📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2099–2158

2099

חמר גמל – אדם המנהיג חמור וגמל, החמור הולך לפניו והגמל מאחוריו, והוא צריך לפנות לכאן ולכאן; משל על שאלה שאין להכריע בה.

↩ חזרה לטקסט
2100

הרי שלחן וכו' – כלו' הכל מוכן ואין אנו יכולים להשתמש בזה.

↩ חזרה לטקסט
2101

הריני כפרת וכו' – כך אומרים על מת שחייבים בכבודו.

↩ חזרה לטקסט
2102

חגר על־גבי סומא – פסח על־גבי עוור.

↩ חזרה לטקסט
2103

הררים התלויים בשערה – הלכות גדולות התלויות ברמז של מקרא מועט.

↩ חזרה לטקסט
2104

השפלתי וכו' – כשאני משפיל את עצמי מגביהים אותי וכשאני מגביה את עצמי משפילים אותי.

↩ חזרה לטקסט
2105

חשש – כאב.

↩ חזרה לטקסט
2106

התקן וכו' – הכן עצמך בחדר המבוא קודם שתבוא לחדר הפנימי.

↩ חזרה לטקסט
2107

הותרה הרצועה – כלו' חפשי הוא ויכול לעשות כרצונו.

↩ חזרה לטקסט
2108

וא"ו דכתיב וכו' – אות ואו שכתובה על בְּקַעַת עץ, שאינה ניכרת מחמת החריצין והפגימות של הבקעת; כלו' טעם שאינו נכון.

↩ חזרה לטקסט
2109

ויקרא י"ט, יח.

↩ חזרה לטקסט
2110

דברים א', א.

↩ חזרה לטקסט
2111

בראשית א', לא.

↩ חזרה לטקסט
2112

וחי בהם – במצוות התורה.

↩ חזרה לטקסט
2113

ויקרא י"ח, ה.

↩ חזרה לטקסט
2114

ולא שימות בהם – שפקוח נפש דוחה מצוות שבתורה.

↩ חזרה לטקסט
2115

וי – אוי.

↩ חזרה לטקסט
2116

ירודין – מושפלים ובזויים.

↩ חזרה לטקסט
2117

וי לא לאלפא וכו' – אוי לה לספינה שהלכה בלא תשלומי מכס; כלו' אוי לו למת בלא תשובה.

↩ חזרה לטקסט
2118

וי להאי וכו' – אוי ליופי זה שמרקיב בארץ.

↩ חזרה לטקסט
2119

וי ליה למאן וכו' – אוי לו למי שאינו יודע בין טוב לרע.

↩ חזרה לטקסט
2120

וי מביתא וכו' – אוי מבפנים ואוי מבחוץ.

↩ חזרה לטקסט
2121

וכי בכדי וכו' – וכי לחנם ספדו הספדנים?

↩ חזרה לטקסט
2122

לבני לויה – לבני חבורה שהולכין עמם יחד בדרך.

↩ חזרה לטקסט
2123

ולא תהא כהנת וכו' – כלו' וכי הכהנית (בת כהן) אינה חשובה כפונדקית (כבעלת בית מלון)?

↩ חזרה לטקסט
2124

ותו לא מידי – ויותר אין כלום.

↩ חזרה לטקסט
2125

זבורא ועקרבא – דבורה ועקרב. וזה נאמר על "רָעות שנעשות צרות זו לזו", שאם עקצו את האדם דבורה ועקרב אין לו תקנה, שלעקיצת דבורה יפים מים צוננים ולעקיצת עקרב מים חמים.

↩ חזרה לטקסט
2126

זבן וכו' – קנה ומכור (לא לשם ריוח) נקרא סוחר?

↩ חזרה לטקסט
2127

זבנת וכו' – קנית (חֵפץ) מצאת (הרווחת), מכר – אִבֵּד (הפסיד) שהממון יכלה.

