📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 361–420

361

באלמוגים – שגדלים כעין אילנות בקרקע הים.

↩ חזרה לטקסט
362

וכשהיא עולה – לאחר שהיא מתרוקנת היא עולה בכח מרובה.

↩ חזרה לטקסט
363

ועוקרתם – עוקרת את האלמוגים.

↩ חזרה לטקסט
364

שבעה זהבים – שבעה מיני זהב.

↩ חזרה לטקסט
365

למי שבביתו – למי שיש לו זהב בביתו.

↩ חזרה לטקסט
366

למי שבלויתו – למי שמהלך בדרך והזהב מלווהו.

↩ חזרה לטקסט
367

שמכניסין אותו לאור – לאש על מנת לצרפו.

↩ חזרה לטקסט
368

ואינו חסר כלום – ממשקלו מפני שאין בו סיגים כלל.

↩ חזרה לטקסט
369

והיתה יתרה דינר – שהיה במשקלה כדי דינר אחד עודף מכפי הראוי.

↩ חזרה לטקסט
370

לכור – לתנור שצורפין בו הזהב, כדי שיפחת ממשקלו.

↩ חזרה לטקסט
371

כל החנויות נסגרות – כל החנויות שמוכרין בהן זהב ממין אחר נסגרות, שאין קונה לזהב אחר.

↩ חזרה לטקסט
372

דומה – במראיתו ובזהרו.

↩ חזרה לטקסט
373

כזיתים – חתיכות קטנות כשעור זיתים.

↩ חזרה לטקסט
374

לנעמיות – לבנות היענה.

↩ חזרה לטקסט
375

מסננות אותו – מוציאות אותו אח"כ מבני־מעיהן, וע"י כך נצרף ביותר.

↩ חזרה לטקסט
376

בזבל – ברעי של בהמות, לצריפה.

↩ חזרה לטקסט
377

נמשך כשעוה – כדונג; כלו' שהיה רך.

↩ חזרה לטקסט
378

היה לו משקל ביצה – מן הזהב הרך.

↩ חזרה לטקסט
379

דינר גורדינין – מין דינר זהב.

↩ חזרה לטקסט
380

שדומה לדם הפרים – באדמומיות; ודרש פרוים מלשון פרים.

↩ חזרה לטקסט
381

בראשית ב', יב.

↩ חזרה לטקסט
382

לבדקו – לבחנו.

↩ חזרה לטקסט
383

הסדן – קורת עץ.

↩ חזרה לטקסט
384

מקיש – דופק.

↩ חזרה לטקסט
385

ונחלק – נסדק ונשבר.

↩ חזרה לטקסט
386

מזל – שר ומלאך ממונה עליו.

↩ חזרה לטקסט
387

אינם מתנכשים – אין מטפל בהם לעקור את הצמחים המעכבים גידולם.

↩ חזרה לטקסט
388

ומתמרים – מתרוממים ומתנשאים.

↩ חזרה לטקסט
389

אדם שלנו – מין ירק ששמו אדם; והאורח סבר אדם ממש.

↩ חזרה לטקסט
390

סומא – עוור.

↩ חזרה לטקסט
391

נסתמא – נתעוור; שכך היה טבעו של אותו העשב לפקח סומים ולסמא פקחים.

↩ חזרה לטקסט
392

לסולמה של צור – לדרומה של צור נמצאים סלעים גדולים ועליהם מעבר צר שעולים בו כמו בסולם.

↩ חזרה לטקסט
393

טב לביש – טוב לאיש רע.

↩ חזרה לטקסט
394

בראשית ל"ו, כ.

↩ חזרה לטקסט
395

בישובה של ארץ – בטבע הארץ, איזו קרקע ראויה לנטיעה זו ואיזו לנטיעה אחרת.

↩ חזרה לטקסט
396

מלוא קנה – קנה למדידת קרקע.

↩ חזרה לטקסט
397

שמריחין את הארץ – ולפי ריחה מכירין את טבעה.

↩ חזרה לטקסט
398

וחוי – למה נקרא שמם חוי?

↩ חזרה לטקסט
399

שם י', יז.

↩ חזרה לטקסט
400

כחויא – כנחש שמאכלו עפר, ולפי טעם הקרקע הכירו את טבעה.

↩ חזרה לטקסט
401

מילין – עצי עפצים (גאַללאַפּפעל) שעושין מהם דיו, ועולים יפה בהרים.

↩ חזרה לטקסט
402

דקלים – תמרים.

↩ חזרה לטקסט
403

קנים – קני סוף.

↩ חזרה לטקסט
404

להתנאות בהם – שיהנו מהם בני אדם.

↩ חזרה לטקסט
405

עד שלא יבשלנה – קודם שמבשלה.

↩ חזרה לטקסט
406

יורדים עשרים אמה – בעומק האדמה.

↩ חזרה לטקסט
407

אם שותים של חמשים – כלו' אם הגשמים יורדים בחוזק ומעמיקים באדמה עד חמשים אמה.

↩ חזרה לטקסט
408

טורף – מכה ומשחית.

↩ חזרה לטקסט
409

והתחתון עולה ומשקה – התהום עולה כנגד הגשמים.

↩ חזרה לטקסט
410

בינתים – בין תהום לתהום.

↩ חזרה לטקסט
411

איוב ל"ז, ה.

↩ חזרה לטקסט
412

אין הארץ שותה – מן הגשמים.

↩ חזרה לטקסט
413

לפי חסומה – לפי הקליפה העליונה הקשה והיבשה שבה.

↩ חזרה לטקסט
414

שרשי חרוב וכו' – שהם עמוקים הרבה.

↩ חזרה לטקסט
415

כל אחד ואחד לפי צרכו – הגשמים יורדים ומשקים שרשי כל אילן לפי עמקו.

↩ חזרה לטקסט
416

ישעיה מ"א, יט.

↩ חזרה לטקסט
417

תפקידם – עונתם וזיווגם.

↩ חזרה לטקסט
418

לכאן – לא"י.

↩ חזרה לטקסט
419

היו שמחים על מפלתו – שהיו מתאווים למקומם הראשון ולחבריהם.

↩ חזרה לטקסט
420

שם י"ד, ח.

↩ חזרה לטקסט