📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2219–2278

2219

טובל וכו' – וכן העושה תשובה ואינו מחזיר את הגזילה לבעליה.

↩ חזרה לטקסט
2220

קמעא – מועט.

↩ חזרה לטקסט
2221

טוט וכו' – תרועת השופר גם אוסרת וגם מתירה.

↩ חזרה לטקסט
2222

קיסם – שבב עץ; כלו' עבירה קטנה.

↩ חזרה לטקסט
2223

טום וכו' – סתום ולא תקציע, הקצע ולא תבנה; כלו' אם נגלה חור בכותל ביתך תתקנו מיד כשהוא במעוטו ולא תבוא לידי תקון גדול.

↩ חזרה לטקסט
2224

טוען וכו' – נושא עץ התליה (שהוא נתלה בו) על כתפו.

↩ חזרה לטקסט
2225

טלטולא וכו' – טלטולי איש קשים משל אשה.

↩ חזרה לטקסט
2226

טעמו, פגמו – מי שטעם מן הכוס פגם אותו לברכה.

↩ חזרה לטקסט
2227

טען וכו' – הלב נשא את רגליו.

↩ חזרה לטקסט
2228

טענו וכו' – תבע ממנו.

↩ חזרה לטקסט
2229

טפלי וכו' – טף תלוי בו; כלו' עליו לזוּן את ילדיו הקטנים.

↩ חזרה לטקסט
2230

טפשא וכו' – הטפש חושב שהכל טפשים.

↩ חזרה לטקסט
2231

יו"ד קרת וכו' – יו"ד קרת אני רואה כאן; מן יו"ד שהיא קטנה עשו עיר גדולה (ואמר כך על שם שיש עיר ששמה יודקרת); כלו' האריכו דברים בענין קטן.

↩ חזרה לטקסט
2232

יאה מסכנותא וכו' – יפה עניות לבת יעקב (לישראל) כרצועה אדומה על צוארו של סוס לבן.

↩ חזרה לטקסט
2233

יאה וכו' – נאה עניות ליהודים כרצועה אדומה לסוס לבן.

↩ חזרה לטקסט
2234

כעזקתא – כשלשלת, היינו רצועה. ויש קוראים: כערקתא; ועי' סי' א'קפג.

↩ חזרה לטקסט
2235

יארוד וכו' – התנין (שהוא אכזרי) הוליד והטיל על בני העיר; ונאמר זה על אב אכזרי שלא רצה לפרנס את בניו.

↩ חזרה לטקסט
2236

בעל השור – בעל שור נגח שהביאוהו לבית־דין.

↩ חזרה לטקסט
2237

מנה בן פרס – איש חשוב בנו של אב שאינו חשוב כ"כ (פרס חצי מנה).

↩ חזרה לטקסט
2238

ידים מוכיחות – דברים ברורים, ראיות מפורשות.

↩ חזרה לטקסט
2239

עסקניות – דרכן למשמש בכל דבר ואינן נקיות.

↩ חזרה לטקסט
2240

יהודה וכו' – בתלמוד מביא לענין הלכה אחת ראיה מן המקרא ועוד ממנהג שביהודה, ועל זה שואל: וכי צריך אתה להביא "עוד" סיוע וראיה ממנהג שביהודה למקרא מפורש?

↩ חזרה לטקסט
2241

יהון ליטין וכו' – ארורים השדיים שהיניקו את זה.

↩ חזרה לטקסט
2242

בידך – ביד הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
2243

לדוכן – למקום הגבוה שהכהנים נושאים שם כפיהם.

↩ חזרה לטקסט
2244

אני עולה – כלו' איני עובר על דברי חברי.

↩ חזרה לטקסט
2245

יוצק זהב וכו' – לשון קללה.

↩ חזרה לטקסט
2246

יורש וכו' – הבן רגלו של אביו הוא; כלו' דומה לאביו.

