📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1919–1978

1919

גיפא וכו' – מנאפת בתפוחים (באתנן של תפוחים) וחולקת (אתננה) לחילים.

↩ חזרה לטקסט
1920

גירא וכו' – חץ בעיני השטן; מי שמתגרה בשטן אומר לו כך.

↩ חזרה לטקסט
1921

גיראה וכו' – החַצָּץ (העושה חצים) נהרג בחצו; כלו' מפועל ידיו ישולם לו.

↩ חזרה לטקסט
1922

גלגול מחלות – הגלגול שעתידין המתים להתגלגל לא"י במערות עפר תחת הקרקע.

↩ חזרה לטקסט
1923

גלגל וכו' – המזל והעושר אינם קבועים ועומדים במקום אחד.

↩ חזרה לטקסט
1924

גמירי דמיהב וכו' – מקובלים אנו שנותנין (מן השמים), אבל אין נוטלין (בחזרה).

↩ חזרה לטקסט
1925

טבא וגו' – הטוב לא יהיה רע.

↩ חזרה לטקסט
1926

גמלא אזל וכו' – הגמל הלך לבקש קרנים, ואזניו שהיו לו נכרתו ממנו; והוא משל על מי שבא לבקש שכר ונמצא מפסיד.

↩ חזרה לטקסט
1927

גמלא במדי וכו' – הגמל רוקד במדי על הקב, הרי קב והרי גמל והרי מדי ואינו רוקד; כלומר הרוצה לשקר ירחיק עדותו.

↩ חזרה לטקסט
1928

גמרא וכו' – למוד תלמוד ויהא לך לזמר; כך אומרים לתלמיד שוטה שלומד ואינו מבין.

↩ חזרה לטקסט
1929

גנבא וכו' – גנב על פי מחתרת קורא לשמים; כלו' מתפלל שתעלה בידו גנבתו.

↩ חזרה לטקסט
1930

דמי – דומה.

↩ חזרה לטקסט
1931

גרגרת וכו' – כלו' זוללות מכלה את הממון.

↩ חזרה לטקסט
1932

גרמא וכו' – עצם שנפלה בחלקך בין טובה ובין רעה גררנה; כלו' שמח בחלקך.

↩ חזרה לטקסט
1933

גרעתיה וכו' – גלחת את הארמי (הנכרי) ויפה בעיניו, האחז אש בזקנו ולא תשבע ממנו שחוק; כלו' לגלג עליו כמה שאתה יכול.

↩ חזרה לטקסט
1934

דאגר וכו' – השוכר גן (אחד) אוכל צפרים, השוכר גנים צפרים אוכלים אותו; כלו' מרבה נכסים מרבה הפסד, שאי־אפשר לו לטפל בהם כראוי.

↩ חזרה לטקסט
1935

דא קני וכו' – אם קנה זו (כלומר דעה) מה חסר, ואם לא קנה זו מה קנה?

↩ חזרה לטקסט
1936

דאכא בארעא וכו' – מה שיש בארץ אין אתה יודע, ותדע מה שיש ברקיע?

↩ חזרה לטקסט
1937

דאכל אליתא וכו' – האוכל אליה (סעודה שמנה) נחבא בעלייה (מפני בעלי חובותיו), והאוכל ירק שוכב על אשפות העיר (במקום גלוי ואינו מתירא משום אדם). "אליתא־עליתא", "קקולי־אקיקלי" – לשון נופל על לשון.

↩ חזרה לטקסט
1938

דאכל בהדא וכו' – האוכל קור זה (קליפה רכה של ענף תמר) ילקה בשבט זה (שממנה נתפצלה הקליפה); כלו' הרעה בעצמה מייסרת את העושה אותה.

↩ חזרה לטקסט
1939

דאכל מן חבריה וכו' – האוכל משל חבירו מתבייש להסתכל בו.

↩ חזרה לטקסט
1940

דאשתמש וכו' – המשתמש בכתר (של תורה) חולף מן העולם.

↩ חזרה לטקסט
1941

דביש ליה וכו' – מי שרע לו בעיר זו ואינו הולך לעיר אחרת.

↩ חזרה לטקסט
1942

דבר – מנהיג.

↩ חזרה לטקסט
1943

בהוה – במה שמצוי ושכיח.

↩ חזרה לטקסט
1944

צריך רבי – צריך לשאול עליו את הרב.

↩ חזרה לטקסט
1945

שנתחבט – שנתקשה ונתייגע.

