הערות וביאורים · 1381–1440
1381וכשיעלה עליו – על הסל.
1382יעלה ויברח – האיש יעלה מן המים ויברח, שלא ירדפנו הנחש.
1383כועס עליו – ומריח ריח פעמיו ורודפו.
1384ירכב עליו – על חברו, כדי שלא יכיר הנחש ריח פסיעותיו.
1385תחת כפת הרקיע – לא תחת גג, שלא יעלה הנחש דרך הגג ויפיל עצמו
עליו.
1386ארבע חתולות – שאוכלות את הנחש.
1387קיסמים – שבבי עץ, כדי שישמע קול הנחש בזחילתו עליהם.
1388ירוץ בין החולות – שאין נחש יכול לרוץ שם.
1389מאותו המין – של העצם.
1390חד חד נחית – לחש הוא, שתרד העצם.
1391לאדדא – לעצם הדג שנתקעה בגרון, ויש גורסים: לאדרא.
1392ננעצת וכו' – לחש הוא.
1393שייא שייא – כלו' רד והחלק למטה.
1394שמשיר את פירותיו – שמפיל את פירותיו לפני בישולם.
1395סוקרו בסיקרא – צובעו במין צבע אדום.
1396וטוענו באבנים – מכביד עליו אבנים.
1397כדי שיכחיש כחו – להתיש את כחו, שמחמת רוב שמנוניתו פירותיו
נופלים.
1398מדרכי האמורי – אסורים משום שהם דרכי הגוים עובדי האלילים,
שהיו עושים לשם סימני נחוש וסגולות, כגון להצלחה, לשמירה וכדומה.
1399המספר קומי – הגוזז שערות הראש לפני המצח מאוזן לאוזן.
1400והעושה בלורית – המגלח כל הראש ומניח את שער הקדקוד שנעשה
בלורית (קווצת שער מגודלת).
1401והמגררת – מושכת ומעבירה.
1402מטוטלת – חתיכת עופרת; וי"מ: מטלית קטנה, חתיכת ארג.
1403צרורות – קיסמין או אבנים קטנות, ועושה בכך סימנים.
1404המספק והמטפח – מכה כף אל כף.
1405לשלהבת – כדי שתדלק יפה.
1407בחבית או בעיסה – היה מתחיל בחבית של יין או בלישת בצק.
1408הפוקק את החלון בסירה – סותם בקוצים נקב של החלון בבית יולדת,
כאומר: קוצים בעיני המזיקים.
1411העורך לפניה שלחן – למאכל ומשתה בשביל המזיקים, שלא יפגעו
ביולדת.
1414שתהא לה לצוות – שתהא ליולדת לחברותא, שלא תפחד.
1415ולא מדרכי האמורי – ואין בזה משום דרכי האמורי.
1417כרבולת – עטרת בשר אדומה שבראש תרנגולין.
1419והחזירי לי זנבך לטובה – כלו' שתהא שריקתך לי לטובה.
1422המכבד – המטאטא; וי"ג: "המכבר" – כברה ונפה.
1423"על" במקור המודפס. צ"ל: אל – הערת פב"י.
1424שלא תשבר – אחר כך בשעת החרישה.
1425ואם בשביל שלא תשבר ודאי – אם האיש היושב כבד ובעל המחרשה
דואג באמת שמא תשבר מחמת כובדו.
1427שלא תאסר עלינו מלאכה – שלא תהיינה ידינו כאסורות ותכבד עלינו
המלאכה.
1428החותם אוד בכותל – נותן אוד בחור הכותל; וי"ג: "התוסס אור",
שמכבה אש בחור שבכותל ובשעת כבויה היא תוססת.
1429ואומר "הדא" – קריאה ללחש או לאזהרה; וי"ג: "חדא".
1430ואם מפני ניצוצות – שקורא כדי להזהיר את האחרים מפני
הניצוצות.
1431מפני עוברים ושבים – להזהיר את העוברים בקריאתו שלא יבואו תחת
המים.
1433שלא תנפל הפת – שלא תתמעט מתפיחתה ועלייתה בתנור.
1435ושופעת – שופכת את התבשיל מחמת רתיחה.
1436תות – מין עץ שמפרנסים מעליו תולעי־משי.
1437מפני סכנת נפשות – שמא תשאר זכוכית בתבשיל ויבלענה באכילתו.
1438המרקדת לכותח – מרקדת כדי שיעלה הכותח (חלב חמוץ) יפה.
1439המשתקת לעדשים – משתקת את היושבים כדי שיתבשלו מהר העדשים.