📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1261–1320

1261

תן לי ואוכל – מן הטחולים.

↩ חזרה לטקסט
1262

לוי למפרע – מסופו לראשו: יול.

↩ חזרה לטקסט
1263

טעם דלי וכו' – לחש הוא.

↩ חזרה לטקסט
1264

אספסת – חציר.

↩ חזרה לטקסט
1265

וקורטסא – נייר של מוכין.

↩ חזרה לטקסט
1266

ויגדל – יקלע.

↩ חזרה לטקסט
1267

המרזב – צינור המקלח מים מן הגג.

↩ חזרה לטקסט
1268

נסרך – נאחז בדם.

↩ חזרה לטקסט
1269

תרדין – מין ירק (שפִּינאַט).

↩ חזרה לטקסט
1270

קנובים – קצוצים חתיכות חתיכות.

↩ חזרה לטקסט
1271

פרידא – מין פרי (ברוסט־בעערע).

↩ חזרה לטקסט
1272

כנתא פטירתא – קרבים של בהמה בכורה שהיתה פטר רחם לאמה.

↩ חזרה לטקסט
1273

חריף – חזק.

↩ חזרה לטקסט
1274

של טבת – שנעשה בטבת.

↩ חזרה לטקסט
1275

לשנים – לכאב שינים.

↩ חזרה לטקסט
1276

שום יחידי – שאין בו צלעות אלא שדרה אחת.

↩ חזרה לטקסט
1277

וימרסנו – ישחקנו.

↩ חזרה לטקסט
1278

שפה של עיסה – מסגרת של בצק סביב צפורן אגודלו.

↩ חזרה לטקסט
1279

ויזהר לבשרו – שלא יגע אותו שום בבשרו.

↩ חזרה לטקסט
1280

לברסם – לדלקת העור; וי"מ: מחלת נזילת החוטם. גירסה אחרת: "כרסם".

↩ חזרה לטקסט
1281

כפסתק – כשיעור פסתק (מין פרי של בטנים).

↩ חזרה לטקסט
1282

נשדור – (אַממאָניאק).

↩ חזרה לטקסט
1283

חלבנה – מין שרף היוצא מעץ ידוע (גאלבאנום).

↩ חזרה לטקסט
1284

תרווד – כף.

↩ חזרה לטקסט
1285

נטלא בת מחוזא – כד קטן של עיר מחוזא מחזיק רביעית.

↩ חזרה לטקסט
1286

צלול – זך, שאינו אדום.

↩ חזרה לטקסט
1287

יתבשלו כולם – שהנשדור קשה מכולם לבישול.

↩ חזרה לטקסט
1288

קלחי כרוב – בדי כרוב (קאָהל).

↩ חזרה לטקסט
1289

ויגיס – יערבב.

↩ חזרה לטקסט
1290

מרמהין – מין עץ (מאיאראן); וי"ג: "מרמהוז".

↩ חזרה לטקסט
1291

ויגבל – ילוש.

↩ חזרה לטקסט
1292

בנטף – בצרי, מין שרף הנוטף מעץ.

↩ חזרה לטקסט
1293

ועד כמה שאפשר – ברפואה אחרת.

↩ חזרה לטקסט
1294

שמפרק – שמשבר.

↩ חזרה לטקסט
1295

לטחול – לכאב הטחול.

↩ חזרה לטקסט
1296

ויטיח בתנור – ידביק בכתלי התנור.

↩ חזרה לטקסט
1297

בדרך ארץ – בתשמיש.

↩ חזרה לטקסט
1298

קפיזין – כלי מחזיק שלש רביעיות לוג.

↩ חזרה לטקסט
1299

קורטמי חוחים – זרעונים של כרכום הבר.

↩ חזרה לטקסט
1300

לנערותי – לכח בחרותי.

↩ חזרה לטקסט
1301

חולשת הלב – והוא נוח להתעלף.

↩ חזרה לטקסט
1302

יביא צפיעי בקר – גללים יבשים שמסיקין בהם ויצלה עליהם את הבשר.

↩ חזרה לטקסט
1303

של ניסן – שיוצאין מן הבקר בחודש ניסן.

↩ חזרה לטקסט
1304

סיב של דקל – כמין צמר הגדל בקליפת הדקל.

↩ חזרה לטקסט
1305

הפצע – מכת חרב זבת דם.

↩ חזרה לטקסט
1306

שחלים – מין ירק (גארטענקרעסע).

↩ חזרה לטקסט
1307

להעלות בשר – מה יעשה כדי להעלות בשר על הפצע.

↩ חזרה לטקסט
1308

יבל – מין עשב.

↩ חזרה לטקסט
1309

ענב – אבעבוע בעינים הדומה לענב.

↩ חזרה לטקסט
1310

שליח מלאך המות – כלו' חולי שיש בו סכנת מיתה.

↩ חזרה לטקסט
1311

פיגם – מין עשב (רויטע).

↩ חזרה לטקסט
1312

בטיליא – מין יין חריף.

↩ חזרה לטקסט
1313

בינתים – לפי שעה, עד שהוא שוהה להכין רפואה זו יעשה קלה ממנה.

↩ חזרה לטקסט
1314

ענב בן מינו – ענב מענבי הגפן דומה בגדלו ובמראיתו לענב העין.

↩ חזרה לטקסט
1315

סימטא – מין נפח (געשוויר) שעומד בבשר האדם.

↩ חזרה לטקסט
1316

שליח של חמה – תחלת קדחת היא.

↩ חזרה לטקסט
1317

באצבע צרדה – באצבע האמצעית. מניחה תחת ראש האגודל ושומטה בכח ומכה בה על הנפח כדי לרככו.

↩ חזרה לטקסט
1318

שתי וערב – לאורך ולרוחב להוציא את הליחות שבו.

↩ חזרה לטקסט
1319

כשלא הלבין ראשו – של הנפח ולא נתבשל עדיין להוציא ליחות.

↩ חזרה לטקסט
1320

חש בפקע – חלה בפי הטבעת.

↩ חזרה לטקסט