחטיו.
2638נפלה כיפא וכו' – נפלה אבן על הקדירה אוי לקדירה; נפלה הקדירה
על האבן אוי לקדירה; בין כך ובין כך אוי לקדירה.