הערות וביאורים · 1919–1978
1919גיפא וכו' – מנאפת בתפוחים (באתנן של תפוחים) וחולקת (אתננה)
לחילים.
1920גירא וכו' – חץ בעיני השטן; מי שמתגרה בשטן אומר לו כך.
1921גיראה וכו' – החַצָּץ (העושה חצים) נהרג בחצו; כלו' מפועל
ידיו ישולם לו.
1922גלגול מחלות – הגלגול שעתידין המתים להתגלגל לא"י במערות עפר
תחת הקרקע.
1923גלגל וכו' – המזל והעושר אינם קבועים ועומדים במקום אחד.
1924גמירי דמיהב וכו' – מקובלים אנו שנותנין (מן השמים), אבל אין
נוטלין (בחזרה).
1925טבא וגו' – הטוב לא יהיה רע.
1926גמלא אזל וכו' – הגמל הלך לבקש קרנים, ואזניו שהיו לו נכרתו
ממנו; והוא משל על מי שבא לבקש שכר ונמצא מפסיד.
1927גמלא במדי וכו' – הגמל רוקד במדי על הקב, הרי קב והרי גמל
והרי מדי ואינו רוקד; כלומר הרוצה לשקר ירחיק עדותו.
1928גמרא וכו' – למוד תלמוד ויהא לך לזמר; כך אומרים לתלמיד שוטה
שלומד ואינו מבין.
1929גנבא וכו' – גנב על פי מחתרת קורא לשמים; כלו' מתפלל שתעלה
בידו גנבתו.
1931גרגרת וכו' – כלו' זוללות מכלה את הממון.
1932גרמא וכו' – עצם שנפלה בחלקך בין טובה ובין רעה גררנה; כלו'
שמח בחלקך.
1933גרעתיה וכו' – גלחת את הארמי (הנכרי) ויפה בעיניו, האחז אש
בזקנו ולא תשבע ממנו שחוק; כלו' לגלג עליו כמה שאתה יכול.
1934דאגר וכו' – השוכר גן (אחד) אוכל צפרים, השוכר גנים צפרים
אוכלים אותו; כלו' מרבה נכסים מרבה הפסד, שאי־אפשר לו לטפל בהם כראוי.
1935דא קני וכו' – אם קנה זו (כלומר דעה) מה חסר, ואם לא קנה זו
מה קנה?
1936דאכא בארעא וכו' – מה שיש בארץ אין אתה יודע, ותדע מה שיש
ברקיע?
1937דאכל אליתא וכו' – האוכל אליה (סעודה שמנה) נחבא בעלייה (מפני
בעלי חובותיו), והאוכל ירק שוכב על אשפות העיר (במקום גלוי ואינו מתירא
משום אדם). "אליתא־עליתא", "קקולי־אקיקלי" – לשון נופל על לשון.
1938דאכל בהדא וכו' – האוכל קור זה (קליפה רכה של ענף תמר) ילקה
בשבט זה (שממנה נתפצלה הקליפה); כלו' הרעה בעצמה מייסרת את העושה אותה.
1939דאכל מן חבריה וכו' – האוכל משל חבירו מתבייש להסתכל בו.
1940דאשתמש וכו' – המשתמש בכתר (של תורה) חולף מן העולם.
1941דביש ליה וכו' – מי שרע לו בעיר זו ואינו הולך לעיר אחרת.
1943בהוה – במה שמצוי ושכיח.
1944צריך רבי – צריך לשאול עליו את הרב.
1945שנתחבט – שנתקשה ונתייגע.
1946בקנה – כלו' בדרך קלה.
1947כך במקור, וצריך להיות: בר' לא: (הערת פרויקט בן־יהודה)
1948לשון הבאי – דברי גוזמא והפלגה.
1949לא מעלין וכו' – כלו' אין בהם ממש.
1950דברים בגו – כוונה מיוחדת יש בתוך דבר זה.
1951כבשונו של עולם – סתרי עולם.
1952דברים שעומדים וכו' – כלו' חשובים ביותר.
1953דדא ביה וכו' – מי שיש בו זו (דעת) הכל בו, מי שאין בו זו מה
יש בו?
1956דוק בככי וכו' – טחון בשנים ותמצא (כח) בפסיעות הרגלים; כלו'
אכילה נותנת כח בגוף.
1958דזקיף וכו' – מי שיש לו תלוי במשפחתו אל תאמר לו תלה את הדג;
שלא להזכירו גנאי משפחתו.
1959דחה אבן וכו' – כלו' הוסיף לו מכשול.
1960דחיתי… בקש – בדבר קל שאין בו ממש.
1961בשעתה – בשעה שהיא באה, ולא לדאוג עליה מקודם.
1962דיו לבא וכו' – אין למדין דבר מחברו בדין קל־וחומר; כלו' די
לו לנלמד שיהא דומה לנידון (דבר שממנו מלמדין) ולא שיהא חמור ממנו.
1964דין הנין וכו' – אלו טובים בעיני ואלו אינם טובים בעיני.
1965דינא דמלכותא וכו' – דין של מלכות דין.
1966דכאב ליה וכו' – מי שכואב לו כאב הולך לרופא.
1967דלא מוסיף וכו' – מי שאינו מוסיף על תורתו ישתכח ממנו גם מה
שלמד.
1968דליוה לרטיבא וכו' – הרימו עץ לח (שאינו ראוי להסקה) מפני שיש
לו צורך במקומו.
1969דלת הננעלת וכו' – כלו' מי שהורע מזלו אין מיטיבין לו במהרה.
1970דמבי דינא וכו' – מי שנטלו בית־דין את לבושו כדי לפרוע חוב
לאחרים יזמר זמר וילך לדרכו; כלו' יקבל עליו את הדין.
1971דמי פומיה וכו' – פיו דומה כאילו לא טעם תבשיל; כלו' תאבונו
גדול ביותר.
1972טעים – בבר' סב הגיר': "שריף" (גמע).
1973דמים וכו' – דמים משמעו (פירושו) שתים (דם וממון).
1974דמלפא וכו' – למודת שכול (במיתת בנים) אינה מתיראת עוד.
1975דנכית ליה וכו' – מי שנשכו נחש, החבל (שדומה לנחש) מפחידו.
1976דנפח וכו' – הנופח בכוסו (ששוהה ואינו שותה מיד) אינו צמא.
1977דנפסא וכו' – מי שבעלה נפץ (מנפץ צמר, והיא אומנות פחותה)
קוראתו בסף הבית ויושבת; כלו' אשתו מתכבדת בו בפני הכל.
1978דנפק וכו' – היוצא ממך (כלו' בנך) מלמדך עצה.