📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2279–2338

2279

כגנתא וכו' – כגן כן הגנן.

↩ חזרה לטקסט
2280

כד הוינן וכו' – כשהיינו קטנים (נחשבנו) לאנשים, עתה שזקַנו – לילדים.

↩ חזרה לטקסט
2281

כד יחיפא וכו' – כשהבן יחף נזכר שלותו של בית אביו.

↩ חזרה לטקסט
2282

כד לא תעול וכו' – אם לא יכנס כל הדבר (של לשון הרע ללב השומע) יכנס חציו.

↩ חזרה לטקסט
2283

כד משלם וכו' – כשכלות השעורים מן הכד מנקשת ובאה (כלו' ממשמשת ובאה) מריבה בבית.

↩ חזרה לטקסט
2284

כד נים וכו' – כשנתנמנם ושכב (כלו', בלא עיון יפה) אמר אותה הלכה; וי"ג: "כי נים".

↩ חזרה לטקסט
2285

כד צבעין וכו' – כשהזקנים צובעים את זקניהם מלבינים עיקרי שערותיהם.

↩ חזרה לטקסט
2286

כד רגז וכו' – כשהרועה כועס על הצאן עושה למשכוכית (העז ההולכת בראש העדר) עוָרוֹן; כלו' כשאין הדור ראוי מנהיגיו גרועים.

↩ חזרה לטקסט
2287

כד תמוט וכו' – בירה (ארמון) שנתמוטטה בירה שמה, אשפה שנתרוממה (גל אשפה) אשפה שמה.

↩ חזרה לטקסט
2288

כד תספון כלה – כשהכלה לוקה נזכרת שבעת ימי המשתה.

↩ חזרה לטקסט
2289

כדמסיק תעלא – כמה שמוציא שועל מן השדה החרוש לאחר שהמחרשה כלתה ובערה את רוב העשבים והצמחים; כלו' דבר מועט.

↩ חזרה לטקסט
2290

כהלכתא וכו' – כהלכה בלא טעם.

↩ חזרה לטקסט
2291

כהנא וכו' – כהן מסייע (עוזר) לכהן.

↩ חזרה לטקסט
2292

כוי – מין בהמה שנולדה מן תיש וצביה, ולא הכריעו בה חכמים אם חיה היא או בהמה.

↩ חזרה לטקסט
2293

על מדת סדום – שאינו רוצה שיהנה חבירו אפילו כשהוא לא חסר.

↩ חזרה לטקסט
2294

כורא וכו' – דג, צלהו באחיו (במלח הבא מן המים), העלהו באביו (תנהו במים), אכלהו בבנו (בציר דגים) ושתה עליו מים.

↩ חזרה לטקסט
2295

כזוזא וכו' – כזוז (מטבע) מלמעלה, כסלע מלמטה; כלומר שהנקב שמלמעלה רחב כשיעור הזוז, חמתו מתרחבת למטה כשיעור הסלע.

↩ חזרה לטקסט
2296

כזורק וכו' – כחמת יין או מים שהיא חסרה וזורק לתוכה אבן שתתמלא, והיא תוספת שאין בה הנאה של כלום.

↩ חזרה לטקסט
2297

כזיתא פסחא וכו' – כזית קרבן פסח והלל בוקע הגג; כלו' מן הפסח מגיע לכל אחד רק כזית וקול קריאת ההלל בוקע גגות.

↩ חזרה לטקסט
2298

כזנב הלטאה – כלו' דבר מועט; ועי' סי' א'מב.

↩ חזרה לטקסט
2299

כחא וכו' – כח של היתר יפה.

↩ חזרה לטקסט
2300

כחמרא וכו' – כיין היושב על השמרים.

↩ חזרה לטקסט
2301

כחשא וכו' – תכחש (תעשה רזה) הקרקע ולא יכחש בעליה.

↩ חזרה לטקסט
2302

כי מיא וכו' – כמי הביצים בלבד, שאין בהם כדי נתינת טעם.

↩ חזרה לטקסט
2303

כי סלקת וכו' – כשתעלה לגג, כלו' כשתצא לדרך קרובה ביותר, יהיו מזונותיך אתך.

