📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 661–720

661

מזיקות – מפסידות את שדות אחרים.

↩ חזרה לטקסט
662

הטילו – נתנו.

↩ חזרה לטקסט
663

חבטו – דשו.

↩ חזרה לטקסט
664

נקרו – נקו מן המוץ.

↩ חזרה לטקסט
665

אינן מעושרות – לא ניטל מהן מעשר.

↩ חזרה לטקסט
666

טבלים – תבואה שאינה מעושרת.

↩ חזרה לטקסט
667

כשהיו שוכרים אותו – למלאכה.

↩ חזרה לטקסט
668

הותירו או פחתו – אם הניחו עליו יותר או פחות מן הראוי.

↩ חזרה לטקסט
669

ירד… מנכסיו – נעשה עני.

↩ חזרה לטקסט
670

למודה – רגילה.

↩ חזרה לטקסט
671

ונשא קל וחומר – דן ק"ו.

↩ חזרה לטקסט
672

את קונו – את בעליו.

↩ חזרה לטקסט
673

משכח – נחלש כח זכרונו.

↩ חזרה לטקסט
674

ושתה ממנו – והטיל בו ארסו.

↩ חזרה לטקסט
675

נובח בהם – לרמז שלא יאכלו.

↩ חזרה לטקסט
676

נפש – ציוּן, מצבה.

↩ חזרה לטקסט
677

בזיון אני חייב לך? – כלו', על מה אתה מבזני?

↩ חזרה לטקסט
678

שבאים – שודדים.

↩ חזרה לטקסט
679

הפלטר – חנות של אופה לחם.

↩ חזרה לטקסט
680

משלי כ"ט, ז.

↩ חזרה לטקסט
681

שוהה אכילתו במעיו – ואינה מתעכלת.

↩ חזרה לטקסט
682

אומצא – נתח קטן של בשר חי.

↩ חזרה לטקסט
683

כמדת האוזן ומקל אחריו – כלו' נותנין לו דבר מועט כמדת האוזן ומיד מכין אותו במקל.

↩ חזרה לטקסט
684

שאין בהם נקבה – שאם היא בתוכם היא הגורמת בדבר.

↩ חזרה לטקסט
685

סרוחות – נגררות ותלויות.

↩ חזרה לטקסט
686

אין עני מכלב – שמתפרנס ממה שמשליכין לפניו והוא רעב תמיד.

↩ חזרה לטקסט
687

ואין עשיר מחזיר – שכל מאכל ראוי לו ומאכילין אותו הרבה להשמינו.

↩ חזרה לטקסט
688

תלא ליה קורא וכו' – כלו' תן לפני החזיר קור של דקל (ענפים רכים וירוקים של תמר שמתוקים לאכילה) והוא נמשך לאשפה.

↩ חזרה לטקסט
689

שיערו לומר – החכמים שיערו מסברת עצמם.

↩ חזרה לטקסט
690

מיצר – נוגש ומצער במסים.

↩ חזרה לטקסט
691

פנייס – שם עיר בצפונה של א"י.

↩ חזרה לטקסט
692

וחפה – צפה וכסה.

↩ חזרה לטקסט
693

קמוצה – סגורה.

↩ חזרה לטקסט
694

איוב ל"ט, א.

↩ חזרה לטקסט
695

איוב ל"ט, א.

↩ חזרה לטקסט
696

דרקון – נחש.

↩ חזרה לטקסט
697

שמכישה – שנושכה.

↩ חזרה לטקסט
698

ומתרפה ממולדה – הולד מתרפה ונופל מבית־הרחם.

↩ חזרה לטקסט
699

תהלים ק"ד, יח.

↩ חזרה לטקסט
700

תשה – חלשה.

↩ חזרה לטקסט
701

והיא מתיראת וכו' – ולפיכך היא עולה על ההרים הגבוהים.

↩ חזרה לטקסט
702

רוח תזזית – רוח טירוף ושגעון.

↩ חזרה לטקסט
703

ומקרקשת – דופקת ומשמיעה קול.

↩ חזרה לטקסט
704

גומא – בור.

↩ חזרה לטקסט
705

תחש – שלקחו ממנו עורות למשכן.

↩ חזרה לטקסט
706

ונגנז – נעלם.

↩ חזרה לטקסט
707

בי־עילאי – שם מקום שהיו בו חיות גדולות מאד.

↩ חזרה לטקסט
708

עמוס ג', ח.

↩ חזרה לטקסט
709

נעניתי לך – נכנע אני לפניך ומבקש סליחתך.

↩ חזרה לטקסט
710

משלי ל', ל.

↩ חזרה לטקסט
711

תהלים ק"ד, כא.

↩ חזרה לטקסט
712

ירדו לו – מן השמים, כדי שלא יגעו בו האריות.

↩ חזרה לטקסט
713

מקובלים אנו – יודעים אנו בקבלה.

↩ חזרה לטקסט
714

תהלים מ"ט, יג.

↩ חזרה לטקסט
715

שם כ"ב, כה.

↩ חזרה לטקסט
716

אקנקיתא – זאב; וי"מ: מין שרץ שהארי מתיירא ממנו.

↩ חזרה לטקסט
717

מפגיע – מין שרץ או חיה קטנה שהאריה מתיירא ממנו.

↩ חזרה לטקסט
718

יתוש על הפיל – שנכנס לפיל בחוטמו ועוקצו.

↩ חזרה לטקסט
719

סממית – מין לטאה.

↩ חזרה לטקסט
720

סנונית – מין צפור קטנה (שוואלבע) שנכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבת פריחתו.

↩ חזרה לטקסט