📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1381–1440

1381

וכשיעלה עליו – על הסל.

↩ חזרה לטקסט
1382

יעלה ויברח – האיש יעלה מן המים ויברח, שלא ירדפנו הנחש.

↩ חזרה לטקסט
1383

כועס עליו – ומריח ריח פעמיו ורודפו.

↩ חזרה לטקסט
1384

ירכב עליו – על חברו, כדי שלא יכיר הנחש ריח פסיעותיו.

↩ חזרה לטקסט
1385

תחת כפת הרקיע – לא תחת גג, שלא יעלה הנחש דרך הגג ויפיל עצמו עליו.

↩ חזרה לטקסט
1386

ארבע חתולות – שאוכלות את הנחש.

↩ חזרה לטקסט
1387

קיסמים – שבבי עץ, כדי שישמע קול הנחש בזחילתו עליהם.

↩ חזרה לטקסט
1388

ירוץ בין החולות – שאין נחש יכול לרוץ שם.

↩ חזרה לטקסט
1389

מאותו המין – של העצם.

↩ חזרה לטקסט
1390

חד חד נחית – לחש הוא, שתרד העצם.

↩ חזרה לטקסט
1391

לאדדא – לעצם הדג שנתקעה בגרון, ויש גורסים: לאדרא.

↩ חזרה לטקסט
1392

ננעצת וכו' – לחש הוא.

↩ חזרה לטקסט
1393

שייא שייא – כלו' רד והחלק למטה.

↩ חזרה לטקסט
1394

שמשיר את פירותיו – שמפיל את פירותיו לפני בישולם.

↩ חזרה לטקסט
1395

סוקרו בסיקרא – צובעו במין צבע אדום.

↩ חזרה לטקסט
1396

וטוענו באבנים – מכביד עליו אבנים.

↩ חזרה לטקסט
1397

כדי שיכחיש כחו – להתיש את כחו, שמחמת רוב שמנוניתו פירותיו נופלים.

↩ חזרה לטקסט
1398

מדרכי האמורי – אסורים משום שהם דרכי הגוים עובדי האלילים, שהיו עושים לשם סימני נחוש וסגולות, כגון להצלחה, לשמירה וכדומה.

↩ חזרה לטקסט
1399

המספר קומי – הגוזז שערות הראש לפני המצח מאוזן לאוזן.

↩ חזרה לטקסט
1400

והעושה בלורית – המגלח כל הראש ומניח את שער הקדקוד שנעשה בלורית (קווצת שער מגודלת).

↩ חזרה לטקסט
1401

והמגררת – מושכת ומעבירה.

↩ חזרה לטקסט
1402

מטוטלת – חתיכת עופרת; וי"מ: מטלית קטנה, חתיכת ארג.

↩ חזרה לטקסט
1403

צרורות – קיסמין או אבנים קטנות, ועושה בכך סימנים.

↩ חזרה לטקסט
1404

המספק והמטפח – מכה כף אל כף.

↩ חזרה לטקסט
1405

לשלהבת – כדי שתדלק יפה.

↩ חזרה לטקסט
1406

נפלו הימנו – מן הנר.

↩ חזרה לטקסט
1407

בחבית או בעיסה – היה מתחיל בחבית של יין או בלישת בצק.

↩ חזרה לטקסט
1408

הפוקק את החלון בסירה – סותם בקוצים נקב של החלון בבית יולדת, כאומר: קוצים בעיני המזיקים.

↩ חזרה לטקסט
1409

בכרעי – ברגלי.

↩ חזרה לטקסט
1410

חיה – יולדת.

↩ חזרה לטקסט
1411

העורך לפניה שלחן – למאכל ומשתה בשביל המזיקים, שלא יפגעו ביולדת.

↩ חזרה לטקסט
1412

בגלופקרין – במכסה.

↩ חזרה לטקסט
1413

בעמיר – של תבן.

↩ חזרה לטקסט
1414

שתהא לה לצוות – שתהא ליולדת לחברותא, שלא תפחד.

↩ חזרה לטקסט
1415

ולא מדרכי האמורי – ואין בזה משום דרכי האמורי.

↩ חזרה לטקסט
1416

גברית – כתרנגול.

↩ חזרה לטקסט
1417

כרבולת – עטרת בשר אדומה שבראש תרנגולין.

↩ חזרה לטקסט
1418

ולעורבה – עורב נקבה.

↩ חזרה לטקסט
1419

והחזירי לי זנבך לטובה – כלו' שתהא שריקתך לי לטובה.

↩ חזרה לטקסט
1420

ברקית – עוורון.

↩ חזרה לטקסט
1421

חלוקך – כתנתך.

↩ חזרה לטקסט
1422

המכבד – המטאטא; וי"ג: "המכבר" – כברה ונפה.

↩ חזרה לטקסט
1423

"על" במקור המודפס. צ"ל: אל – הערת פב"י.

↩ חזרה לטקסט
1424

שלא תשבר – אחר כך בשעת החרישה.

↩ חזרה לטקסט
1425

ואם בשביל שלא תשבר ודאי – אם האיש היושב כבד ובעל המחרשה דואג באמת שמא תשבר מחמת כובדו.

↩ חזרה לטקסט
1426

אל תפשל – לא תטיל.

↩ חזרה לטקסט
1427

שלא תאסר עלינו מלאכה – שלא תהיינה ידינו כאסורות ותכבד עלינו המלאכה.

↩ חזרה לטקסט
1428

החותם אוד בכותל – נותן אוד בחור הכותל; וי"ג: "התוסס אור", שמכבה אש בחור שבכותל ובשעת כבויה היא תוססת.

↩ חזרה לטקסט
1429

ואומר "הדא" – קריאה ללחש או לאזהרה; וי"ג: "חדא".

↩ חזרה לטקסט
1430

ואם מפני ניצוצות – שקורא כדי להזהיר את האחרים מפני הניצוצות.

↩ חזרה לטקסט
1431

מפני עוברים ושבים – להזהיר את העוברים בקריאתו שלא יבואו תחת המים.

↩ חזרה לטקסט
1432

לשמרם – מפני הגנבים.

↩ חזרה לטקסט
1433

שלא תנפל הפת – שלא תתמעט מתפיחתה ועלייתה בתנור.

↩ חזרה לטקסט
1434

קיסמין – שבבים.

↩ חזרה לטקסט
1435

ושופעת – שופכת את התבשיל מחמת רתיחה.

↩ חזרה לטקסט
1436

תות – מין עץ שמפרנסים מעליו תולעי־משי.

↩ חזרה לטקסט
1437

מפני סכנת נפשות – שמא תשאר זכוכית בתבשיל ויבלענה באכילתו.

↩ חזרה לטקסט
1438

המרקדת לכותח – מרקדת כדי שיעלה הכותח (חלב חמוץ) יפה.

↩ חזרה לטקסט
1439

המשתקת לעדשים – משתקת את היושבים כדי שיתבשלו מהר העדשים.

↩ חזרה לטקסט
1440

המצייצת – מצפצפת.

↩ חזרה לטקסט