📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 1081–1140

1081

כרכום חדש שבידיכן – מין בושם (זאפראן) שמשתמשות בו למעשה כשפים.

↩ חזרה לטקסט
1082

אין ממצעין ולא מתמצעין – אין מניחין אותם לעבור באמצע בין שני בני אדם ואין אדם עובר באמצע בין שנים שלהם, מפני שקשה לכשפים.

↩ חזרה לטקסט
1083

והדקל – התמר.

↩ חזרה לטקסט
1084

יפתח באל וכו' – יקרא פסוקים שתחלתם וסופם "אל", כגון "אל מוציאם ממצרים" וגו' עד "מה פעל אל" (במ' כ"ג, כב, כג); וכן יפתח ויסיים בלא, כגון "לא איש אל ויכזב" וכו' עד "ולא יקימנה" (שם שם, יט).

↩ חזרה לטקסט
1085

הנפנה – עושה צרכיו.

↩ חזרה לטקסט
1086

תהלים כ"ג, ד.

↩ חזרה לטקסט
1087

דקל יחידי – שאין דקל אחר סמוך לו.

↩ חזרה לטקסט
1088

ובצל לבנה – הישן בצל בלילה שהלבנה זורחת, שהמזיקים מצויים שם.

↩ חזרה לטקסט
1089

ארבעה צללים – קשים מפני המזיקים.

↩ חזרה לטקסט
1090

כינרא – מין אילן (ארטישאקע).

↩ חזרה לטקסט
1091

צלף – (קאַפּער־שטרויך).

↩ חזרה לטקסט
1092

זרדה, כרומשא – מיני אילנות (שפערבערבוים).

↩ חזרה לטקסט
1093

שעוקציו – קוציו הגדלים בו.

↩ חזרה לטקסט
1094

צלו אינו קשה – שהמזיקים מתיראים ממנו.

↩ חזרה לטקסט
1095

של בית צלף – המזיקים הדרים בין אילנות הצלף קרויים רוחות.

↩ חזרה לטקסט
1096

של בית הגגות – הדרים בעלית הגג.

↩ חזרה לטקסט
1097

למאי נפקא מינה – למה לנו לידע שמותם.

↩ חזרה לטקסט
1098

לקמיע – לכתוב קמיע, מין לחש והשבעה בכתב כנגד המזיקים (טאליסמאן).

↩ חזרה לטקסט
1099

מששים שדים – השרויים בתוכה.

↩ חזרה לטקסט
1100

בר־קשא – מושל העיר; וי"מ: ממונה על מכס העיר.

↩ חזרה לטקסט
1101

סודרו של מר וכו' – אתה יוצא מעוטף בסודר (מין בגד לעטיפת הראש) כתלמיד־חכם, ואינך יודע לברך על העטיפה "עוטר ישראל בתפארה"; כלו' שאינך ת"ח.

↩ חזרה לטקסט
1102

סח – ספר.

↩ חזרה לטקסט
1103

שר הפנים – מלאך המשרת לפני הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
1104

חלוקך – כתנתך.

↩ חזרה לטקסט
1105

ואל תטול ידיך – אל תרחץ ידיך.

↩ חזרה לטקסט
1106

אספרגוס – מין יין שהיו שותים אותו בבוקר.

↩ חזרה לטקסט
1107

תכספית… אסתלגנית – חבורה וכתה של רוחות רעות.

↩ חזרה לטקסט
1108

זכריה ג', ב.

↩ חזרה לטקסט
1109

כוס שני – כלו' זוג, שיש סכנה בדבר על ידי מזיקים.

↩ חזרה לטקסט
1110

כפלים – זוגות.

↩ חזרה לטקסט
1111

לא יברך – שאין מברכין על הקלקלה.

↩ חזרה לטקסט
1112

הרשות בידו – לשתות כפלים.

↩ חזרה לטקסט
1113

ולא אמרו – שאסור לשתות כפלים.

↩ חזרה לטקסט
1114

אבל בביתו לא – אם ישאר בביתו אחר השתיה אין סכנה.

↩ חזרה לטקסט
1115

ולישון – כששוכב לישון אחר השתיה.

↩ חזרה לטקסט
1116

עשרה כוסות – שתקנו חכמים לשתות בבית האבל.

↩ חזרה לטקסט
1117

אין בהם משום זוגות – כלו' אין בהם סכנה, שהם של מצוה.

↩ חזרה לטקסט
1118

יוסף שֵׁדא – יודע ומכיר בשדים.

↩ חזרה לטקסט
1119

בשנים – מי ששתה שני כוסות.

↩ חזרה לטקסט
1120

בשוגג – ששתה בשוגג.

↩ חזרה לטקסט
1121

אגודל – בוהן יד.

↩ חזרה לטקסט
1122

במערבא – בא"י.

↩ חזרה לטקסט
1123

לא הקפידו – מלשתות.

↩ חזרה לטקסט
1124

הקפיד על רושם של חבית – מוכרי היין חוקקים חקיקות בחבית כדי לידע מספר האיפות של יין והקפיד רב דימי שלא יניחון בזוגות ויצאו.

↩ חזרה לטקסט
1125

פקעה – נתבקעה.

↩ חזרה לטקסט
1126

ראשו יבש – שלא רחץ ראשו לפני סריקה.

↩ חזרה לטקסט
1127

והשותה טיף טיף – מה שמטפטף מן הצנור.

↩ חזרה לטקסט
1128

תלאי – דבר התלוי, כגון שתלה בבית פת בסלו.

↩ חזרה לטקסט
1129

תלא סלתא וכו' – כלו' מי שתולה פת בסלו מזונותיו תלויים ומחוסר הוא פרנסה.

↩ חזרה לטקסט
1130

מורסן – סובים גסים.

↩ חזרה לטקסט
1131

נשורת – פרורים הנופלים מן הלחם.

↩ חזרה לטקסט
1132

חצב – כד.

↩ חזרה לטקסט
1133

לברקית – לעוורון.

↩ חזרה לטקסט
1134

שחלים – מין צמח (גאַרטענקרעססע).

↩ חזרה לטקסט
1135

המקיז דמו – המחסר דמו לרפואה.

↩ חזרה לטקסט
1136

הנוטל שערותיו – גוזז.

↩ חזרה לטקסט
1137

יד על נחירים – מניח ידו על נחיריו.

↩ חזרה לטקסט
1138

דרגא לפחד – כלו' מקרבת לפחד.

↩ חזרה לטקסט
1139

מחופין – מכוסים.

↩ חזרה לטקסט
1140

שאמר דוד על המים – במזמור כ"ט שבתהלים.

↩ חזרה לטקסט