📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1680–1739

1680

שאין לו שעה – של גדולה.

↩ חזרה לטקסט
1681

פקוח נפש – הצלת נפש האדם.

↩ חזרה לטקסט
1682

פרשות – פרשות הדרך.

↩ חזרה לטקסט
1683

שבוש – שגיאה.

↩ חזרה לטקסט
1684

אין מזכירין – כלו' אין מביאין ראיה מזה.

↩ חזרה לטקסט
1685

אין מזל לישראל – אינם תלויים במזל.

↩ חזרה לטקסט
1686

כמלא נימא – כמלוא השערה.

↩ חזרה לטקסט
1687

אין מעוט וכו' – כשבאים בתורה שני מעוטים (מלות שהוראתן למעט כגון: אך, רק) זה אחר זה, הכוונה לרבות ולא למעט.

↩ חזרה לטקסט
1688

פרנס – מנהיג.

↩ חזרה לטקסט
1689

קפה של שרצים – כלו' פסול במשפחה.

↩ חזרה לטקסט
1690

אין מוקדם וכו' – לא הקפידה תורה על סדר הפרשיות, ויש שהמאוחרות בסדר נאמרו תחילה.

↩ חזרה לטקסט
1691

אין מראין וכו' – בחלום.

↩ חזרה לטקסט
1692

מהרהורי – ממחשבות.

↩ חזרה לטקסט
1693

בבת קול – מן השמים.

↩ חזרה לטקסט
1694

אין משיבין וכו' – אין מקשין על גדול בתורה לאחר שמת.

↩ חזרה לטקסט
1695

אין משיבין וכו' – אין השליח משיב תשובה לשולחו בזמן שאינו יכול להשיב אלא תשובה רעה.

↩ חזרה לטקסט
1696

נסיב – נלקח, ועי' סי' רו.

↩ חזרה לטקסט
1697

אין סכין וכו' – כלו' הלמוד בחבורה מחדד את השכל.

↩ חזרה לטקסט
1698

נפשות – מצבות זכרון.

↩ חזרה לטקסט
1699

אין צווי וכו' – כל "צַו" שבתורה אינו אלא לזרוז במקום שיש חסרון כיס והפסד ממון.

↩ חזרה לטקסט
1700

אין קטא וכו' – אם ירויח ירויח פחם (כלו' דבר מועט) ואם יפסיד יפסיד מרגליות (דבר יקר).

↩ חזרה לטקסט
1701

אין קרוב – כהן.

↩ חזרה לטקסט
1702

רואה את הנגעים – לענין טומאה וטהרה.

↩ חזרה לטקסט
1703

אין רבוי וכו' – כשנאמרו בתורה שתי מלות שהוראתן רבוי (כגון: אף, גם) זו אחר זו הכוונה למעט.

↩ חזרה לטקסט
1704

נפגע – מרגיש.

↩ חזרה לטקסט
1705

בעפר פירו – בעפר חורו, במאורתו, שהוא בקי במוצאיו ומובאיו ואינו ניצוד; וכן דבר שאדם רגיל ובקי בו אינו נכשל בו.

↩ חזרה לטקסט
1706

זרזירים – מיני עורבים, שאין שלום ביניהם.

↩ חזרה לטקסט
1707

בסגנון – בצורת לשון.

↩ חזרה לטקסט
1708

אין תוכו כברו – אין הוא בתוכו כמו שנראה על־פי מראהו החיצוני.

↩ חזרה לטקסט
1709

סח – מדבר.

↩ חזרה לטקסט
1710

אית דידע וכו' – יש שיודע לחרוז (מרגליות) ואינו יודע לקדוח (לנקוב), אבל אני הייתי חורז ואני הייתי קודח.

↩ חזרה לטקסט
1711

אית דינא וכו' – יש דין ויש דיין.

↩ חזרה לטקסט
1712

אית תחומין כו' – כלום יש תחומים במעים לידע איזה מן הבנים חביב יותר?

↩ חזרה לטקסט
1713

אכול בצל וכו' – כלו' הוי מסתפק במועט ותשב לבטח בצל קורתך ולא תצטרך למכור ביתך, והוא לשון נופל על לשון.

↩ חזרה לטקסט
1714

אכלית וכו' – האכלת, השקית (את האורח) – לַוֵהו.

↩ חזרה לטקסט
1715

אכף ימא וכו' – על שפת הים הסנה ברוש; כך היה אדם שדר בשפת הים משתבח במקומו, שאפילו הסנאים שם כברושים במקומות אחרים, שחן מקום על יושביו.

↩ חזרה לטקסט
1716

יפטר – יפרד.

↩ חזרה לטקסט
1717

אל תאמן בעצמך – בצדקתך.

↩ חזרה לטקסט
1718

אל תבשל וכו' – כלו' אל תקח אשה שהיתה אשת חברך.

↩ חזרה לטקסט
1719

אל תדין את חברך – לכף חובה.

↩ חזרה לטקסט
1720

מפליג – מרחיק, שלא תאמר על שום דבר: אי אפשר לו שיבוא.

↩ חזרה לטקסט
1721

הדיוט – אדם פשוט.

↩ חזרה לטקסט
1722

בקנקן – בכד.

↩ חזרה לטקסט
1723

אל תפרוש – אל תבדל.

↩ חזרה לטקסט
1724

המקור צריך להיות: שם ב' ד' ולא כפי שכתוב (הערת פרויקט בן־יהודה).

↩ חזרה לטקסט
1725

אל תתיאש וכו' – כלו' אל תבטח ביותר שלא יבוא עליך עונש.

↩ חזרה לטקסט
1726

אלו ואלו – דברי בעלי מחלוקת בתורה.

↩ חזרה לטקסט
1727

אליה וקוץ בה – האליה שמנה אבל יש בה קוץ; והנמשל לדבר טוב שיש בו קצת רע.

↩ חזרה לטקסט
1728

אלמלא עליא וכו' – אלמלא העלים שבגפן לא התקיימו האשכולות; כלו', אלמלא עמי הארצות שטורחים במלאכה ובמזונות לא היו תלמידי חכמים מתקיימים.

↩ חזרה לטקסט
1729

אלקפתא וכו' – השר אחז בי וריחו בא לידי; כלו', נתבשמתי ממנו. והנמשל לאדם שמתגאה בקרבתו של אדם גדול.

↩ חזרה לטקסט
1730

אם אין אני וכו' – אם אין אני טורח בשביל עצמי, מי יטרח בשבילי?

↩ חזרה לטקסט
1731

וכשאני לעצמי וכו' – וכשאני משתדל בשביל עצמי בלבד, מה אני – מה כחי ומה תועלת בי?

↩ חזרה לטקסט
1732

אם אין גדיים וכו' – כלו' אם אין קטנים אין גדולים.

↩ חזרה לטקסט
1733

הבדלה מנין – בלא דעה אין להבחין בין דבר לחברו.

↩ חזרה לטקסט
1734

קמח – כלו' מזונות.

↩ חזרה לטקסט
1735

טול קיסם – הסר שבב קטן של עץ; כלו' עבירה קטנה.

↩ חזרה לטקסט
1736

מבין עיניך – נ"א: "מבין שניך".

↩ חזרה לטקסט
1737

קורה – כלו' עבירה גדולה.

↩ חזרה לטקסט
1738

אם אמר לך וכו' – אם אמר לך אחד: אזנך של חמור (כלו' שוטה אתה) אל תחוש, שנים – עשה לך רסן.

↩ חזרה לטקסט
1739

דגי רקק – דגים קטנים שבאגם.

↩ חזרה לטקסט