📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1321–1380

1321

אהל תולעני – מין עשב אדום (זאלצקרויט) שמשמשין בו לכבוס.

↩ חזרה לטקסט
1322

פקע כנגד פקע – סדק הגרעין כנגד סדק פי הטבעת.

↩ חזרה לטקסט
1323

בפקע עליון – סדק שנראה מבחוץ.

↩ חזרה לטקסט
1324

דלועים – (וואסערמעלאנע).

↩ חזרה לטקסט
1325

משקדי חלזונות – קליפות קשות של חלזונות; וי"ג "משקרי".

↩ חזרה לטקסט
1326

שמן ושעוה – שמן ודונג מעורבים יחד.

↩ חזרה לטקסט
1327

בשחקים – בבגדים בלויים.

↩ חזרה לטקסט
1328

כוליא – אחת מן הכליות.

↩ חזרה לטקסט
1329

עז קרחת – שאינה מסובלת בצמר.

↩ חזרה לטקסט
1330

צוננים – קרים.

↩ חזרה לטקסט
1331

פושרים – חמים קצת.

↩ חזרה לטקסט
1332

חפושית – מין שרץ־עוף (קאֶפער).

↩ חזרה לטקסט
1333

גסה – גדולה.

↩ חזרה לטקסט
1334

אספסת – מין עשב (לוצערנע).

↩ חזרה לטקסט
1335

בית יד של שום – כלו' העלים היוצאים מן השום ואוחזין אותו בהם.

↩ חזרה לטקסט
1336

ויטול אחת ויניח אחת – כשיטול פתילה זו מן האוזן יתן את זו עד שיכלו כולן.

↩ חזרה לטקסט
1337

מוך של דנדא – הצבוע במין צבע של עשב ששמו כך.

↩ חזרה לטקסט
1338

שלא נחבט – המוך.

↩ חזרה לטקסט
1339

מלח גללני – (שטיינזאלץ).

↩ חזרה לטקסט
1340

צפדון – חולי הפה.

↩ חזרה לטקסט
1341

מטרונא – גבירה.

↩ חזרה לטקסט
1342

שומן של אוז וכו' – משחה אותו בשומן של אווז בכנף של האווז.

↩ חזרה לטקסט
1343

מר – מעדר.

↩ חזרה לטקסט
1344

ירקון – חולי שפניו של החולה מוריקות.

↩ חזרה לטקסט
1345

מחצר כבד – יותרת הכבד (לעבער־נעטץ).

↩ חזרה לטקסט
1346

שלו – של הכלב.

↩ חזרה לטקסט
1347

בדבר הנזרק – שאם רוח רעה עליו צריכין להרגו בדבר הנזרק מרחוק, בחץ או באבן.

↩ חזרה לטקסט
1348

מי שנתחכך בו – כלב שוטה.

↩ חזרה לטקסט
1349

קהלת ז', יב.

↩ חזרה לטקסט
1350

צבוע – (היאֶנע).

↩ חזרה לטקסט
1351

כנתי כנתי וכו' – מין לחש.

↩ חזרה לטקסט
1352

בבואה – צל של דמות.

↩ חזרה לטקסט
1353

לארקתא – תולעים שבכבד.

↩ חזרה לטקסט
1354

יועזר – מין צמח (פאליי).

↩ חזרה לטקסט
1355

ממה באה – המחלה.

↩ חזרה לטקסט
1356

על לב ריקן – בבוקר כשלא אכל עדיין כלום.

↩ חזרה לטקסט
1357

תלתן – מין צמח (פאֶנוּגרעק).

↩ חזרה לטקסט
1358

ואם לא – אם לא ישתמש ברפואה זו.

↩ חזרה לטקסט
1359

ויגמע – וישתה.

↩ חזרה לטקסט
1360

מלמעלה למטה – שיקלוף מלמעלה לסנה כלפי הקרקע.

↩ חזרה לטקסט
1361

שמא יצאו – התולעים.

↩ חזרה לטקסט
1362

את נקביו – נחיריו.

↩ חזרה לטקסט
1363

כשיפנה – לעשות צרכיו.

↩ חזרה לטקסט
1364

על פשיחה של דקל – על דקל שנתבקע ונקצץ.

↩ חזרה לטקסט
1365

לגלוי – מי ששתה מים מגולין שאסורים בא"י משום סכנה שמא שתה מהם נחש.

↩ חזרה לטקסט
1366

אבוב רועה – מין קנה.

↩ חזרה לטקסט
1367

שיעמדו על אנפק – מדה מחזקת אנפק (רביעית הלוג).

↩ חזרה לטקסט
1368

וגרפתו – גרפה את התנור מן הגחלים, כדי שיצטנן קצת.

↩ חזרה לטקסט
1369

ויצא ממנו וכו' – הנחש יצא מזה ששתה מים מגולים כענף ירוק.

↩ חזרה לטקסט
1370

ויחקקנו – יחקוק את תוכו, שיהא בו בית־קבול.

↩ חזרה לטקסט
1371

ברזינא – כוס קטן.

↩ חזרה לטקסט
1372

לצרעה – יפה למי שנשכתו צרעה.

↩ חזרה לטקסט
1373

כשות – מין צמח (האָפּפען).

↩ חזרה לטקסט
1374

חוליות חוליות – הנחש יצא ממנו חתיכות חתיכות.

↩ חזרה לטקסט
1375

עובר – ולד.

↩ חזרה לטקסט
1376

בר־קשא – שוטר, פקיד.

↩ חזרה לטקסט
1377

חיויא דרבנן – נחש של חכמים; כלו' שנענש בנשיכת נחש על שפרץ גדרם של חכמים ועבר על דבריהם.

↩ חזרה לטקסט
1378

שלא יביאו וכו' – מחמת אבלות על רב לא יביאו לבית המשתה הדס ולולבים בטבלא (בתוף), כדרך שהיו רגילים לעשות בימיהם בשמחת חתן וכלה.

↩ חזרה לטקסט
1379

שכרכו נחש – שנכרך עליו נחש.

↩ חזרה לטקסט
1380

ויפרידנו – יפריד מעט את הנחש מגופו לתוך הסל.

↩ חזרה לטקסט