📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 4441–4500

4441

שהות – זמן.

↩ חזרה לטקסט
4442

לגלג – לעג.

↩ חזרה לטקסט
4443

נקדה – נקבה את העבים וזרחה.

↩ חזרה לטקסט
4444

קודם הנץ החמה – קודם זריחת החמה.

↩ חזרה לטקסט
4445

שבחו של צבור הוא – שעדיין לא קראו ונענו.

↩ חזרה לטקסט
4446

שיתמקמק – שיתמוגג.

↩ חזרה לטקסט
4447

יותר משלש־עשרה תעניות – המפורשות במשנה (תע' פ"ב, א).

↩ חזרה לטקסט
4448

תקנתם קברים – שהרי תמותו כולכם ברעב.

↩ חזרה לטקסט
4449

געו – הרימו קול.

↩ חזרה לטקסט
4450

התמלאו רחמים אלו על אלו – ותנו צדקה לעניים.

↩ חזרה לטקסט
4451

ועבירה כאן – שאילו לא היה חשוד עליה לא היה נותן לה מעות.

↩ חזרה לטקסט
4452

שאין לה עליו מזונות – שאינו חייב במזונותיה.

↩ חזרה לטקסט
4453

הא אני וכו' – כלו' הוא גדול ממני.

↩ חזרה לטקסט
4454

שיבוא מטר בשבילנו – כלו' מתאחדים אתם בתפלה לדעה אחת.

↩ חזרה לטקסט
4455

כסה פניך – בעבים.

↩ חזרה לטקסט
4456

כמה עזים וכו' – שאינו מתכסה מפני הצבור.

↩ חזרה לטקסט
4457

נפסח – נעשה פסח, צולע.

↩ חזרה לטקסט
4458

יטיח… דברים – ידבר עזות.

↩ חזרה לטקסט
4459

ר' יהודה נשיאה – בנו של ר' גמליאל, בן בנו של ר' יהודה הנשיא.

↩ חזרה לטקסט
4460

כמה יש בין וכו' – כמה רב ההבדל בינו וביני.

↩ חזרה לטקסט
4461

שמואל הרמתי – שאמר "הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר" (ש"א י"ב, יז).

↩ חזרה לטקסט
4462

שנתקע בכך – בצרה זו שאין תפילת נשיאו נשמעת.

↩ חזרה לטקסט
4463

יעשנו – יסבב ויעשה כך.

↩ חזרה לטקסט
4464

הם עומדים – על המקח וכל אחד רוצה לזכות בהם.

↩ חזרה לטקסט
4465

חלוץ לי מנעלי – לסימן ענוי ואבל.

↩ חזרה לטקסט
4466

אם משום משנה – שלמד הרבה.

↩ חזרה לטקסט
4467

בנזיקין – בסדר נזיקין.

↩ חזרה לטקסט
4468

משום מעשים – טובים.

↩ חזרה לטקסט
4469

דורם דומה יפה – במעשיו, ובעון הדור אין תפלתנו נשמעת.

↩ חזרה לטקסט
4470

וחבטוהו – והשליכוהו.

↩ חזרה לטקסט
4471

חלש לבו – תש כחו מחמת צום.

↩ חזרה לטקסט
4472

שרף – גמע ושתה לסעוד את לבו.

↩ חזרה לטקסט
4473

דייסא – תבשיל של מין גריסין.

↩ חזרה לטקסט
4474

אושפרתי – שם אמו של רב פפא.

↩ חזרה לטקסט
4475

אלו שרף מר וכו' – ודרך שחוק אמר לו כך, שאכל ואח"כ בקש רחמים.

↩ חזרה לטקסט
4476

זכריה י', א.

↩ חזרה לטקסט
4477

חזיז בפני עצמו – ענן בפני עצמו להשקות שדותיו.

↩ חזרה לטקסט
4478

זכריה י', א.

↩ חזרה לטקסט
4479

לסירה – לבקרה, לראותה.

↩ חזרה לטקסט
4480

דברים י"א, יז.

↩ חזרה לטקסט
4481

דומה – הארץ.

↩ חזרה לטקסט
4482

שמחבלת – שאוחזים אותה חבלי לידה.

↩ חזרה לטקסט
4483

קלושים – דקים.

↩ חזרה לטקסט
4484

ישעיה מ"ה ח.

↩ חזרה לטקסט
4485

דברים כ"ח, יב.

↩ חזרה לטקסט
4486

שם ל"ב, ב.

↩ חזרה לטקסט
4487

משלי ד', ב.

↩ חזרה לטקסט
4488

מי נתלה במי? – מי משול למי.

↩ חזרה לטקסט
4489

מועדות – ימים טובים.

↩ חזרה לטקסט
4490

תהלים ס"ה, יד.

↩ חזרה לטקסט
4491

שם ס"ו, א.

↩ חזרה לטקסט
4492

יפתח יי וגו' – וכתוב בסוף: "לתת מטר ארצך".

↩ חזרה לטקסט
4493

דברים כ"ח, יב.

↩ חזרה לטקסט
4494

צמוקים – מצטמקים ובאים לא בשיעור הראוי.

↩ חזרה לטקסט
4495

עיסה – בצק.

↩ חזרה לטקסט
4496

נאפית כתיקנה – שיש לו פנאי כל ימי השבוע לטפל בה.

↩ חזרה לטקסט
4497

ריחים טוחנות מן הכור וכו' – שמשתייר בשעת טחינה מן הקמח בריחים מן מדה מועטת כמו מן מדה מרובה, ומי שטוחן מעט מעט הפסדו מרובה (כור – מדה מרובה; קב – מדה מועטת).

↩ חזרה לטקסט
4498

עיסה כמה שנאכלת מן הכור וכו' – מן הבצק הנילוש מתדבקים שיורים בשולי העריבה מן מדה מועטת כמו מן מדה מרובה.

↩ חזרה לטקסט
4499

שמגבל – שהוא לש.

↩ חזרה לטקסט
4500

ויקרא כ"ו, ד.

↩ חזרה לטקסט