📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר

הערות וביאורים · 2521–2580

2521

צערי שבתוך גופי – צערה שבלב שמקבלת מזונות מיד בעלה הראשון שגרשה.

↩ חזרה לטקסט
2522

שאינה יודעה – שאינו מכיר בה.

↩ חזרה לטקסט
2523

למרקוליס – עבודה־זרה שדרך עבודתה בזריקת אבנים.

↩ חזרה לטקסט
2524

משלי כ"ו, ח.

↩ חזרה לטקסט
2525

פלטרין – היכלות.

↩ חזרה לטקסט
2526

בסבר פנים יפות – במראה של פנים מאירות.

↩ חזרה לטקסט
2527

וכבושות – מושפלות.

↩ חזרה לטקסט
2528

מעלה עליו הכתוב – מחשבת עליו התורה.

↩ חזרה לטקסט
2529

אדוני… אל נא תעבר – לפי האגדה "אדני" קודש ומוסב להקב"ה, ואברהם הניח את השכינה והלך לקבל את האורחים.

↩ חזרה לטקסט
2530

בראשית י"ח, ג.

↩ חזרה לטקסט
2531

לגימה – אכילה שמאכילין אורחים.

↩ חזרה לטקסט
2532

שתי משפחות – עמון ומואב, מבני לוט בן אחיו של אברהם אבינו, ונתרחקו מישראל על שלא נהגו בהם הכנסת־אורחים ביציאתם ממצרים.

↩ חזרה לטקסט
2533

דברים כ"ג, ד, ה.

↩ חזרה לטקסט
2534

מרחקת את הקרובים – כגון עמון ומואב.

↩ חזרה לטקסט
2535

ומקרבת את הרחוקים – כגון משפחת יתרו שנהג הכנסת־אורחים במשה וזכתה לידבק בישראל.

↩ חזרה לטקסט
2536

מעלמת עינים מן הרשעים – מצות הכנסת־אורחים שהרעים עושים עומדת להם להעלים עיני הקב"ה ממעשיהם הרעים שלא להענישם, כמפורש בסמוך.

↩ חזרה לטקסט
2537

ומשרה שכינה על נביאי הבעל – כגון נביא השקר במעשה ירבעם שנהג הכנסת־אורחים בנביא האמת ונתגלתה לו שכינה (מ"א י"ג. כ).

↩ חזרה לטקסט
2538

ושגגתה עולה זדון – מי שעובר על הכנסת־אורחים בשגגה נחשבת לו כזדון (ועי' להלן סע' שפא).

↩ חזרה לטקסט
2539

מגרב – מקומו של פסל מיכה.

↩ חזרה לטקסט
2540

לשילה – מקום הארון והמזבח.

↩ חזרה לטקסט
2541

לדחפו – למיכה.

↩ חזרה לטקסט
2542

המוסר סעודה לחברו – להכין לו סעודה בשביל אורחים.

↩ חזרה לטקסט
2543

דמי בשתו וכו' – מלבד דמי הסעודה.

↩ חזרה לטקסט
2544

מפה – מטפחת.

↩ חזרה לטקסט
2545

פרוסה – פרושה, לסימן שהסעודה ערוכה.

↩ חזרה לטקסט
2546

משופע ביותר – מלובש ומקושט יפה, וסבר ר' ינאי שאדם גדול הוא ות"ח.

↩ חזרה לטקסט
2547

ישגיח רבי – כלו' יכבדני.

↩ חזרה לטקסט
2548

יברך ינאי בביתו – שלא ידע האורח לברך.

↩ חזרה לטקסט
2549

דברים ל"ג, ד.

↩ חזרה לטקסט
2550

מגונה – מזולזל.

↩ חזרה לטקסט
2551

וחבטו – הפילו והכהו.

↩ חזרה לטקסט
2552

חוץ מצא – אם יאמר לך צא, ובדא"ר הגירסה היא: "כשהוא דבר כשרות".

↩ חזרה לטקסט
2553

פטירתם – יציאתם.

↩ חזרה לטקסט
2554

היה מלקה אותם – על שבועת שוא.

↩ חזרה לטקסט
2555

ונשמעו הדברים – שהוא מלקה את האורחים.

↩ חזרה לטקסט
2556

וקנטרו – הקפידו על זה.

↩ חזרה לטקסט
2557

ויודיענו – שהחכמים מקפידים עליו.

↩ חזרה לטקסט
2558

יקפחנו – יכנו.

↩ חזרה לטקסט
2559

גלוסקאות – עוגות סולת.

↩ חזרה לטקסט
2560

בן בית – יוצא ונכנס לביתו.

↩ חזרה לטקסט
2561

בראשית י"ח, ו.

↩ חזרה לטקסט
2562

כתוב קמח וכו' – לפי האגדה אברהם אמר סולת והיא עשתה קמח.

↩ חזרה לטקסט
2563

בראשית י"ח, ו.

↩ חזרה לטקסט
2564

לא בצע – כלו' לא אכל.

↩ חזרה לטקסט
2565

צהבו פניו – אדמו פניו משמחה, שהסכים לסעוד אצלו.

↩ חזרה לטקסט
2566

שמודר הנאה וכו' – שנדרתי שלא ליהנות מישראל.

↩ חזרה לטקסט
2567

משלי כ"ג, ו.

↩ חזרה לטקסט
2568

לטובי עין – גומלי חסד בממונם.

↩ חזרה לטקסט
2569

משלי כ"ב, ט.

↩ חזרה לטקסט
2570

מכירין בצרי עין – ואין אוכלים משלהם.

↩ חזרה לטקסט
2571

משלי א', יז.

↩ חזרה לטקסט
2572

משלי כ"ג, ו.

↩ חזרה לטקסט
2573

משלי כ"ג, ו.

↩ חזרה לטקסט
2574

דברים כ"א, ז.

↩ חזרה לטקסט
2575

והנחנוהו בלא לויה – בלא חבורה שילך עמהם לשמירה מפני הרוצחים.

↩ חזרה לטקסט
2576

בראשית י"ב, כ.

↩ חזרה לטקסט
2577

עד עיבורה של עיר – צריך ללוותו עד הבתים האחרונים שיוצאים חוץ לעיר.

↩ חזרה לטקסט
2578

חבר – תלמיד חכם.

↩ חזרה לטקסט
2579

תחום שבת – אלפים אמה מחוץ לעיר.

↩ חזרה לטקסט
2580

פרסה – ד' מילין.

↩ חזרה לטקסט