↩ חזרה לטקסט
1946

בקנה – כלו' בדרך קלה.

↩ חזרה לטקסט
1947

כך במקור, וצריך להיות: בר' לא: (הערת פרויקט בן־יהודה)

↩ חזרה לטקסט
1948

לשון הבאי – דברי גוזמא והפלגה.

↩ חזרה לטקסט
1949

לא מעלין וכו' – כלו' אין בהם ממש.

↩ חזרה לטקסט
1950

דברים בגו – כוונה מיוחדת יש בתוך דבר זה.

↩ חזרה לטקסט
1951

כבשונו של עולם – סתרי עולם.

↩ חזרה לטקסט
1952

דברים שעומדים וכו' – כלו' חשובים ביותר.

↩ חזרה לטקסט
1953

דדא ביה וכו' – מי שיש בו זו (דעת) הכל בו, מי שאין בו זו מה יש בו?

↩ חזרה לטקסט
1954

בקופסא – בארגז.

↩ חזרה לטקסט
1955

שכפאו – שהכריחו.

↩ חזרה לטקסט
1956

דוק בככי וכו' – טחון בשנים ותמצא (כח) בפסיעות הרגלים; כלו' אכילה נותנת כח בגוף.

↩ חזרה לטקסט
1957

פרנס – מנהיג.

↩ חזרה לטקסט
1958

דזקיף וכו' – מי שיש לו תלוי במשפחתו אל תאמר לו תלה את הדג; שלא להזכירו גנאי משפחתו.

↩ חזרה לטקסט
1959

דחה אבן וכו' – כלו' הוסיף לו מכשול.

↩ חזרה לטקסט
1960

דחיתי… בקש – בדבר קל שאין בו ממש.

↩ חזרה לטקסט
1961

בשעתה – בשעה שהיא באה, ולא לדאוג עליה מקודם.

↩ חזרה לטקסט
1962

דיו לבא וכו' – אין למדין דבר מחברו בדין קל־וחומר; כלו' די לו לנלמד שיהא דומה לנידון (דבר שממנו מלמדין) ולא שיהא חמור ממנו.

↩ חזרה לטקסט
1963

כרבו – כאדונו.

↩ חזרה לטקסט
1964

דין הנין וכו' – אלו טובים בעיני ואלו אינם טובים בעיני.

↩ חזרה לטקסט
1965

דינא דמלכותא וכו' – דין של מלכות דין.

↩ חזרה לטקסט
1966

דכאב ליה וכו' – מי שכואב לו כאב הולך לרופא.

↩ חזרה לטקסט
1967

דלא מוסיף וכו' – מי שאינו מוסיף על תורתו ישתכח ממנו גם מה שלמד.

↩ חזרה לטקסט
1968

דליוה לרטיבא וכו' – הרימו עץ לח (שאינו ראוי להסקה) מפני שיש לו צורך במקומו.

↩ חזרה לטקסט
1969

דלת הננעלת וכו' – כלו' מי שהורע מזלו אין מיטיבין לו במהרה.

↩ חזרה לטקסט
1970

דמבי דינא וכו' – מי שנטלו בית־דין את לבושו כדי לפרוע חוב לאחרים יזמר זמר וילך לדרכו; כלו' יקבל עליו את הדין.

↩ חזרה לטקסט
1971

דמי פומיה וכו' – פיו דומה כאילו לא טעם תבשיל; כלו' תאבונו גדול ביותר.

↩ חזרה לטקסט
1972

טעים – בבר' סב הגיר': "שריף" (גמע).

↩ חזרה לטקסט
1973

דמים וכו' – דמים משמעו (פירושו) שתים (דם וממון).

↩ חזרה לטקסט
1974

דמלפא וכו' – למודת שכול (במיתת בנים) אינה מתיראת עוד.

↩ חזרה לטקסט
1975

דנכית ליה וכו' – מי שנשכו נחש, החבל (שדומה לנחש) מפחידו.

↩ חזרה לטקסט
1976

דנפח וכו' – הנופח בכוסו (ששוהה ואינו שותה מיד) אינו צמא.

↩ חזרה לטקסט
1977

דנפסא וכו' – מי שבעלה נפץ (מנפץ צמר, והיא אומנות פחותה) קוראתו בסף הבית ויושבת; כלו' אשתו מתכבדת בו בפני הכל.

↩ חזרה לטקסט
1978

דנפק וכו' – היוצא ממך (כלו' בנך) מלמדך עצה.

↩ חזרה לטקסט