📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 421–480

421

בחמתן – במקום ששמו כך.

↩ חזרה לטקסט
422

והיו מרכיבין אותה – הרכיבו בה ענף של תמר אחר, שהרכבה יפה לגידול.

↩ חזרה לטקסט
423

דקלי – אומן לנטיעת דקלים.

↩ חזרה לטקסט
424

תמר היא צופה מיריחו – שהתמרים יש בהם זכר ונקבה, ואינם עושים פירות עד שקולטים זה מזה.

↩ חזרה לטקסט
425

עמקים… סיקוסים – שיקועים ובליטות.

↩ חזרה לטקסט
426

וצלו רחוק – כלו' ארוך ומשוך.

↩ חזרה לטקסט
427

לולבין להלול – בשעת קריאת הלל ובימי שמחת החג היו אוחזים לולבים בידיהם.

↩ חזרה לטקסט
428

חריות – ענפים.

↩ חזרה לטקסט
429

לסכוך – לכסות בהם סוּכות.

↩ חזרה לטקסט
430

סיבים – כמין חוטים שבתוך הקליפה.

↩ חזרה לטקסט
431

סנסנים – כעין זלזלים דקים.

↩ חזרה לטקסט
432

שפעת קורות – קורות עבות.

↩ חזרה לטקסט
433

לקרות – לעשות בהן תקרה.

↩ חזרה לטקסט
434

בולמוס – תאוה חזקה לאכילה עד כדי עילוף.

↩ חזרה לטקסט
435

למזרחה של תאנה – שהתאנים מצד השמש טעמן יפה ביותר.

↩ חזרה לטקסט
436

קהלת ז', יב.

↩ חזרה לטקסט
437

דברים ל"ג, יד.

↩ חזרה לטקסט
438

תהלים ק"כ, ד.

↩ חזרה לטקסט
439

בחג – בסוכות.

↩ חזרה לטקסט
440

חורף וקיץ וחורף – כלו' מאמצע החורף עד אמצע החורף השני.

↩ חזרה לטקסט
441

ויקרא י"ט, כג.

↩ חזרה לטקסט
442

תהלים ק"ד, כד.

↩ חזרה לטקסט
443

גדלות באור – באש; כגון סלמנדרא, כמפורש להלן אצל שקצים ורמשים.

↩ חזרה לטקסט
444

גדלות באויר – עופות.

↩ חזרה לטקסט
445

החולדה – חולד, מין שרץ החופר לו חורים בקרקע ודר שם.

↩ חזרה לטקסט
446

שמות ט"ו, א.

↩ חזרה לטקסט
447

עזים – אמיצים וקשים.

↩ חזרה לטקסט
448

הצלף – מין אילן עושה פרי (קאַפּער־שטרויך).

↩ חזרה לטקסט
449

לא טמאה – לא בהמה וחיה טמאה.

↩ חזרה לטקסט
450

גסה – בקר.

↩ חזרה לטקסט
451

דקה – צאן.

↩ חזרה לטקסט
452

ומחלוקתו – ובני מחלוקת שלו, שנחלקו בהלכה אחת: בכוי הבא מן התייש ומן הצבייה, ומכאן שחיה מתעברת מבהמה לדבריהם.

↩ חזרה לטקסט
453

משריץ – מוליד חיים.

↩ חזרה לטקסט
454

וכל המטיל ביצים – אין לו דדים ומלקט פּרורים ומפרנס בניו.

↩ חזרה לטקסט
455

מעטלף – מעכבר בעל כנפים.

↩ חזרה לטקסט
456

הדולפינין – מין דגים מיניקים (דעלפין).

↩ חזרה לטקסט
457

שזכרותו – אבר הזכרות שלו.

↩ חזרה לטקסט
458

שתשמישו – שזיווגו.

↩ חזרה לטקסט
459

שתשמישו ועיבורו שוה – דרך תשמישו וימי עיבורו.

↩ חזרה לטקסט
460

לעשרים ואחד יום – מתחילת העיבור עד לידת הביצה.

↩ חזרה לטקסט
461

לוז – מין אגוזים קטנים, ומשעת הפריחה עד גמר בשול הפרי אחד ועשרים יום.

↩ חזרה לטקסט
462

תות – מין עץ שמפרנסים בעליו תולעי משי, וגדלים בו גרגרים.

↩ חזרה לטקסט
463

תבואה – בשדה, כגון חטים.

↩ חזרה לטקסט
464

דקל – תמר.

↩ חזרה לטקסט
465

ברדלס – מין חיה (היאֶנע; וי"מ: אילטיס).

↩ חזרה לטקסט
466

קפוף – התול־הים; וי"מ לילית, עוף לילה.

↩ חזרה לטקסט
467

בנות־שוח – מין תאנה.

↩ חזרה לטקסט
468

וימי עיבורו – משעת פריחה עד גמר הפירות.

↩ חזרה לטקסט
469

ולאותו רשע – לנחש.

↩ חזרה לטקסט
470

לא מצינו חבר – באילנות כנגדו.

↩ חזרה לטקסט
471

מוכססים – מין אגסים.

↩ חזרה לטקסט
472

פילוסופוס – חכם יוני.

↩ חזרה לטקסט
473

לכמה – זמן.

↩ חזרה לטקסט
474

מתעסקים – מזדווגים.

↩ חזרה לטקסט
475

הזקנים – חכמי ישראל.

↩ חזרה לטקסט
476

שאלו את ר"ג – הפילוסוף שאל את ר"ג.

↩ חזרה לטקסט
477

ונתכרכמו – נעשו ירוקים מחמת בושה וצער.

↩ חזרה לטקסט
478

בראשית ג', יד.

↩ חזרה לטקסט
479

ארורה מן החיה שבעה – פי שבעה.

↩ חזרה לטקסט
480

עלה ואמר לו – ר"ג לפילוסוף.

↩ חזרה לטקסט