📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1740–1798

1740

יש לך בטלים הרבה – יזדמנו לך הרבה דברים שיבטלו אותך.

↩ חזרה לטקסט
1741

לא חפצתם – דברי תורה.

↩ חזרה לטקסט
1742

מקרולפרוס – גדול בקומה ביותר.

[במקור כתוב "מִקְרוֹלַפְרוֹס", אך צריך להיות מַקְרוֹלַפְרוֹס – הערת פרויקט בן־יהודה].

↩ חזרה לטקסט
1743

ננס – קטן בקומה.

↩ חזרה לטקסט
1744

אם יום תעזבה וכו' – כשתעזוב את התורה יום אחד וכו'.

↩ חזרה לטקסט
1745

א"כ לא שבקת וכו' – אם כן לא הנחת חיים לבריות.

↩ חזרה לטקסט
1746

נתת דבריך לשעורין – כלו' שאין מדה קבועה בדבריך.

↩ חזרה לטקסט
1747

מנול זה – יצר הרע.

↩ חזרה לטקסט
1748

לבית המדרש – כלו' לתורה.

↩ חזרה לטקסט
1749

אמסר עלמא וכו' – נמסר עולם בידי הטפשים.

↩ חזרה לטקסט
1750

אמר במאי וכו' – אם אמר לך אדם: במה אוכל את הפת, קח את הפת ממנו, לפי שאינו רעב ביותר.

↩ חזרה לטקסט
1751

לפעלא טבא – למי שעושה מעשה טוב.

↩ חזרה לטקסט
1752

יישר – יחזק.

↩ חזרה לטקסט
1753

אנא לא חילק וכו' – אני איני יודע לא את חילק ולא את בילק (חילק ובילק שמות סתם הם).

↩ חזרה לטקסט
1754

אנהו אכלי וכו' – הם אוכלין ואנו מברכין?

↩ חזרה לטקסט
1755

אנוס וכו' – אדם שעבר עבירה מתוך אונס הקב"ה פטרו מעונש.

↩ חזרה לטקסט
1756

אנן בדידן וכו' – אנו בשלנו והם בשלהם.

↩ חזרה לטקסט
1757

אנש בתר וכו' – אדם הולך אחר חמורו.

↩ חזרה לטקסט
1758

אסא דקאי וכו' – הדס העומד בין הקוצים הדס שמו והדס קוראין לו.

↩ חזרה לטקסט
1759

אסיא, אסי חגרתך – רופא, רפא את פסחותך; כלו' רַפּא עצמך תחלה.

↩ חזרה לטקסט
1760

אסיא דמגן וכו' – רופא של חנם שוה חנם; כלו' אין רפואתו שוה כלום.

↩ חזרה לטקסט
1761

אסיא רחיקא וכו' – רופא מרחוק עין עוורת; כלו' הוא כמוכה בעוורון; וי"מ: רפואה מרחוק מביאה את החולה לידי עוורון.

↩ חזרה לטקסט
1762

אסמכתא בעלמא – סמך בלבד; כלו' עיקר הדבר ממקום אחר הוא למד והמקרא אינו אלא סמך.

↩ חזרה לטקסט
1763

אסתירא וכו' – אסתירא (שם מטבע) בלגין (בבקבוק ריק) משמיע קיש־קיש; כלו' איש בער שיודע דבר חכמה מכריז עליו ומשתבח בו.

↩ חזרה לטקסט
1764

אף־על־גב וכו' – אעפ"י שהוא אינו רואה הרי מזלו רואה.

↩ חזרה לטקסט
1765

זכר – בירוש' (מו"ק פ"א ה"ד) הגיר': רמז.

↩ חזרה לטקסט
1766

אפכא מסתברא – הפך הדבר נראה.

↩ חזרה לטקסט
1767

מן הרחמים – מבקשת רחמים.

↩ חזרה לטקסט
1768

נושבות בו – באילן.