↩ חזרה לטקסט
2247

יחיד ורבים – אם חולקין בדבר יחיד ורבים.

↩ חזרה לטקסט
2248

יישר וכו' – יחזק כחך. לשון ברכה לחזוק ידים; ובאיכ"ר א' הגיר': "יישר חילך".

↩ חזרה לטקסט
2249

ייתי וכו' – יבוא (המשיח) ואיני רוצה לראותו, מפני הצרות הבאות בעקבות המשיח.

↩ חזרה לטקסט
2250

יכה יוסי וכו' – אין המקלל את השם נענש אלא אם כן העידו עליו שקלל את השם בשם, והעדים בבית דין, בשעת הגדתם, מכנים מפני הכבוד, ואומרים תחת השם "יוסי"; ומשמשים בדבור זה בדרך חדוד על אדם שגורם רעה לעצמו.

↩ חזרה לטקסט
2251

ינקותא וכו' – הילדות היא כליל של ורדים (עטרת שושנים), הזקנה כליל של קוצים.

↩ חזרה לטקסט
2252

ממרקין – מצרפין, מטהרין.

↩ חזרה לטקסט
2253

יערב לכם וכו' – ינעם לכם. וברכה היא שמברכין את הסועדים.

↩ חזרה לטקסט
2254

ספסוף – מין חרובים גרועים.

↩ חזרה לטקסט
2255

אפרסקים – (פפירזיך).

↩ חזרה לטקסט
2256

כך במקור; צריך להיות: פאה פ ז ה"ג.

↩ חזרה לטקסט
2257

יפיותו וכו' – כלו' חכמתו של יון, שהוא מזרע יפת, תהיה באהלי ישראל, שהוא מזרע שם.

↩ חזרה לטקסט
2258

יפתח – שהיה מקלי השופטים.

↩ חזרה לטקסט
2259

כשמואל – הנביא.

↩ חזרה לטקסט
2260

מוניטון – מטבע; כלו' שם ופרסום.

↩ חזרה לטקסט
2261

יציבא וכו' – האזרח בארץ והגר בשמי שמים?

↩ חזרה לטקסט
2262

מתגבר – בקיד' ל. הגיר': "מתחדש".

↩ חזרה לטקסט
2263

יקוב וכו' – כלו' מעמידים על כל חומר הדין.

↩ חזרה לטקסט
2264

מתוכה מסרחת – כלו' סבת סרחונה מתוכה עצמה.

↩ חזרה לטקסט
2265

ירעה עד שיסתאב – ימתינו עד שיפּול בו מום.

↩ חזרה לטקסט
2266

מאתים – זוז.

↩ חזרה לטקסט
2267

מנה – מאה זוז.

↩ חזרה לטקסט
2268

ונשכר – מרויח.

↩ חזרה לטקסט
2269

ישן – יין ישן.

↩ חזרה לטקסט
2270

יש רוצה – ליתן צדקה.

↩ חזרה לטקסט
2271

כרכים – ערים גדולות.

↩ חזרה לטקסט
2272

יתברכון וכו' – יתברכו השדיים שכן היניקו (בן חכם) והמעיים שכן הוציאו (בן חכם).

↩ חזרה לטקסט
2273

כבד את רופאך וכו' – עי' למעלה סי' קיח.

↩ חזרה לטקסט
2274

כבדהו וכו' – את האורח.

↩ חזרה לטקסט
2275

פולטו – מוציאו.

↩ חזרה לטקסט
2276

כבר יהבון וכו' – כבר נתנו מגל בין שוקיו של אותו איש; כלו' הקדימו ונתנו מכשול לפניו.

↩ חזרה לטקסט
2277

כבר צוחו וכו' – כבר צעקו (על הדבר) הראשונים שהיו לפניך.

↩ חזרה לטקסט
2278

כגון דא וכו' – כגון זה צריך רב.

↩ חזרה לטקסט