📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1799–1858

1799

אתרנגולא וכו' – על תרנגול ותרנגולת חרבה עיר טור־מלכא.

↩ חזרה לטקסט
1800

אתרתי תלת וכו' – על שנים שלשה (חטאים) הגנב לא נהרג, אבל סופו להריגה.

↩ חזרה לטקסט
1801

אתתא בהדי וכו' – האשה עם השיחה פלך, האשה מדברת וטווה בפלך בבת אחת; כלו' יודעת להטות את דבורה לטובתה כדרך שהיא מטה את הפלך בטוויה.

↩ חזרה לטקסט
1802

אתתך גוצא וכו' – אשתך נמוכה שחֵה ולחש לה; כלו' אם קטנה היא בקומה כפוף את קומתך לדבר אליה ולשאול בעצתה.

↩ חזרה לטקסט
1803

ונפשפש – נחפש.

↩ חזרה לטקסט
1804

שלא יעלו חלודה – שלא יתעפשו.

↩ חזרה לטקסט
1805

מסיעין אותו – מן השמים.

↩ חזרה לטקסט
1806

באתר דלית וכו' – במקום שאין איש, שם הוי איש (ועיין "במקום שאין" וכו').

↩ חזרה לטקסט
1807

באתרא דמרי ביתא וכו' – במקום שבעל־הבית תולה כלי־זינו שם הרועה הנקלה תולה את כדו.

↩ חזרה לטקסט
1808

בבואה דבבורה – צִלו של צל.

↩ חזרה לטקסט
1809

בדידי הוה עובדא – בי היה המעשה.

↩ חזרה לטקסט
1810

בדיל רבה וכו' – בזכות הרב היה אוכל התלמיד.

↩ חזרה לטקסט
1811

בהא נחתינן וכו' – בזה אנו יורדים ובזה אנו עולים; כלו' הרי בזה אנו עסוקים.

↩ חזרה לטקסט
1812

בהדי הוצא וכו' – עם הקוץ לוקה הכרוב; כלו' הצדיק נענש בשביל הרשע שכנו.

↩ חזרה לטקסט
1813

בהדי כבשי וכו' – מה לך עם סודותיו של הקב"ה? כלו' אין לך עסק בנסתרות.

↩ חזרה לטקסט
1814

בוצין וכו' – כל קשוא מאבו (מראשית צמיחתו) ידוע (ניכר).

↩ חזרה לטקסט
1815

בוצינא טב וכו' – הקשוא (שהוא קטן) טוב מדלעת.

↩ חזרה לטקסט
1816

בור ששתית וכו' – כלו' אל תהא כפוי טובה.

↩ חזרה לטקסט
1817

בזכות וכו' – בזכות המטבע הגדולה נתלקטו אף המטבעות הקטנות.

↩ חזרה לטקסט
1818

בחברתה וכו' – בחברתה ולא בקוץ; כלו' האשה נפגעת יותר מקנאתה בחברתה משהיא נפגעת מן הקוץ.

↩ חזרה לטקסט
1819

בחקל דאית וכו' – בשדה שיש בו הרים אל תדברי דברי סודות, שאזנים להרים.

↩ חזרה לטקסט
1820

איזגורין – נ"א: "אוגרין".

↩ חזרה לטקסט
1821

בטלה דעתו וכו' – כלומר אין משגיחין בו.

↩ חזרה לטקסט
1822

בייא תותבא וכו' – אוי כשגר־תושב מגרש את אדון הבית.

↩ חזרה לטקסט
1823

בין דין לדין וכו' – בין זה לזה אבדה עלובה זו.

↩ חזרה לטקסט
1824

בין חיתא וכו' – בין המילדת והיולדת הלך (אבד) בן העלובה.

↩ חזרה לטקסט
1825

בין יממא וכו' – בין יום ללילה אין בני אדם טועים, ומכירים הם להבדיל.

↩ חזרה לטקסט
1826

בין מדידה וכו' – בין משלה (מנוצות שלה) ובין לא משלה מתקשטת בת קבריא (מין עוף ממיני העורבים; נ"א: "קרביא").

↩ חזרה לטקסט
1827

בין קניא וכו' – מה לשווילנאי (שם אשה) בין קנים וערבי נחל, שאין דרכה להיות שם, ובודאי לשם עבירה הלכה.

