📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2459–2518

2459

לבא לפומא וכו' – הלב אינו מגלה אל הפה.

↩ חזרה לטקסט
2460

של אולם… של היכל – בבית־המקדש, ופתח הראשון רחב משל השני.

↩ חזרה לטקסט
2461

מחט סדקית – מחט קטנה שהנשים משתמשות בה.

↩ חזרה לטקסט
2462

לבעי אנש וכו' – יבקש אדם רחמים שיהא לו שלום כל ימי חייו ואפילו ביום קבורתו, עד השלכת העפר האחרון על קברו.

↩ חזרה לטקסט
2463

זבולא – זבילא, והוא הכלי שהופכין בו זבל ועפר.

↩ חזרה לטקסט
2464

לבעו רחמי וכו' – יבקשו האשכולות (תלמידי החכמים) רחמים על העלים (על עמי הארץ), שאילמלא העלים לא התקיימו האשכולות.

↩ חזרה לטקסט
2465

לדידן וכו' – אצלנו דבר זה נחשב למום ואצלם אינו נחשב למום.

↩ חזרה לטקסט
2466

לוחות וכו' – כלו' גם זקן ששכח תלמודו חייבים בכבודו.

↩ חזרה לטקסט
2467

דגי־רקק – של אגמי מים.

↩ חזרה לטקסט
2468

לוקוס – זאב.

↩ חזרה לטקסט
2469

לחכימא וכו' – לחכם (די) ברמיזה.

↩ חזרה לטקסט
2470

לשטיא – באגרוף; כלו' השוטה אינו מרגיש בדברים בלבד.

↩ חזרה לטקסט
2471

ליכא כתובה וכו' – אין כתובה (חתונה) שלא תפול בה מריבה.

↩ חזרה לטקסט
2472

ליכא מדי וכו' – אין דבר שאינו מרומז בתורה.

↩ חזרה לטקסט
2473

לית דין בר אנש – אין זה בן אדם.

↩ חזרה לטקסט
2474

לית דין ולית דיין – אין משפט ואין שופט.

↩ חזרה לטקסט
2475

לית דעניא וכו' – אין עני מִכֶּלב ואין עשיר מֵחֲזיר.

↩ חזרה לטקסט
2476

לית הימנותא וכו' – אין אמונה בעבדים.

↩ חזרה לטקסט
2477

לית נגר וכו' – אין נגר ובן נגר שיפרוק אותו; כלו' אין חכם שידע להשיב על הדבר.

↩ חזרה לטקסט
2478

לית ספר וכו' – אין ספר (גלב) שגוזז את עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2479

לית צבור וכו' – אין הצבור כולו עשיר, ואין הצבור כולו עני.

↩ חזרה לטקסט
2480

לית תורתא וכו' – אין פרה נגחנית עד שבתה בועטת.

↩ חזרה לטקסט
2481

לך לך וכו' – "לך לך", אנו אומרים לנזיר, "סביב סביב, לכרם לא תקרב!"

↩ חזרה לטקסט
2482

לכי תיכול וכו' – כשתמדוד על זאת כור של מלח (בשכר שאומר לך); וי"מ: כשתאכל.

↩ חזרה לטקסט
2483

שמא תתבדה ותאחז – שמא תהא נתפס על הבדאות (שקר).

↩ חזרה לטקסט
2484

למה לי קרא וכו' – למה להביא ראיה מן המקרא, הרי סברא היא?

↩ חזרה לטקסט
2485

למיחש מיבעי – צריך לחשוש.

↩ חזרה לטקסט
2486

שלבי – נ"א: "שאני".

↩ חזרה לטקסט
2487

למתא וכו' – לעיר של ירק הבא ירק; כלומר הולך סחורתך למקום שהכל מוליכין סחורה זו.

↩ חזרה לטקסט
2488

לסטאה וכו' – הגזלן יודע בגזלנות.

↩ חזרה לטקסט
2489

לעולם אל יפתח וכו' – שלא יתלה קללה בעצמו, שמא יגרום דבורו להביאה על עצמו.

