הערות וביאורים · 2459–2518
2459לבא לפומא וכו' – הלב אינו מגלה אל הפה.
2460של אולם… של היכל – בבית־המקדש, ופתח הראשון רחב משל השני.
2461מחט סדקית – מחט קטנה שהנשים משתמשות בה.
2462לבעי אנש וכו' – יבקש אדם רחמים שיהא לו שלום כל ימי חייו
ואפילו ביום קבורתו, עד השלכת העפר האחרון על קברו.
2463זבולא – זבילא, והוא הכלי שהופכין בו זבל ועפר.
2464לבעו רחמי וכו' – יבקשו האשכולות (תלמידי החכמים) רחמים על
העלים (על עמי הארץ), שאילמלא העלים לא התקיימו האשכולות.
2465לדידן וכו' – אצלנו דבר זה נחשב למום ואצלם אינו נחשב למום.
2466לוחות וכו' – כלו' גם זקן ששכח תלמודו חייבים בכבודו.
2467דגי־רקק – של אגמי מים.
2469לחכימא וכו' – לחכם (די) ברמיזה.
2470לשטיא – באגרוף; כלו' השוטה אינו מרגיש בדברים בלבד.
2471ליכא כתובה וכו' – אין כתובה (חתונה) שלא תפול בה מריבה.
2472ליכא מדי וכו' – אין דבר שאינו מרומז בתורה.
2473לית דין בר אנש – אין זה בן אדם.
2474לית דין ולית דיין – אין משפט ואין שופט.
2475לית דעניא וכו' – אין עני מִכֶּלב ואין עשיר מֵחֲזיר.
2476לית הימנותא וכו' – אין אמונה בעבדים.
2477לית נגר וכו' – אין נגר ובן נגר שיפרוק אותו; כלו' אין חכם
שידע להשיב על הדבר.
2478לית ספר וכו' – אין ספר (גלב) שגוזז את עצמו.
2479לית צבור וכו' – אין הצבור כולו עשיר, ואין הצבור כולו עני.
2480לית תורתא וכו' – אין פרה נגחנית עד שבתה בועטת.
2481לך לך וכו' – "לך לך", אנו אומרים לנזיר, "סביב סביב, לכרם לא
תקרב!"
2482לכי תיכול וכו' – כשתמדוד על זאת כור של מלח (בשכר שאומר לך);
וי"מ: כשתאכל.
2483שמא תתבדה ותאחז – שמא תהא נתפס על הבדאות (שקר).
2484למה לי קרא וכו' – למה להביא ראיה מן המקרא, הרי סברא היא?
2485למיחש מיבעי – צריך לחשוש.
2487למתא וכו' – לעיר של ירק הבא ירק; כלומר הולך סחורתך למקום
שהכל מוליכין סחורה זו.
2488לסטאה וכו' – הגזלן יודע בגזלנות.
2489לעולם אל יפתח וכו' – שלא יתלה קללה בעצמו, שמא יגרום דבורו
להביאה על עצמו.
2491לפום גמלא וכו' – לפי הגמל המשא.
2492לפום גנתא וכו' – לפי הגנה הגנן.
2493לפום זוזי וכו' – לפי הכסף (שאני משלם) רקוד; כלו' אל תתן לי
יותר משאני יכול לקבל.
2494לפום חורפא וכו' – לפי החריפות הטעות; כלו' כל מה שהוא חריף
יותר עלול הוא יותר לטעות.
2495לפום חילך – לפי ממונך.
2496לפום צערא וכו' – לפי הצער השכר.
2497לפום תורא טבחא – לפי השור הטבח; בב"ר ב' הגיר': "לקבל תורא
טבחא ובלק"ט ברא': "לפום תורא סכינא".
2498לצור וכו' – אינו ראוי אלא לסתום פי צלוחית.
2500לקיש וכו' – המאוחר שבלסטים ראשון לתליה.
2501לישן תליתאי וכו' – לשון משולשת (לשון הרע שמשתתפין בה שלשה)
הורגת שלשה (את האומר והשומע ומי שנאמר עליו).
2502לשנא וכו' – לשון נקיה אחז.
2503לשתמש אנש וכו' – ישתמש אדם יום אחד בכוס יקרה ולמחר תשבר.
2504לתקוני וכו' – לתקן שלחתיך ולא לקלקל.
2505מאגרא וכו' – מעלייה גבוהה לבור עמוק.
2506מאה זוזי וכו' – (מי שיש לו) מאה זוזים בסחורה (אוכל) בכל יום
בשר ויין, מאה זוזים בקרקע – מלח וירקות.
2507מאה קרי וכו' – מאה דלועים בעיר בזוז (אחד) תחת כנפי בגדך
יהיו; כלו' אפילו אם המזונות בזול תטלם עמך בדרך, שלא תצטרך לקנות.
2508מאי דהוה הוה – מה שהיה היה.
2509מאי חזית וכו' – מה ראית שהדם שלך אדום יותר, שמא הדם של אותו
האיש אדום יותר!
2510מאי קאי משמע לן – מה משמיענו, הרי אין חידוש בדבריו?
2511מאין הרגלים – מאין אתה בא; כלו' במה לבך טרוד?
2512מאן דאכל וכו' – מי שאכל מקדירה זו יודע טעמו של התבשיל.
2513מאן דכר שמיה – מי זכר שמו, כלומר מה ענין זה לכאן?
2514מאן דסיר וכו' – מי שבודק נכסיו בכל יום מוצא אסתרא (מטבע);
כלו' מרויח.
2515מאן יהיב וכו' – מי נותן לי רגלים של ברזל ונשמשך.
2516מבינתא וכו' – משערות ראשי עד צפרני רגלי.
2517מבית לבית וכו' – (כשאדם עוקר דירתו) מבית לבית (מפסיד) חלוק
(כתונת); ממקום למקום (מעיר לעיר) – נפש.
2518מברכותיו וכו' – מאופן ברכותיו.