↩ חזרה לטקסט
1828

בת מימר שירה – יכולה לומר שירה?

↩ חזרה לטקסט
1829

בירא וכו' –עי' סי' ךכה.

↩ חזרה לטקסט
1830

ביש גדא וכו' – כלו' רע מזל.

↩ חזרה לטקסט
1831

בירה – מגדל.

↩ חזרה לטקסט
1832

בכי ליה למר וכו' – בוכים ולא ידע, שוחקים ולא ידע, אוי לו לאדם שאינו יודע בין טוב לרע.

↩ חזרה לטקסט
1833

בל תשחית וכו' – האסור על השחתת הגוף גדול משל השחתת ממון.

↩ חזרה לטקסט
1834

גחלת יוקדת – מין תולעת שמאירה בלילה כגחלת.

↩ חזרה לטקסט
1835

שאדם מודד – לאחרים.

↩ חזרה לטקסט
1836

במופלא – בנעלם.

↩ חזרה לטקסט
1837

במזונותי וכו' – כך אומר העוף שנתון בכלוב לחבירו שנתקנא בו על מזונותיו המוכנים לו מיד בעליו.

↩ חזרה לטקסט
1838

במפתח בבי וכו' – אם בפתיחת הדלתות גשם, אתה חמר, קפל שקך וישן; כלו' אם יצא החמר בבוקר מפתח ביתו להביא תבואה וראה גשמים יורדים ישוב וישכב לישון, מפני שהתבואה תהיה בזול ולא ישתכר.

↩ חזרה לטקסט
1839

במקום שבעלי תשובה עומדים – בעולם־הבא.

↩ חזרה לטקסט
1840

שהלסטים מקפח – שהגזלן הורג.

↩ חזרה לטקסט
1841

במתא שמאי וכו' – בעיר – שמי, שלא בעיר – שמלתי; כלו' האדם במקום מושבו מכובד בשביל שמו הטוב, ושלא במקומו מכבדין אותו לפי מלבושיו.

↩ חזרה לטקסט
1842

בן־נח – נכרי.

↩ חזרה לטקסט
1843

על פחות משוה פרוטה – של גזילה.

↩ חזרה לטקסט
1844

נדון על שם סופו – התורה החמירה ענשו מפני שסופו להעשות רוצח.

↩ חזרה לטקסט
1845

מנולתן – מגנה את יפין.

↩ חזרה לטקסט
1846

בניך וכו' – כשמתה אשתו של אדם ומכניס אשה שניה בבית.

↩ חזרה לטקסט
1847

הפקיד – טמן.

↩ חזרה לטקסט
1848

מטפל – עוסק.

↩ חזרה לטקסט
1849

יכנס בעביה וכו' – כשמעבירין קורה ממקום למקום בעל הקורה בעצמו נושא בחלקה העבה והכבד ביותר; כלו' מי שהדבר נוגע אליו טורח בו יותר מאחרים. ובב"ר מב הגיר: טען בעביה.

↩ חזרה לטקסט
1850

בעקבות וכו' – בעקבות המשיח (לפני בואו) תרבה העזות.

↩ חזרה לטקסט
1851

בפלגות וכו' – בחצי פיך אתה אומר או בכל פיך?

↩ חזרה לטקסט
1852

בקדרה שבשלו וכו' – כלו' מה שזממו לאחרים נעשה להם.

↩ חזרה לטקסט
1853

בקי – יודע ומכיר היטב.

↩ חזרה לטקסט
1854

בקעה מצא – כלו' מקום פרוץ.

↩ חזרה לטקסט
1855

בר בי־רב וכו' – תלמיד של יום אחד.

↩ חזרה לטקסט
1856

בר ברך וכו' – בן בנך ימכור שעוה ואתה לא תצטער; כלו' אין לך לדאוג למה שיהא אחריך.

↩ חזרה לטקסט
1857

בר מיחם וכו' – מחמם תנורים, מלקק קערות, מרקד בבית משתה. וכולם שמות של גנאי לאנשים ריקים ופוחזים והולכי בטל.

↩ חזרה לטקסט
1858

ברא מזכה אבא – הבן מזכה את אביו.

↩ חזרה לטקסט