↩ חזרה לטקסט
1769

אפילו צפורא וכו' – אפילו צפור קלה אינה ניצודת בלא גזירת שמים.

↩ חזרה לטקסט
1770

קל שבקלים – איש נקלה ביותר.

↩ חזרה לטקסט
1771

פרנס – מנהיג.

↩ חזרה לטקסט
1772

על הצבור – על הקהל.

↩ חזרה לטקסט
1773

כאביר שבאבירים – כלו' כגדול וחשוב ביותר.

↩ חזרה לטקסט
1774

אפילו קרחה וכו' – גם האורג שר ומושל בביתו.

↩ חזרה לטקסט
1775

פרדשכא – נ"א: "פרדכשא".

↩ חזרה לטקסט
1776

ריקנים שבך – ריקים שבישראל.

↩ חזרה לטקסט
1777

כרמון – שמלא גרעינים.

↩ חזרה לטקסט
1778

אפילו ריש וכו' – אפילו ראש הבורות (הממונה על מימי הבארות שבעיר, והוא מינוי קטן) מתמנה מן השמים; כלו' שחייבים בכבודו.

↩ חזרה לטקסט
1779

שיחת חלין – דברים פשוטים.

↩ חזרה לטקסט
1780

תלמוד – נ"א: למוד.

↩ חזרה לטקסט
1781

אקמצא ובר קמצא וכו' – על קמצא ובר קמצא, והם שמות אנשים שהיו בימי החורבן ומריבה שהיתה ביניהם גרמה לחרבן הבית.

↩ חזרה לטקסט
1782

ארבעה לצלא וכו' – ארבעה לעור קטן וארבעה לעור גדול; כלו' עבוּד עור גדול ועבוד עור קטן עולים במחיר אחד.

↩ חזרה לטקסט
1783

ארבעת לי וכו' – הרבצת לי אריה על גבולי; כלו' נתת מכשול לשכן.

↩ חזרה לטקסט
1784

ארחי ופרחי – אורחים ועוברי דרך.

↩ חזרה לטקסט
1785

ארי אברחי וכו' – הברחתי את הארי מן הגבול; כלו' סילקתי את השכן הרע.

↩ חזרה לטקסט
1786

ארי בן ארי – גדול בן גדול.

↩ חזרה לטקסט
1787

בן שועל – בנו של קטן.

↩ חזרה לטקסט
1788

ארי שאמרת וכו' – כלו' מי שאמרת עליו שהוא אדם גדול נמצא קטן.

↩ חזרה לטקסט
1789

אריא קטילא וכו' – אריה הרוג הרגת.

↩ חזרה לטקסט
1790

ארכביה וכו' – הרכיבו על שני רכשים; כלו' נתן בדבר יפוי כח כפול.

↩ חזרה לטקסט
1791

כלי זינה – אברי האשה.

↩ חזרה לטקסט
1792

אשקא דריספק וכו' – על יתד של מרכבה (וי"א: על רגל השידה, שנושאים בה בני אדם חשובים) חרבה עיר ביתר.

↩ חזרה לטקסט
1793

חבר – תלמיד חכם.

↩ חזרה לטקסט
1794

לסטים – גזלן.

↩ חזרה לטקסט
1795

אשתרי וכו' – הותר חבל אחד, הותרו שני חבלים; כלו' בהתרת חבל אחד ממילא ניתר החבל השני הקשור בו.

↩ חזרה לטקסט
1796

בנציבין – עיר במדינת בבל.

↩ חזרה לטקסט
1797

אתגרת וכו' – נשׂכרת לו נפץ (נקה) את צמרו; כלו' הנשכר לחברו חייב לעשות כל מלאכה שנותנין לו.

↩ חזרה לטקסט
1798

בתרין ראשין – בשני הקצוות; כלומר, החבל התלוי בבאר שני דליים קשורים לו בשני ראשיו, וכשזה עולה זה יורד, ומי שאוחזו בשני ראשיו אינו מעלה כלום.

↩ חזרה לטקסט