↩ חזרה לטקסט
2490

ישנה – ילַמד.

↩ חזרה לטקסט
2491

לפום גמלא וכו' – לפי הגמל המשא.

↩ חזרה לטקסט
2492

לפום גנתא וכו' – לפי הגנה הגנן.

↩ חזרה לטקסט
2493

לפום זוזי וכו' – לפי הכסף (שאני משלם) רקוד; כלו' אל תתן לי יותר משאני יכול לקבל.

↩ חזרה לטקסט
2494

לפום חורפא וכו' – לפי החריפות הטעות; כלו' כל מה שהוא חריף יותר עלול הוא יותר לטעות.

↩ חזרה לטקסט
2495

לפום חילך – לפי ממונך.

↩ חזרה לטקסט
2496

לפום צערא וכו' – לפי הצער השכר.

↩ חזרה לטקסט
2497

לפום תורא טבחא – לפי השור הטבח; בב"ר ב' הגיר': "לקבל תורא טבחא ובלק"ט ברא': "לפום תורא סכינא".

↩ חזרה לטקסט
2498

לצור וכו' – אינו ראוי אלא לסתום פי צלוחית.

↩ חזרה לטקסט
2499

מקח – קנין.

↩ חזרה לטקסט
2500

לקיש וכו' – המאוחר שבלסטים ראשון לתליה.

↩ חזרה לטקסט
2501

לישן תליתאי וכו' – לשון משולשת (לשון הרע שמשתתפין בה שלשה) הורגת שלשה (את האומר והשומע ומי שנאמר עליו).

↩ חזרה לטקסט
2502

לשנא וכו' – לשון נקיה אחז.

↩ חזרה לטקסט
2503

לשתמש אנש וכו' – ישתמש אדם יום אחד בכוס יקרה ולמחר תשבר.

↩ חזרה לטקסט
2504

לתקוני וכו' – לתקן שלחתיך ולא לקלקל.

↩ חזרה לטקסט
2505

מאגרא וכו' – מעלייה גבוהה לבור עמוק.

↩ חזרה לטקסט
2506

מאה זוזי וכו' – (מי שיש לו) מאה זוזים בסחורה (אוכל) בכל יום בשר ויין, מאה זוזים בקרקע – מלח וירקות.

↩ חזרה לטקסט
2507

מאה קרי וכו' – מאה דלועים בעיר בזוז (אחד) תחת כנפי בגדך יהיו; כלו' אפילו אם המזונות בזול תטלם עמך בדרך, שלא תצטרך לקנות.

↩ חזרה לטקסט
2508

מאי דהוה הוה – מה שהיה היה.

↩ חזרה לטקסט
2509

מאי חזית וכו' – מה ראית שהדם שלך אדום יותר, שמא הדם של אותו האיש אדום יותר!

↩ חזרה לטקסט
2510

מאי קאי משמע לן – מה משמיענו, הרי אין חידוש בדבריו?

↩ חזרה לטקסט
2511

מאין הרגלים – מאין אתה בא; כלו' במה לבך טרוד?

↩ חזרה לטקסט
2512

מאן דאכל וכו' – מי שאכל מקדירה זו יודע טעמו של התבשיל.

↩ חזרה לטקסט
2513

מאן דכר שמיה – מי זכר שמו, כלומר מה ענין זה לכאן?

↩ חזרה לטקסט
2514

מאן דסיר וכו' – מי שבודק נכסיו בכל יום מוצא אסתרא (מטבע); כלו' מרויח.

↩ חזרה לטקסט
2515

מאן יהיב וכו' – מי נותן לי רגלים של ברזל ונשמשך.

↩ חזרה לטקסט
2516

מבינתא וכו' – משערות ראשי עד צפרני רגלי.

↩ חזרה לטקסט
2517

מבית לבית וכו' – (כשאדם עוקר דירתו) מבית לבית (מפסיד) חלוק (כתונת); ממקום למקום (מעיר לעיר) – נפש.

↩ חזרה לטקסט
2518

מברכותיו וכו' – מאופן ברכותיו.

↩ חזרה לטקסט