↩ חזרה לטקסט
2128

מירתת – חרד ומתירא.

↩ חזרה לטקסט
2129

זו אינה צריכה לפנים – אין צורך להכניס קושיא זו בבית המדרש.

↩ חזרה לטקסט
2130

זו צריכה וכו' – כלו' דבר זה צריך עיון מרובה.

↩ חזרה לטקסט
2131

זודאי וכו' – צידתי קלה (מועטת) והדרך רחוקה.

↩ חזרה לטקסט
2132

זוזא כזוזי – זוז (אחד) דומה לזוזים (הרבה).

↩ חזרה לטקסט
2133

זוזא לעללא וכו' – זוז לתבואה אינו מצוי ולצרה מצוי.

↩ חזרה לטקסט
2134

מפרכסות – צובעות ומקשטות.

↩ חזרה לטקסט
2135

זיל וכו' – לך וקרא בבית הרב; כלו' אפי' תינוקות של בית רבן יודעין אותו.

↩ חזרה לטקסט
2136

זילא ליה וכו' – דבר זה נאמר בעבד, ששפחה כנענית חביבה עליו מבת חורין, שהכנענית בזויה בעיניו ומזלזל בה בכל תאוותו, ושכיחה היא לו, ונוהגת עמו בפריצות.

↩ חזרה לטקסט
2137

נעשית לו – התורה.

↩ חזרה לטקסט
2138

זכה עוזרתו – את המקרא "אעשה לו עזר כנגדו" (בר' ב', יח) הוא דורש: זכה הבעל – אשתו עֵזר לו, ואם לאו – היא כנגדו.

↩ חזרה לטקסט
2139

זכין וכו' – זוכין בשבילו.

↩ חזרה לטקסט
2140

זלת וכו' – הוזלה התבואה.

↩ חזרה לטקסט
2141

לחוד – לבד.

↩ חזרה לטקסט
2142

זמרא וכו' – זמר בבית חורב בסף; כלו' בית שזמר בתוכו תמיד סופו להחרב.

↩ חזרה לטקסט
2143

זנותא וכו' – זנות בבית כתולעת לשומשמין; כלו' מהרסת ומכלה כרקב.

↩ חזרה לטקסט
2144

אשמאי – בעל עבירות.

↩ חזרה לטקסט
2145

מטרפת – מתבלבלת.

↩ חזרה לטקסט
2146

זרוק חוטרא וכו' – זרוק מטה וכו' – כלו' כל דבר נמשך לשרשו.

↩ חזרה לטקסט
2147

זרוק מרה – הטל קצת אימה.

↩ חזרה לטקסט
2148

ונשכר – מרויח.

↩ חזרה לטקסט
2149

מתרועעת – נהרסת.

↩ חזרה לטקסט
2150

חבוט וכו' – הכה מכתך שהיא טובה לקליטה (לקליטת דברי תורה).

↩ חזרה לטקסט
2151

חבל – אוי; ועי' סי' ץצח.

↩ חזרה לטקסט
2152

חבל על דאבדין וכו' – וי על אלו שאבדו ואינם נמצאים.

↩ חזרה לטקסט
2153

חבל על דלית וכו' – וי על זה שאין לו חצר ועושה שער לחצר.

↩ חזרה לטקסט
2154

בית בוקיא – שם מקום שתרנגוליו חצופים.

↩ חזרה לטקסט
2155

חברותא וכו' – כלו' וכי מקילין ראש ונוהגין מנהג חברים בהקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
2156

חברך חברא וכו' – חברך יש לו חבר וחברו של חברך אף הוא יש לו חבר.

↩ חזרה לטקסט
2157

חברך מית וכו' – [אם אמרו לך] חברך מת – תאמין, חברך נתעשר אל תאמן.

↩ חזרה לטקסט
2158

חברך קריך וכו' – חברך קרא לך חמור תן אוכף (כר) על גבך; ועי' סי' שצב.

↩ חזרה לטקסט