חלק ראשון · ה: יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
#75
ז. נָדָב וַאֲבִיהוּא
נו "וְאֶל־משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־יְיָ אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא"2133 — הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ תְּחִלָּה, וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִים אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא: אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת־הַדּוֹר? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: "אַל־תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר"2134 — נִרְאֶה מִי קוֹבֵר אֶת־מִי.
אָמַר רַב פַּפָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת; הַרְבֵּה סְיָחִים2135 מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶם שְׁטִיחִין2136 עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶם (סנה' נב.; ויק"ר כ).