📖 ספר האגדהמפתח מאוירכל פרקי הספר
חלק ראשון · ה: יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
#70

ב. הַמָּן

ג "וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יָי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ"1941— אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בַּתְּחִלָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים לְתַרְנְגוֹלִים1942 שֶׁמְּנַקְּרִים בְּאַשְׁפָּה, עַד שֶׁבָּא משֶׁה וְקָבַע1943 לָהֶם זְמַן סְעֻדָּתָם (יומא עה:).

איור מלווה לסיפור: שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחי: מפני מה לא היה יורד להם
איור מלווה · שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחי: מפני מה לא היה יורד להם

ד שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן; פָּסַק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל1944 פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַעַם אַחַת בַּשָׁנָה1945. עָמַד וּפָסַק1946 מְזוֹנוֹתָיו בְּכָל יוֹם וְהָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו בְּכָל יּוֹם. אַף יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָנִים הָיָה דוֹאֵג וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא לְמָחָר אֵין הַמָּן יוֹרֵד וְנִמְצְאוּ כֻלָּם מֵתִים בָּרָעָב. נִמְצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חָם. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מַשְּׂאוֹי הַדָּרֶךְ (שם עו).

ה נֶאֱמַר [בַּמָּן]: "לֶחֶם" וְנֶאֱמַר "שֶׁמֶן" וְנֶאֱמַר "דְּבָשׁ". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁלשָׁה כְתוּבִים הַלָּלוּ? בַּחוּרִים הָיוּ טוֹעֲמִים טַעַם לֶחֶם, זְקֵנִים טַעַם דְּבַשׁ, תִּינוֹקוֹת טַעַם שָׁמֶן (שמ"ר כה).

ו נֶאֱמַר: "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל־הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו"1947, וְנֶאֱמַר: "וְְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ"1948 וְגוֹ'1949, וְנֶאֱמַר: "שָׁטוּ1950 הָעָם וְלָקְטוּ" וְגוֹ'1951. — הָא כֵיצַד? — צַדִּיקִים יָרַד [לָהֶם] עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם, בֵּינוֹנִים — יָצְאוּ וְלָקְטוּ, רְשָׁעִים — שָׁטוּ וְלָקָטוּ.

נֶאֱמַר "לֶחֶם1952"1953 וְנֶאֱמַר "עֻגוֹת1954"1955 וְנֶאֱמַר "וְטָחֲנוּ"1956. — הָא כֵיצַד? — צַדִּיקִים — לֶחֶם, בֵּינוֹנִים — עֻגוֹת, רְשָׁעִים — טָחֲנוּ בְרֵחָיִם (יומא עה).

ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ"1957 — לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים אוֹתוֹ1958, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לַעֲקִיבָא: עֲקִיבָא, טָעִיתָ, וְכִי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים לָחֶם? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: "לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי"1959; אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "לֶחֶם אַבִּירִים", — לֶחֶם אֵבָרִים, לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע1960 בּרמ"ח אֵבָרִים (יומא עה.; ע"י).

ח "וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן"1961 — אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מַה שַּׁד זֶה כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ טוֹעֵם כַּמָּה טְעָמִים — אַף הַמָּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים אוֹתוֹ מוֹצְאִים בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים. יֵשׁ אוֹמְרִים: "לְשֵׁד מַמָּשׁ, מַה שֵּׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים1962, אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים (שם).

ט "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרֲרָי"1963 — אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב (יומא עו.).

י "וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס"1964 — כֵּוָן שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת עַל הַמָּן הָיָה פוֹשֵׁר1965 וְהוֹלֵךְ, וּנְחָלִים הָיוּ מוֹשְׁכִים מִמֶּנּוּ וּמוֹלִיכִים לַיָּם הַגָּדוֹל. וּבָאִים אַיָּלִים וּצְבָאִים וְיַחְמוּרִים1966 וְכָל בְּהֵמָה וְשׁוֹתִים מֵהֶם. וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הָאֻמּוֹת וְָצִדין מֵהֶם וְאוֹכְלִין אוֹתָם, וְטוֹעֲמִין בָּהֶם טַעַם הַמָּן, שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִין: "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ"1967 (מכיל' בשלח — ויסע ה; תנח').

יא תַּנְיָא, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶׁבַּסְּדָקִים, כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶׁבַּסְּדָקִים. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוֹ לִפְנֵי משֶׁה לְדִין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָנַבְתָּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי. אָמַר לָהֶם משֶׁה: "לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט"1968. לְמָחָר אִם נִמְצָא עָמְרוֹ1969 בְּבֵית רַבּוֹ1970: רִאשׁוֹן — בְּיָדוּעַ1971 שֶׁזֶּה גְנָבוֹ; אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי — בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ (יומא עה).

יב "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת־הַמָּן"1972 — רַ' חֲנַנְיָה וְרַ' יוֹנָתָן שָׁאֲלוּ אֶת־מְנַחֵם טַלְמָיָא1973: וְכִי מַאֲכַל רְעָבוֹן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל? מֶה עָשָׂה? הֵבִיא לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי קִשּׁוּאִים, אַחַת שְׁלֵמָה וְאַחַת שְׁבוּרָה. אָמַר: "שְׁלֵמָה זוֹ בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁנֵי זוּז. — וּשְׁבוּרָה זוֹ בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בְּזוּז אֶחָד. אָמַר לָהֶם: וְכִי אֵין זוֹ גְדוֹלָה כָזוֹ? אֶלָּא לֹא דוֹמֶה, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִתְהַנֶּה מִן הַטַּעַם כָּךְ הוּא נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה1974 (קה"ר ה).