↩ חזרה לטקסט
2304

כי קאי וכו' – כשעומד רבי במסכת זו לא תשאלנו במסכת אחרת.

↩ חזרה לטקסט
2305

כי רחימתין וכו' – כשאהבתנו היתה עזה על רוחב החרב שכבנו, עכשיו שאין אהבתנו עזה מטה בת ששים אמה לא דיה לנו.

↩ חזרה לטקסט
2306

כיון דדש דש – כיון שהורגל (בדבר) הורגל.

↩ חזרה לטקסט
2307

כיון שהגיד – הָעֵד.

↩ חזרה לטקסט
2308

ככרום – מין עוף שמתהפך לכמה גוונים.

↩ חזרה לטקסט
2309

כיון… למשחית – למלאך־המות בשעת המגפה.

↩ חזרה לטקסט
2310

בדאי – שקרן.

↩ חזרה לטקסט
2311

כל אמת וכו' – אדם זה אחזתו אמת; כלו' שהוא חוזר הרבה על המלה אמת.

↩ חזרה לטקסט
2312

כל אנש וכו' – כל אדם ואדם זכותו בחפניו; כלו' הכל לפי מעשיו של אדם.

↩ חזרה לטקסט
2313

כל אנש ואנש סני וכו' – כל איש ואיש שונא את בן אומנותו.

↩ חזרה לטקסט
2314

כל אפין וכו' – כל הפנים שוות.

↩ חזרה לטקסט
2315

כל בר נש וכו' – עי' סי' א'שלב.

↩ חזרה לטקסט
2316

גו גופתיה – בקופתו.

↩ חזרה לטקסט
2317

כל גומרא וכו' – כל גחלת שאינה בוערת בזמנה לא תבער.

↩ חזרה לטקסט
2318

כל דאלים וכו' – כל מי שהוא חזק גובר.

↩ חזרה לטקסט
2319

תימה – פליאה.

↩ חזרה לטקסט
2320

כל דזמר וכו' – כל מה שמזמר המזמר אינו נכנס באזני המרקד; כלו' שומע ואינו מקבל מוסר.

↩ חזרה לטקסט
2321

כל דעבד וכו' – כל מה שעושה הקב"ה לטוב עושה.

↩ חזרה לטקסט
2322

כל דפרש וכו' – כל הפורש פורש מן הרוב.

↩ חזרה לטקסט
2323

כל דקפד וכו' – מי שמקפיד, מקפידין עמו.

↩ חזרה לטקסט
2324

כל דרקיק וכו' – כל הרוקק למעלה אל פניו נופל.

↩ חזרה לטקסט
2325

כל הדוחק וכו' – כלו' שרוצה להתגבר על מזלו.

↩ חזרה לטקסט
2326

שעה דוחקתו – נ"א: "שעה עומדת לו".

↩ חזרה לטקסט
2327

ידו על התחתונה – הורעה זכותו.

↩ חזרה לטקסט
2328

אחר הפה – כלו' אחר הפתרון.

↩ חזרה לטקסט
2329

כל היסורים וכו' – כלו' העניות שקולה כנגד כל היסורים שבעולם.

↩ חזרה לטקסט
2330

להדס שבמדבר – שאין נהנה מריחו הטוב.

↩ חזרה לטקסט
2331

כל הנותן עינו בכוסו – כל המשתכר.

↩ חזרה לטקסט
2332

מתמסכן – נעשה מסכן; כלו' בא לידי עניות.

↩ חזרה לטקסט
2333

כל הפוסל וכו' – מי שפוסל אחרים הוא עצמו פסול משפחה.

↩ חזרה לטקסט
2334

ובמומו פוסל – בפסול שיש בו הוא פוסל אחרים.

↩ חזרה לטקסט
2335

תבלין – סמים שנותנים טעם בתבשיל.

↩ חזרה לטקסט
2336

בלה – בלילה, תערובת.

↩ חזרה לטקסט
2337

ערבים – בתנח' נשא הגיר': "אחים הן".

↩ חזרה לטקסט
2338

כל יתר וכו' – כל דבר מיותר דומה לחסר.

↩ חזרה לטקסט