📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 3961–4020

3961

דברים א', יז.

↩ חזרה לטקסט
3962

משלי כ"ב, כב, כג.

↩ חזרה לטקסט
3963

יראה דיין עצמו – בשעת הדין.

↩ חזרה לטקסט
3964

שחרב מונחת לו וכו' – כלו' יתיירא הרבה מפני תקלה בדין, שענשה מרובה.

↩ חזרה לטקסט
3965

לבית דין – לישב בדין.

↩ חזרה לטקסט
3966

ברצון עצמו – הדיין.

↩ חזרה לטקסט
3967

יוצא למיתה – כלו' לישא עליו חטא.

↩ חזרה לטקסט
3968

ורצון ביתו אינו עושה וכו' – שאינו משתכר כאן כלום.

↩ חזרה לטקסט
3969

שתהא ביאה כיציאה – שיחזור לביתו בלא חטא, שלא יטעה בדין.

↩ חזרה לטקסט
3970

דברים א', טז.

↩ חזרה לטקסט
3971

שם שם, יח.

↩ חזרה לטקסט
3972

במדבר י"א, יב.

↩ חזרה לטקסט
3973

משלי ו', ו.

↩ חזרה לטקסט
3974

שם שם, ז.

↩ חזרה לטקסט
3975

דברים ט"ז, יח.

↩ חזרה לטקסט
3976

שמות כ"ב, כז.

↩ חזרה לטקסט
3977

החושך עצמו מן הדין – מונע ומרחק עצמו מלישב בבי"ד.

↩ חזרה לטקסט
3978

איבה – שנאת היוצא חייב.

↩ חזרה לטקסט
3979

וגזל ושבועת שוא – אם טעה וחיב שלא כדין.

↩ חזרה לטקסט
3980

והגס לבו בהוראה – מצוי ביותר אצל הוראה ונוהג בה קלות.

↩ חזרה לטקסט
3981

וגס רוח – גא.

↩ חזרה לטקסט
3982

משלי ז', כו.

↩ חזרה לטקסט
3983

דברים א', יז.

↩ חזרה לטקסט
3984

שם ט"ז, יח.

↩ חזרה לטקסט
3985

שם שם, כא.

↩ חזרה לטקסט
3986

דברים ט"ז, כא.

↩ חזרה לטקסט
3987

ושפוי – בעל דעה מיושבת, מתון.

↩ חזרה לטקסט
3988

ופרקו טוב – גיל הנעורים שלו טוב; כלו', שלא יצא עליו שם רע בבחרותו.

↩ חזרה לטקסט
3989

ובעלי כשפים – מבינים בכשפים, שמא יבוא לפניהם דין של כשפים.

↩ חזרה לטקסט
3990

מי שיודע לטהר את השרץ – כלו' בעל שכל חריף ביותר.

↩ חזרה לטקסט
3991

זקן וסריס וכו' – שרובם קשי לב ואינם בעלי־רחמים.

↩ חזרה לטקסט
3992

רביעית – רביעית הלוג.

↩ חזרה לטקסט
3993

אל יורה – אל ידין, מפני שאין דעתו צלולה כשכור.

↩ חזרה לטקסט
3994

כשסמכו – כשמנוהו לדיין.

↩ חזרה לטקסט
3995

לא כחל ולא שרק וכו' – מיני צבע הם לקישוט: כחל לעינים, שרק לפנים ופרכוס לשער; כלו' נאה כמו שהוא בתורתו בלא קישוטים חיצוניים.

↩ חזרה לטקסט
3996

ויעלת חן – חוט של חן משוך עליו; וזהו זמר נהוג בכלה.

↩ חזרה לטקסט
3997

סרמיטין וכו' – כלם כנויים הם לדיינים שאינם מהוגנים, בורים וחמסנים.

↩ חזרה לטקסט
3998

עמוד עליו באמורא – להיות לו למתורגמן בינו ובין העם בשעת הדרשה.

↩ חזרה לטקסט
3999

וגחן אליו – יהודה בן נחמני הטה עצמו אל הדיין לשמוע מפיו את הדרשה.

↩ חזרה לטקסט
4000

ולא אמר לו כלום – שלא ידע מה לומר.

↩ חזרה לטקסט
4001

חבקוק ב', יט.

↩ חזרה לטקסט
4002

שם שם, כ.

↩ חזרה לטקסט
4003

אלא אחד – הקב"ה.

↩ חזרה לטקסט
4004

שהם רשאים וכו' – שהלכה כרבים.

↩ חזרה לטקסט
4005

מלכים א' כ"ב, יט.

↩ חזרה לטקסט
4006

קולר תלוי בצואר כולם – הכבל תלוי בכולם; כלו' אם נכשלו בדין יקבל כל אחד חלק מן העונש.

↩ חזרה לטקסט
4007

קיסם מן הקורה – כלו' אם נטעה ישא כל אחד רק חלק קטן מן העונש הקשה.

↩ חזרה לטקסט
4008

דברים א' טז.

↩ חזרה לטקסט
4009

מתונים – מיושבים ולא בהולים.

↩ חזרה לטקסט
4010

ירמיה כ"א, יב.

↩ חזרה לטקסט
4011

משלי ז', ד.

↩ חזרה לטקסט
4012

ישעיה א', יז.

↩ חזרה לטקסט
4013

שמחמץ – שמשהה את הדין ומתון בו.

↩ חזרה לטקסט
4014

ואסתרנו – אבטלנו.

↩ חזרה לטקסט
4015

שמות כ"ג, ז.

↩ חזרה לטקסט
4016

צפניה ב', א.

↩ חזרה לטקסט
4017

קשוט עצמך – כלו' תקן תחלה את מעשה עצמך.

↩ חזרה לטקסט
4018

ונופו – ענפיו.

↩ חזרה לטקסט
4019

מתחלה מה סבר – למה לא קצץ עד עכשיו?

↩ חזרה לטקסט
4020

זנתה אמם וגו' – כלו' אם הגדולים חטאו הם מביישים את התורה בפני כל העם.

↩ חזרה לטקסט